"מי כל האנשים האלה?" שאלה גונק כשירדה מהאוטובוס. "את שואלת אותי? את הזמנת את כל העולם וסבתו." אמרתי לה כשירדתי אחריה והתמתחתי. הנסיעה הארוכה השאירה את הצוואר שלי תפוס והגב צפוד. ברמת הגולן שרר חום לוהט. שורות של אוטובוסים חנו לצד הדרך, על רובם התנוססה הכתובת: "בן לולו היסעים". התרוצצו שם מאות גברים, נשים וטף. איש אחד צעק לתוך מגאפון. קבוצה של זקנים הצטופפה לתוך עצמה והמטפלים המלוכסנים שלהם הגנו עליהם במעגל. חלקם נשאו שמשיות. "זה נורא!" אמרה גונק, "אנשים עוד יתייבשו כאן וימותו. וזה יהיה בגללך!" הרגשתי רע. גונק המשיכה: "איזה מין רעיון מטופש זה לציין את היומולדת של הימלפרב בשבעה עשר באוגוסט. לא יכולת שזה יהיה בנובמבר?" הרגשתי רע מאוד. נזכרתי שאת האזכרה של אבא שלי העברנו מאוגוסט לדצמבר מאותן סיבות. אשמה ציפה אותי. הרמתי את עיני לאופק הסורי. קבוצה של דמויות התקדמה לעברנו. ביניהן אחת עם חליפה בצבע צהוב לימון. הקהל בצד שלנו עמד והתבונן. מספר אנשים הרימו את ידם והניפו ספרון קטן חום, דומה להפליא לעותק שנשאר בידי גונק של אמרות הימלפרב. "כל אלה הם עוד צאצאים של הימלפרב שהכנסתי לעלילה," אמרתי לגונק, "כי הוא היה גם אנארכיסט וגם פוליאמורי." "במילים אחרות זה אומר שהוא היה רב זיין," חתכה גונק באבחת לשונה. "לפני שהתחתן עם סבתא ברתה, כמובן." לפתע, ירדה מהאוטובוס אשה קטנה וציפורית, לא אחרת מאשר גב' נחמני, רצה לעבר הגבול וצעקה: "מסייה ז'ראר! איסי! סה מואה! מסייה ז'ראר!" לקראתה רץ איש צנום עם שפם וקרא: "או, נשמני! מה שרי! נשמני!" הם נפגשו ליד הגדר, שקודם לכן נרמסה כבר ברגלי קבוצת מיטיבי הלכת, בעלי ההליכונים וכסאות הגלגלים. חיבקו זה את זה והתנשקו ארוכות. איזו התרגשות היתה במפגש ביניהם... זה היה כל כך רומנטי... גונק סובבה אלי את גופה ותבעה הסבר לקטע הזה. "מה את רוצה?" שאלתי אותה, מתגוננת, "מה לא בסדר? הם היו פעם מאהבים, מסייה ז'ראר ומאדאם נשמני. ככה קראו לה בצרפת." "ואת מי זה מעניין?" שאלה גונק, "את לא מצליחה לפתור את הבעיות הרומנטיות שלי, אז את זורקת איזה עצם משומשת לקוראים שלך?" באמת הרגשתי רע. "תראי, גונק. אני באמת מצטערת. רציתי לתת לך ולעולם עתיד טוב יותר אבל לא הצלחתי." "מה הבעיה? את יכולה לחזור ולשנות את הסיפור. זה היתרון." היא הרהרה רגע. "אולי תשני בשבילי את האישיות של דרור?" "לא. לשנות מישהו כמו דרור זה קשה מדי. אבל אני אלך לזמן עבר ואבדוק אם יש דרך אחרת. אגב, למישהי היתה הצעה שתהיה לך בכלל אהובה. זה ברפרטואר שלך?" "מממ... לא." אמרה גונק. נאנחתי. "טוב, אני אעשה מה שאני יכולה." הבטחתי לה.
|
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוהבת את הכתיבה שלך..
היא בלונדינית. אני שחורה.
שאת מזכירה את אורלי קסטל בלום כבר אמרתי?
וזה היה מחמאה, שלא תפרשי אותי לא נכון.
מה זה הצהובים החתרניים האלה?
ממש קרובים לעט בלתי קריאה או לדני דין של הפונטים :-)
אולי תמצאי משמעות ומטרה אחרת לחייה? תביאי דוגמה למשהו ראוי.
למשל, התינוק'לה... כן, זה בגודל האפון.
תשאירי את האפון במקומו, ואז יהיה לה את מי לאהוב ובמי להשקיע את האנרגיה שלה.
לא צריך את דרור, האפון מספיק די והותר!
ולקרוא ספר או לכתוב ספר. גם היא תכתוב ספר?
למה לא? תתארי לך מה זה יוציא ממך אם תכתבי את הספר שבתוך הספר, הסיפור שבתוך הסיפור.
דווקא נראה לי מאוד יצירתי לכתוב את הספר של גונק.
כןןןןן! ספרי את הסיפור על בוב נייטלי ודרור!
אולי הם יתאהבו, ונוכל להתפטר סוף סוף מהדרור הדיספונקציונלי הזה.
זה טוויסט זה? זה מקופלת!
בקיצור, נוווווווווווו?
אז מה נהיה?
מה???
את רוצה לומר, שבחום הנורא הזה סחבת את עצמך עד לשם?
אמנם באוטובוס ממוזג, אבל בכל זאת! הרי יצאת ממנו.
וגונק צודקת לחלוטין: את אחראית לכל הפיאסקו!
אולי באמת תחזרי אחורה בעלילה, וממש לפני הרגע שבו היא תפגוש את דרור
היא תפנה ימינה או שמאלה או קדימה או אחורה
ויהיה לה גורל אחר?
אולי היא תפגוש לשם שינוי גבר בריא בנפשו, פנוי ומעוניין בקשר,
אחד שיודע לאהוב ויודע לקבל אהבה?
או אולי תרפאי אותה מהצורך באחד כזה?
אולי תמצאי משמעות ומטרה אחרת לחייה?
וחוצמזה, את לא בסדר!
מה את סוחבת אישה בחודשים הראשונים להריונה למסע ארוך ומסוכן כל כך
מכל כך הרבה בחינות?
אני אומרת לך, היא צריכה לשבת בביתה הממוזגת, לשתות משהו קריר וטעים ומתוק
ולקרוא ספר או לכתוב ספר.
רגע, ודרור עצמו הגיע לשם, או שכווווווווווווולם/ן באו ורק הוא לא?
אולי הוא פשוט שכח, התעורר מאוחר, התחרט, אנא ערף?
מה עוד יש לך להגיד על הטוויסט בעלילה?
זה טוב זה. אילו גונק הייתה יודעת מה נשמני עושה לעצמות בזמנה החופשי, היא לא הייתה מכנה אותה עצם משומשת.