חשבתי שאם אצהיר שנגמר, שדי, חלאס, ששוב לא אהיה ברירת המחדל של אף אחד, שהגיע הזמן לשינוי וטוב שכך, ושמעכשיו קודם כל אני ואני ועוד פעם אני, מיידית יחול התיקון הנחוץ ב - DNA  שלי וידיעה מרעישה ומשמחת זו תשלח אל כל תאי גופי, משהו כמו מכתב שרשרת חצוף עם אזהרה לכל מי שיעיז לא להעביר הלאה, וכתוצאה מכך כל הקולות המתפלספים במוחי ללא הרף על מה שהיה שם ושלא היה אך יכול היה, ועל מה שנאמר ולא נאמר ולמה לא נאמר ומי לא אמר וכ"ו, יחרישו באחת ושקט יסתרר בקומה העליונה, שקט מיוחל, מתוק ומלטף, מפנק מרגיע ואוהב, שקט שקט שכזה שיזדחל לו אט אט אל שאר חלקי גופי וישרה עלי שלווה כה נחוצה.  

אז זהו, שזה לא ממש עובד כך. 

אז אם לא ככה, אז איך לעזעזל?  

אני כבר די הרבה זמן מתחבטת בשאלה הזו וחוץ מפתרונות חלקיים וזמניים אין לי עדיין תשובה טובה. 

מה שיש לי זה כמה רעיונות טובים יותר ופחות שאני מוכנה לחלוק איתכם: 

ריצת הבוקר שלי למשל מטפלת במיומנות באימפולס הכמעט בלתי נשלט למין הרגע שאני פוקחת את עיניי לפתוח בדיאלוג טלפוני מחודש בשעה רבע לשש בבוקר, שהיא כידוע  שעה מצוינת לאנשים מתבגרים שכבר קשה להם לישון הרבה. הרווח - שעה וחצי בערך של שקט – הללויה. 

חברה טובה אך טיפה נאיבית הציעה לי סדנת ויפאסנה, שאמורה לתת משוב אם מצליחים "להתיידד וליהפרד" מזיוני השכל האלה שלא מרפים. אחרי בערך חצי מיליון "היי וביי" במשך פחות משעה, מוחי הקודח לא ממש מצא את עצמו שם, אך גם על 30 דקות של ריק מבורך אני מודה היום. 

לצפות בסרט בודאי יכול להביא רוגע וניתוק תאמרו . והנה, איזה יופי,למרות שהיא מ- ונוס והוא הרגע רק נחת מפלאנטת הקופים הם מצליחים לפתח מערכת יחסים אוהבת , ממש כמו בסרטים. אופס נכון, שכחתי. לא יודעת מה הם שמים בפופקורן,  אבל הוא לא ממש מועיל לי בתכנית ההתנתקות שלי. 

בודאי תסכימו שקנטר פראי ביערות הכרמל על סוס גדול חם ומזיע, כשרוח קרירה מלטפת את גופי והירוק בעיניים מזין את נפשי יעשה להשטקת הברברת.  אממה הישיבה בפיסוק הרחב הזה בתנועה קדימה ואחורה באוכף מעבירה אותי ואת מוחי התחתון על דעתנו היישר אל תוך זכרונות חושניים במיוחד ומשם חזרה אל תוך זירת הפלסף.  

דייט לוהט עם חתיך צעיר הורס? עלה על דעתי לא פעם לאחרונה. הבעיה היא שלאחר מעשה בודאי אצטרך להקפיץ אותו הביתה אל אמא שלו וכדאי מאד שיהיה לנו תרוץ משכנע על השעה המאוחרת. פתאום ממש לא נראה לי כפטנט להרגעת הסערה במוחי.  

מה שמסתמן לי יותר ויותר הוא שאין כאן תרופות פלא ושכנראה אצטרך לחרוק שיניים ולתת לזמן לעשות את שלו. שיהיה, כבר הייתי בסרט הזה אבל הפעם אפשר שיהיה סרט קצר, לא?