"מי כל האנשים האלה?" שאלה גונק כשירדה מהאוטובוס. "את שואלת אותי? את הזמנת את כל העולם וסבתו." אמרתי לה כשירדתי אחריה והתמתחתי. הנסיעה הארוכה השאירה את הצוואר שלי תפוס והגב צפוד. ברמת הגולן שרר חום לוהט. שורות של אוטובוסים חנו לצד הדרך, על רובם התנוססה הכתובת: "בן לולו היסעים". התרוצצו שם מאות גברים, נשים וטף. איש אחד צעק לתוך מגאפון. קבוצה של זקנים הצטופפה לתוך עצמה והמטפלים המלוכסנים שלהם הגנו עליהם במעגל. חלקם נשאו שמשיות. "זה נורא!" אמרה גונק, "אנשים עוד יתייבשו כאן וימותו. וזה יהיה בגללך!" הרגשתי רע. גונק המשיכה: "איזה מין רעיון מטופש זה לציין את היומולדת של הימלפרב בשבעה עשר באוגוסט. לא יכולת שזה יהיה בנובמבר?" הרגשתי רע מאוד. נזכרתי שאת האזכרה של אבא שלי העברנו מאוגוסט לדצמבר מאותן סיבות. אשמה ציפה אותי. הרמתי את עיני לאופק הסורי. קבוצה של דמויות התקדמה לעברנו. ביניהן אחת עם חליפה בצבע צהוב לימון. הקהל בצד שלנו עמד והתבונן. מספר אנשים הרימו את ידם והניפו ספרון קטן חום, דומה להפליא לעותק שנשאר בידי גונק של אמרות הימלפרב. "כל אלה הם עוד צאצאים של הימלפרב שהכנסתי לעלילה," אמרתי לגונק, "כי הוא היה גם אנארכיסט וגם פוליאמורי." "במילים אחרות זה אומר שהוא היה רב זיין," חתכה גונק באבחת לשונה. "לפני שהתחתן עם סבתא ברתה, כמובן." לפתע, ירדה מהאוטובוס אשה קטנה וציפורית, לא אחרת מאשר גב' נחמני, רצה לעבר הגבול וצעקה: "מסייה ז'ראר! איסי! סה מואה! מסייה ז'ראר!" לקראתה רץ איש צנום עם שפם וקרא: "או, נשמני! מה שרי! נשמני!" הם נפגשו ליד הגדר, שקודם לכן נרמסה כבר ברגלי קבוצת מיטיבי הלכת, בעלי ההליכונים וכסאות הגלגלים. חיבקו זה את זה והתנשקו ארוכות. איזו התרגשות היתה במפגש ביניהם... זה היה כל כך רומנטי... גונק סובבה אלי את גופה ותבעה הסבר לקטע הזה. "מה את רוצה?" שאלתי אותה, מתגוננת, "מה לא בסדר? הם היו פעם מאהבים, מסייה ז'ראר ומאדאם נשמני. ככה קראו לה בצרפת." "ואת מי זה מעניין?" שאלה גונק, "את לא מצליחה לפתור את הבעיות הרומנטיות שלי, אז את זורקת איזה עצם משומשת לקוראים שלך?" באמת הרגשתי רע. "תראי, גונק. אני באמת מצטערת. רציתי לתת לך ולעולם עתיד טוב יותר אבל לא הצלחתי." "מה הבעיה? את יכולה לחזור ולשנות את הסיפור. זה היתרון." היא הרהרה רגע. "אולי תשני בשבילי את האישיות של דרור?" "לא. לשנות מישהו כמו דרור זה קשה מדי. אבל אני אלך לזמן עבר ואבדוק אם יש דרך אחרת. אגב, למישהי היתה הצעה שתהיה לך בכלל אהובה. זה ברפרטואר שלך?" "מממ... לא." אמרה גונק. נאנחתי. "טוב, אני אעשה מה שאני יכולה." הבטחתי לה.