"שכחת לתת לי את הכסף תמורת ההמחאה שנתתי לך", אמרה אליזבת באנגלית בריטית זועפת. רגלו של יחזקאל נשמטה מהגז באחת, והמנוע דמם בהפתעה. מקהלת צפירות מאחוריו אילצו אותו לפתוח במהירות הבזק את הדלת מאחורי גבו, הפונה למדרכה. "היכנסי, מהר! ", האיץ באישה בכחול, כשלבו הולם בהתרגשות מטורפת. אליזבת לא שאלה שאלות מיותרות, אספה את שולי שמלתה הארוכה , וברגע הבא הציף ריח של נרקיסים משכר את הרנו הישנה והחורקת , שדהרה קדימה בנתיבי איילון דרום.
במושב האחורי התבוננה אליזבת בעורפו של יחזקאל. עורף חסון, כתפיים רחבות ואיתנות. איפה הוא, ואיפה הברון דה וינוגרד המצומק, הקמוט וחסר השיניים.... היא ניערה את עצמה: אסור לה לחשוב מחשבות כאלה! מאז התאלמנה לפני שנה, היא מחויבת למצוא מועמד הולם עבורה, הדוכסית מקנטרברי. אין שום אפשרות שתוכל להמשיך לנהל בעצמה את חמש הטירות הענקיות שברשותה על אין ספור שטחי האדמה שלה ומאות האריסים המעבדים אותן. לא, לא יעלה על הדעת להתעניין במישהו נטול תואר מלכותי, חסון ככל שייראה. שלא לדבר על מצבו הכלכלי העלוב – כרכרה ללא סוסים...מימיה לא ראתה דבר מגוחך מזה!
במראה שלפניו הציץ יחזקאל מדי פעם לאחור, והתקשה להאמין שהאישה היפהפייה בכובע האלגנטי, הכחול, עטור רשת התחרה העדינה מעל עיניה, יושבת במכוניתו העלובה. עיניה הכחולות היו מהורהרות, כאילו הייתה אלפי קילומטרים הרחק מכאן.
תמונה דמיונית החלה להשתלט על מוחו : הוא מושך מתג נסתר ברנו הישנה, והכלי ממריא ללא כנפיים מעלה, מעלה...ונוחת בטירה קסומה בלב יער מושלג. צבא משרתים מזדרז לקבל את פניהם של האישה המלכותית לצדו, ואותו – בעלה הטרי מאי שם...הם נכנסים לחדר השינה, וריח נרקיסים מערפל את חושיו, כאשר הוא מבחין במיטת האפיריון הענקית, כחולת הוילונות...מה משמעות הצבע הכחול אצל יצור יפהפה זה? מימיו לא ראה שיגעון כזה – כל שסבב אותה היה בצבע כחול!
מישהו במדים כחולים חסם לפתע את דרכו והורה לו לעצור בשולי הכביש." רישיונות בבקשה!", תבע השוטר. יחזקאל הושיט יד מגששת לעבר המושב האחורי, שם , ידע, נמצא הארנק שלו . ידו נתקלה בחלל ריק. נבהל הסתובב אחורה. האורחת נעלמה. גם הארנק.
הנקישה על הדלת חזרה שוב ושוב. אליזבת פקחה את עיניה. אוולין, המשרתת, נכנסה חרישית, כמתנצלת. "הברון דה וינוגרד מחכה כבר למעלה משעה שתסיימי להתלבש ותרדי אליו. כבר אזלו התירוצים שלי....". אליזבת זינקה בבהלה ממיטת האפיריון כחולת הוילונות. ככל הנראה נפלה עליה תנומה, שכן היא לא זכרה דבר מהשעה האחרונה. במרוצתה אל הדלת, חדורת רגשות אשמה הבחינה עינה בדבר מה חום שנותר על המיטה. אצבעותיה הנדהמות אחזו בארנק. ארנק של גבר.(המשך יבוא)
כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@ |