מתי מתחילים? באוניברסיטה או בגן? בבית? האם כל אחד יכול?
חינוך למנהיגות מטרתו לחשוף את הילדים לדרך חיים שבה יש מושגים של מצליחנים. המטרה היא לא להוציא משם ראש הממשלה הבא, אלא להוציא משם אנשים שמעריכים את עצמם, שלא מפחדים לומר את דעתם ולא מפחדים להיות עצמם בקבוצה.
מנהיג הוא קודם כל אדם שמנהיג את חייו קדימה, עפ"י הערכים שמנחים אותו, מנהיג חברתי מנהיג גם את הקבוצה.
מושגים של מנהיגות הם: לקיחת אחריות, גם אישית וגם קבוצתית, שתוף פעולה מתוך הבנה של WIN-WIN, ערכים של חברות, הגשת עזרה ובקשת עזרה במידת הצורך, כל אחד נותן את מה שהוא טוב בו ומקבל את מה שהוא צריך.
אפשר לחנך לכל הערכים האלה רק מתוך עשייה תואמת ערך. דוגמא אישית. אי אפשר לדבר על בקשת עזרה מתוך עמדה של "המבוגר הכל יכול", אי אפשר לדבר על שתוף פעולה בלי שתוף פעולה בשטח, אי אפשר לדבר על מנהיגות בלי שהמבוגר יפנה מקום לילד בו הוא יוכל להיות מנהיג מתוך אמון מלא בסמכותו ובלי להתערב לו.
הטעות הבסיסית בחינוך היא המסר הכפול. מצד אחד לומר לילדים שאנחנו סומכים עליהם ומהצד השני להתנהג אחרת ולצאת מתוך הנחה שלא באמת נותנת אמון ביכולתו של הילד.
טעות נוספת היא במחשבה שלתת לילד עצמאות מבטלת את הצורך במסגרת ובחוקים, להיפך, בכדי שהילד יוכל להרגיש בטוח על מנת שיוכל להפעיל את המנהיגות שלו, הוא חייב לדעת מה מותר לו ומה אסור. הוא חייב לדעת מה הכלים העומדים לרשותו על מנת להפעיל את הסמכות שבידיו.
כל שנה אני נשאלת מחדש את השאלה הבאה: כל הילדים יש להם מנהיגות?
תשובתי היא שאני מאמינה שכן.
כל אחד יכול. לכל אחד יש מנהיגות טבעית במידה זו או אחרת ואפשר לפתח את הפוטנציאל, היכולת של כל אחד להאמין בעצמו היא היוצרת את השוני שבין ילד לילד (ובין מבוגר למבוגר).
לכולנו יש היכולת לעמוד בפני צוות, לנהל את חיינו בניהול עצמי, להעביר סדנה לקבוצה בתחום בו אנו טובים, לא כולנו סומכים על היכולת הזאת ועל עצמנו.
היתרון שיש לילדים הוא בעצם היותם ילדים ועדיין קל יותר לשנות הרגלי חשיבה של "אני לא יכול, אני לא יודע"... הסביבה עוד לא הספיקה לגמרי לשכנע אותו שהוא לא יכול או נכה רגשית.
בדרך כלל ילדים שמתקשים להוציא את המנהיגות שבהם הם דווקא הילדים שסובלים מ"הגנת יתר" - הגנת יתר מתפרשת אצל הילד כחוסר אמון של הוריו בו ואם אבא ואמא אינם חושבים שאני יכול, מי אני שאומר אחרת?
בגן ייסדתי את מושג ה"תורן" - לא, תורן הוא לא זה שתפקידו לנקות את הגן.
התורן הוא המנהיג של היום, יש לו את היכולת והסמכות להחליט החלטות מסוימות, כמו מי יושב איפה במפגש (ע"י כרטיסיות שם וכך הוא גם לומד במהירות לקרוא את שמות הילדים), באיזה משחק הוא מפעיל את הילדים במפגש, באיזה משחק יציאה הוא מוציא אותם מהמפגש. בתחילת השנה, אני יושבת במפגש (לא על הכסא שלי, שם יושב התורן), בסוף השנה התורנים יכולים לפעמים להעביר גם מפגש שלם ללא נוכחותי.
בין לבין במשך השנה, אני נכנסת אחרי כמה דקות, תלוי בתורן וביכולת שלו להנהיג את הקבוצה באותו זמן נתון.
התורן מחליט מתי לקרוא להם (לפי השעון שמגיע לשעה 9), הוא מתחיל במשחק ולאחר כמה דקות אני שואלת אותו אם אני כבר יכולה להכנס ואני מעבירה את החלק שלי במפגש.
הדקות האלה בהם הוא לבד- בשבילו הם הכל !
החוויה של ילד בן 4 שמגיע היום בו הוא תורן כל כך גדולה עבורו, עד שהילדים לומדים בעל פה את רשימה הילדים (מהגדול לקטן) לפיה מגיע התור שלהם ויודעים לומר שבעוד שבוע ויומיים הם תורנים.
הם קמים מוקדם בבקר ביום שהם תורנים וגם הילד עם הכי הרבה בעיות פרידה שוכח מהם לגמרי כבר בערב שלפני. הילדים מכבדים את התורן ומקשיבים לו עוד יותר ממה שהם מקשיבים לי - מהידיעה שמחר הם יהיו תורנים והם ירצו שיכבדו אותם. הם גם יודעים תרגילי מנהיגות במידה ולרגע הילדים מאבדים את הקשב - כמו להתחיל במשחק של תנועות.
הם לומדים שבמלחמה ובהעלבות הם לא יגיעו אל התוצאות שהם רוצים והפתרונות האמיתיים באים ממקום אחר, אותו אנו מחפשים יחד.
הוא לומד להפעיל שיקול דעת, הוא לומד לקחת אחריות, הוא לומד לתת אמון בעצמו.
הלמידה של כבוד לסמכות כאשר הסמכות היא בעל תפקיד מתוך הקבוצה - בעיני יש לה חשיבות מאד גבוהה. הם מדברים איתו כאשר הוא משתמש בסמכותו לרעה (ילדים מנסים הכל...) והרבה שיחות בגן סובבות סביב הערכים האלה מתוך הבעיות שצצות בשטח.
דיונים של דמוקרטיה ולא על דמוקרטיה.
תענוג וחוויה לילד ולמחנך - מומלץ.
חינוך למנהיגות זאת תרומתי הקטנה לשינוי חשיבתי במערכת החינוך, כשיותר אנשים (ויש הרבה) ידברו בשפה הזאת, יהיה שינוי. חייב להיות שינוי ואנחנו אלה שנעשה אותו.
כל אחד יתן את מה שהוא טוב בו ויקבל את מה שהוא צריך... כן, אני מאמינה, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.
תוספת:
לאחר כמה תגובות באותה הרוח, הלכתי לחפש איפה כתוב שמנהיגות היא תכונה מולדת והנה מה שכתוב בויקיפדיה:
בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה אלוהית כביכול (מה שמכונה בלועזית "כריזמה"). אולם היום מקובל לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם ושניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו לסיטואציה ספציפית. על בסיס גישה זו התפתחו בשנים האחרונות מתודולוגיות העוסקות בפיתוח וטיפוח המנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על הגדרה של המנהיגות המבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. בין היתר, ניתן למנות את היכולות הבאות כאלה שיש לגביהן את ההסכמה הרחבה ביותר:
גילה
|