0

0 תגובות   יום חמישי, 17/7/08, 23:00

 

יום קשה עבר על כולנו אתמול וגם היום, כולנו מחבקים חיבוק חם ואוהב את משפחות הבנים שחזרו ולא כפי שקיווינו.

לראות את התמונות של הבנים היפים האלו ואת משפחותיהם ואת קרנית שפעלה כל הזמן ולא הרפתה, להחזיר את אודי הביתה, כואב ועצוב סוף הסיפור. קיווינו לסוף שמח וזה כבר לא יקרה. כואב לי על האמהות ועל האבות והאחים והאחיות וכל המשפחה הקרובה והמורחבת של כל אחד מהם, על הכאב, על האובדן ועל אבדן התקווה שאודי ואלדד יחזרו בשלום.

אני דווקא גאה להיות ישראלית ביום הזה, תראו אותנו, כמה כולנו כואבים ביום הזה, כמה כבוד אנחנו נותנים לבנים האלו שכל כך חשובים לנו, מה אנחנו נכונים להקריב מבלי לדעת מראש איך נקבל אותם.

תראו מה קורה בצד האחר, בלבנון, במקום החשוך ההוא.

אני מחבקת באהבה את המשפחות של אודי ואלדד שסבלו כל כך הרבה שאין מילים לתאר, מלווים את בניהם בדרכם האחרונה. אלו שניים מהבנים אשר מגנים על ארצנו ועל עמנו, איך אוכל להגיד שאני לא גאה להיות ישראלית ביום כזה? הרי אמעיט מערכם של אלו אשר בגאווה מגנים עלינו ואף מוסרים את חייהם כדי שאנחנו נמשיך לחיות כאן. אני גאה בהם וגאה להיות ישראלית!

תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.

אריאלה (nuki) 

 

דרג את התוכן: