הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
בחלוף השנים
רק עם חלוף הזמן למדתי להכיר אותך, כפי שלא השכלתי להכיר במהלך הזמן שהיינו. רק היום, במבט לאחור, אחרי כל השנים שעברו אני מתחילה להבין אותך, את הכאב, את הזעם ואת המאבק.
פעם לא הבנתי איך הגבר הכל כך חם, והכל כך אוהב שאתה יכול להיות כל כך זועם, מלא במאבקים.
אני זוכרת את הריבים שלנו בסוף, את הצעקות, את כל הזעם הזה שנאגר בך כלפי. ואת חוסר האונים שלי. רק היום אני מבינה איך שללתי ממך את הגבריות שלך ואת הנשיות שלי שללתי ממך ושללתי מעצמי. איך אף פעם לא נתתי לך לראות אותי פצועה וחשופה ולא נתתי לך לגונן עלי כפי שרצית.
בפעם היחידה שהראתי לך את הצלקת שלי כבר לא היה על מה לגונן ועל מה לשמור הייתי כולי שברים וסדקים
|
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את אמיצה.
ומוכשרת. מאד.
חייב להיות שונה
כי אני שונה
במילה אחת-
מ ה מ ם
כואב.
אבל אולי בפעם הבאה....אולי
זה יהיה שונה.
מחזיקה אצבעות.
זו מודעות.
זה אצלך לא אצלי...
כן, כך קראתי, כחוויה אמיתית שלך.
קשה להרחיב, אבל הוא מעורר בי רצון לכעוס עליך ולהאשים אותך במשהו.
זה לא "סיפור"
זה אמיתי
זה מהחיים שלי
וזאת אני
לטוב ולרע.
(ואם אתה לא אוהב, אנא פרט סיבותיך)
לעיתים, גם בעיתות שרב
נוחתות עלי תובנות של סתיו
אני כל כך לא אוהב את הסיפור הזה,
מהרבה סיבות שונות
תובנה של סתיו ועכשיו קיץ...?
הצצתי ונפגעתי.
את נפלאה.
כי את חכמה ואת פועמת..
תמיד תלמדי*
"
רק היום אני מבינה איך שללתי ממך את הגבריות שלך ואת הנשיות שלי
שללתי ממך ושללתי מעצמי.
איך אף פעם לא נתתי לך לראות אותי פצועה וחשופה
ולא נתתי לך לגונן עלי כפי שרצית. "
גם אני לומדת
לאט לאט
איכשהו יש הרבה כוח בחולשה שלנו
תודה לך :-)
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך.
נוגעת לי בנימים המוקים ביותר.
תודה.
וכמובן*
משהו חדש
עם מישהו חדש
אבל אולי הבנה עמוקה שכזאת היא דווקא קרקע טובה ונכונה, לבנות מעל הפצעים
מחדש?
אני דווקא השתנתי מאז.
השינוי לא תמיד פשוט
אבל הייתי חייבת אותו
לעצמי
זה חזק . ועמוק. וכואב.
למה אנחנו לא יכולות לתת להם לראות אותנו חלשות? גם אני כזו. זה לא טוב אבל קשה לשנות
תמיד בדיעבד רואים ברור יותר את הדברים.
כמו שאמרת זה עוזר להחכים
תודה, דואנדה
אני לא מאמינה בלחזור אחורה.
ברוב המקרים כל אחד נושא את המטענים הקשים שלו
ההבנה משמשת למען הקשרים העתידיים
הלמידה היא חלק מההתפתחות האישית שלי
מה שכתבתי הוא שיקוף של מה שהייתי ושיקוף של מה שאני רוצה להיות
נגמרו כוכבי דווקא עכשיו
והקריאה בפוסט הכואב שלך
הזכירה לי כל כך את הזוגיות שלי שנכשלה אחרי שמונה עשרה שנים...
הבאת דמעה לעיני
אני לומדת.
כל יום.
מעולה
דברים שרואים ממרחק הזמן, בהחלט.
אני מסכים עם נעמה,
החוכמה היא לא רק לאתר "טעויות",
אלא ליישם את הלמידה.
רק היום אני מבינה איך שללתי ממך את הגבריות שלך ואת הנשיות שלי
שללתי ממך ושללתי מעצמי.
מטעויות לומדים:)
יפה ,כוכב
אני מעדיפה לקרוא לזה "תובנות".
מההתנסות נובעת ההבנה, ואז התבונה, ואז ההפנמה, ולבסוף התיקון.
אי אפשר להסתכל קדימה מבלי "לחפור".
בסיפור האהבה הבא תדעי לא לעשות את אותן "טעויות".
אני אוהבת את החפירות שלך באופן מיוחד
אני בעד להסתכל קדימה ולהניח לחפירות ! כוכב על שיר יפה !
החפירה עוזרת להחכים
החפירה הזאת- אני אהוב את זה.