והמחשבה הבלתי נמנעת היא: הפער הממאיר, כן הממאיר, בין האנשים הנפלאים שמצמיחה ישראל לבין האנשים שמנהיגים אותה. הדוגמה הבולטת עד כאב לאנשים הנפלאים שמצמיחה ישראל היא קרנית גולדווסר ולעומתה הניגוד הממאיר הוא אהוד אולמרט שמנהיג אותה כיום.

כי אולמרט מנהל את המדינה כפי שהו מנהל את חייו הפרטיים. התפתלות מתמדת בין הלאקונות הפזורות בספר החוקים של ישראל. זאת, כדי לחפש עבירות המביאות מזומנים מהירים אך לצאת תמיד זכאי מחמת הספק.זאת, כאמור בחייו הפרטיים. ואילו חיי הציבור שלו, על פי אותו עיקרון, מבוססים על אופורטוניזם מדיני כדי לייצר מהר כותרות בומבסטיות בתקשורת. מהותן: התפתלות מתמדת בין גורמים מדיניים בינלאומיים והתדיינות איתם על סחורה מדינית שברור שאין לו כל סיכוי לנפק בגלל מעמדו הפוליטי הרעוע בבית; משחק ציני של ראש ממשלה בעל תמיכה ציבורית בגבולות הטעות הסטטיסטית בהבטחות מדיניות שאין להן סיכוי מחד, ובשמירה בצפורניים על משרתו בעזרת קומבינות בכנסת עם אופורטוניסטים בדמותו, שיודעים שלא יחזרו אליה לעולם בבחירות, מאידך. כי האופורטוניסטים האלה מונו, ולא נבחרו, על ידו או על ידי הרב עובדיה.התנהלותו הציבורית, כאמור, היא העתק מדוייק של התנהלותו בחייו הפרטיים שעוברים זה שנים באולמות בתי המשפט שפרקליטים מתוחכמים ויקרים דואגים לזיכוייו מחמת הספק.

ולנוכח כל זאת הציבור עומד חסר ישע כמו ארנב העומד לפני אורותיה של מכונית קרבה ואינו מצליח להתנער ממנו ומהנזקים שהוא מביא עליו. כי אהוד אולמרט איננו רק ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לישראל אי-פעם אלא גם זה שהביא עליה את מירב הנזקים.וכדאי להזכירם, אף שהם ידועים לכל ילד היום:

#   פתח במלחמה במקום מבצע צבאי מוגבל בגבולות ההגיון, כשלא ניסה אפילו לוודא שהצבא מוכן לכך. והצבא לא היה מוכן בגלל שגיאות של ראשי ממשלה לפניו.

#   ניהל את המלחמה בהתלהמות, נדחף על ידי היוהרה שהוא לוקה בה, ולא התחשב בעצתה הנבונה של שרת החוץ שלו להפסיקה אחרי שלשה ימים אחרי שנגרם הנזק המירבי לחזבאללה, גם בגלל ההרס בלבנון שקומם שם את דעת הציבור נגד החיזבאללה שהתגרה בישראל ע"י חטיפת שני החיילים.

#   סיים אותה בכניעה מבישה, באשמתו בלבד, שלא הייתה מחוייבת המציאות על פי המצב בשטח: היה מצור ימי ואווירי על לבנון שהוא יכל לעמוד בנחישות על המשכו עד שיוחזרו החטופים, וזאת בתמיכה רבה בעולם. הייתה חטיבת צבא לבנון מכותרת שהיא לבדה הייתה יכולה להביא לחילופי שבויים נגד רצונו של נסראללה.

#   הסכים, למרות המצב הטוב בשטח לקבל את החלטה 1701 של האו"ם שעוד לפני אישורה היה ברור שהיא מלאת חורים לרעת ישראל ומלאת חורים לטובת תיקון נזקיו וחימושו מחדש של חיזבאללה. החלטה זו בלבד, שהתקבלה בגלל ריפיונו של אולמרט היהיר שנבהל מעצמו כמו ביבי פותח מנהרת הכותל, הביאה לנזקים עצומים בכושר ההרתעה ובתדמיתה של ישראל בעולם.

#   וכעת, אחרי שנתיים של סבל קשה למשפחות החטופים, למרות שהיה ברור לו מידיעות מודיעיניות (ראש המוסד התנגד לעסקה מסיבה זו) שהם אינם בחיים, נתן לנסראללה מתנה תדמיתית חשובה מאד במזרח התיכון, בדמותו של רוצח הילדים סמיר קונטאר.

מה עוד צריך לקרות לנו כדי שנוכל להתנער מאהוד אולמרט?