ומי לא בעצם? מי לא חולם על חשבון בנק ללא גבולות? מי לא חולם על מכונית עם ניילונים מהחברה? מי לא רוצה בית עם בריכה וג'קוזי וסאונה וחדר כושר פרטי? מי לא רוצה שיקום ויגיד אני!!!

אבל אתם יודעים, אולי גם אני הייתי רוצה ללכת לקניון ולקנות כל נעל, אבל באמת כל נעל שאני אוהבת, ואולי גם אני הייתי רוצה חדר מיוחד רק בשביל לשים בו את כל הנעליים שאהבתי וקניתי... (ותאמינו לי שתוך חודש אני אזדקק לבית במיוחד לנעליים), ואולי גם אני הייתי רוצה את משקפי השמש שעולים רק 4203 ש"חים (שכואב לי עכשיו הצד רק מלכתוב את המספר הזה), יכול להיות באמת שהייתי רוצה את כל אלו...

אבל אתם יודעים מה באמת הייתי רוצה? מכל הלב? מהנשמה... מהקרביים...

הייתי רוצה לישון טוב בלילה בלי לחשוב על על המקדמה למס הכנסה (שאמא שלהם...) שאני צריכה לשלם, ולקום בבוקר בלי להתאמץ מעל ומעבר בכדי להנדס את היום ככה שאני יצליח גם לעשות כמה פגישות, גם להוציא הצעות מחיר, גם לגבות כספים שאללה יוסטור ולהקתו חייבים לי (בכל זאת זו מדינת ישראל) וגם להספיק לכל הסידורים הקטנים והמעצבנים של הבנקים והדואר שכל אחד ואחד מהם דורש ממני שעה המתנה בתור! טוב נו... חוץ מהבנק... וזאת רק בזכות אביב הבנקאי הרגיש...

הייתי רוצה לבוא בצהריים כשאני מסופקת מיום העבודה ולא סחוטה ועצבנית, הייתי רוצה לאסוף את ביתי מהגן ולעשות את הסייסטה מבלי לחשוב על מה עוד לא הספקתי ודחיתי במחשבה שאפשר גם לעשות מהבית, הייתי רוצה לצאת לנופש פעמיים בשנה מבלי לפרוש בתשלומים עד לסוף שנת 2384!

הייתי רוצה רק מזה, לא להיות עשירה, פשוט ללא דאגות מיותרות, בארצינו הקטנטונת זה נקרא להיות עשיר... אבל במימדים בין לאומיים זה לא קרוב אפילו, וזה כל מה שהייתי מאחלת לעצמי וממש הייתי רוצה, אז אולי נדודי השינה שלי לא היו כאלה בעייתים...