כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    חתולים בשק

    31 תגובות   יום שבת, 19/7/08, 22:30

    כל הזכויות על הצילום שמורות ל getty images 

    למה לקחת אותם? אני שואל אותו, והוא עונה בכעס, כי נכנסתם לשדה שלי! בכל שנה אתם מגיעים לכאן, עם הקרקס שלכם, והזקנים אצלנו נבהלים מתרועות הפילים ומן הרעש שאתם מקימים. לכן לקחתי אותם. לא אני, באופן אישי, הבחורים שלי עשו את זה, בלילה, כשישנתם. אבל אלו רק גורים, אני אומר לו, אין לך רחמים? אתה יודע מה עובר על הלביאה בלילות מאז שנעלמו? היא מסתובבת בכלוב ומביטה על כל מי שעובר בעינים שואלות, לא מבינה, לא יודעת אם תראה אותם שוב בחזרה וליבה מנבא לה רעות...

    הלביאה? הוא עונה לי,  מה לי וללביאה? רק אצלכם, הצוענים, לביאה היא לא סתם עוד חיה טורפת. ואצלנו מה? שלושה ימים אתם מחפשים את הגורים?  מותירים תלמים בשדות בגלגלי העגלות והפילים שלכם דורסים את המטעים! וכל זה בשביל מה? בשביל שני גורי אריות? פילים אתם צריכים בשביל לחפש? לגמרי השתגעתם... ואני מביט אליו מיואש ויודע כי לעולם לא יצליח להבין. תהום פעורה בינינו בכל מה שנוגע ליחס לגורים.

    הבאת אותם?  אני שואל ומציץ מעבר לכתפו אל הקרון חסר החלונות. אם הם שם, אני חושב, ודאי חסר להם אויר, ישבו בחושך כל המסע, לא מכוסים... אני מאמץ את אוזניי, מנסה לשמוע את קולם ממרחק... הוא מביט אלי ומחייך, נו, הבאת את הכסף? ואני מתפתל על מושבי ואומר, כן, אספתי מכל האנשים. קצת פחות ממה שביקשת אבל זה כל מה שיש לנו לתת. צוענים לא מסתובבים עם כסף מזומן...הוא חוכך ידיו ועיניו הממזריות אומרות נו, תן! שלוף את השטרות! ואני מתעשת ואומר, לא, קודם הראה לי את הגורים.  והוא מורה לאנשיו לשלוף את השק ואומר, פה בפנים הם הגורים, תן את הכסף והם שלך.

     מה מצבם אני שואל ומתבונן אל השק. נדמה כי מבחין בתנועת זנב, בטפרים נעוצים בבד... והוא מחייך בפה רחב ואומר, קודם את הכסף, אחר כך תקבל אותם... אפשר רק להציץ ? ללטף את בד השק, להרגיש את חומם, כל כספנו כאן. איננו יכולים לקנות חתול בשק... והוא שב ומחייך ואומר, מיד תדע מה עלה בגורלם, תן כבר את הכסף...

     וייללת הלביאות באוזניי ועיני  ילדי הקרקס נעוצות בגבי. בלב כבד אני מוסר לו את ארנק הכסף.

    לא רע, הוא אומר לי, שמתם פה גם את התכשיטים? ואני עונה בלי קול, כן, גם את התכשיטים...אז הוא קם מריבצו ומורה לאנשיו להניח את השק עם הגורים על האדמה המאובקת. שקט מסביב. אין קול ואין תנועה. בידיים רועדות אני מרים את השק אל כתפי וגופיהם הקרים מצננים את עורפי. ישנים הם, אני אומר בשקט, ודמעות של זעם חונקות את גרוני.  עייפים מן הדרך , חסרי אויר, אולי התעלפו, אולי הניחו ראש על ירך רעהו  והם מנמנמים. עוצמים עיניים. מחכים לרגע שיחזרו.  

    עוד אקטואליה: רוח רעה

    עוד אקטואליה: דגל לבן 

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/7/09 23:36:

      חד!

      תודה 

        22/7/08 22:04:

      צטט: m i n d the gap 2008-07-22 20:56:16


      סוף סוף !
      (אפשר לככב)

      חזרת כדי לככב?!  את משהו

       

        22/7/08 20:56:

      סוף סוף !
      (אפשר לככב)
        22/7/08 12:24:

      צטט: wonders 2008-07-21 23:00:04

      צטט: יואל עיני 2008-07-20 22:26:47

      צטט: wonders 2008-07-20 09:31:42

      רק מהתגובות הבנתי את המשל המצמרר.

      אין מילים לבטא את תחושת ההחמצה, הכאב וההשפלה.

      פלא פלאים, 

      חשבתי שרק אני קורא באדיקות את התגובות אצל אחרים

      את בסדר. הכנות שלך הורגת אותי לפעמים.

      לפעמים אני צריכה שיעורי עזר (קצת דיסלקטית)

      כנות רק מחייה יואל יקר.

       את מתוקה!

        21/7/08 23:00:

      צטט: יואל עיני 2008-07-20 22:26:47

      צטט: wonders 2008-07-20 09:31:42

      רק מהתגובות הבנתי את המשל המצמרר.

      אין מילים לבטא את תחושת ההחמצה, הכאב וההשפלה.

      פלא פלאים, 

      חשבתי שרק אני קורא באדיקות את התגובות אצל אחרים

      את בסדר. הכנות שלך הורגת אותי לפעמים.

       

       

      לפעמים אני צריכה שיעורי עזר (קצת דיסלקטית)

      כנות רק מחייה יואל יקר.

       

        21/7/08 09:51:

      צטט: ~s~ 2008-07-21 09:26:32

      יואל, אתה אומר שרק לנו אכפת מהגורים שלנו?

      או שהחמדנים בצד השני מתעלמים מהלביאות שלהם?

      זה מסוכן להתעלם מלביאה זועמת.

      וראש הממשלה באמת לא מנהל קרקס. הקרקס מתנהל יופי בלעדיו.

      הלביאות שלהם לא מתגודדות ולא משמיעות קולן בפרהסיה. כואבות את כאבן באופן פרטי ומצהירות בפומבי כי הגורים שלהם מתו למען עיקרון גדול מן החיים ושהמחיר היה כדאי.

      ברוכה הבאה...

       

        21/7/08 09:26:

      יואל, אתה אומר שרק לנו אכפת מהגורים שלנו?

      או שהחמדנים בצד השני מתעלמים מהלביאות שלהם?

      זה מסוכן להתעלם מלביאה זועמת.

      וראש הממשלה באמת לא מנהל קרקס. הקרקס מתנהל יופי בלעדיו.

        21/7/08 08:40:

      צטט: יואל עיני 2008-07-20 22:38:00

      צטט: ניפי 2008-07-20 22:13:17


      זה מזעזע, זה מכעיס,

      זה הרבה דברים

      ובעיקר

      עצוב, עצוב, עצוב.

      אני חושב שלא ריחמו עלינו. השלטונות. הם ידעו די מהתחלה שלא מדובר ב"חטופים" אלא בגופות אבל השאירו איזו עמימות של מי שלא מוכנים להודות בטעות. אולי בגלל שהתקשו להצדיק מלחמה ומאה שישים הרוגים בשביל שניים שכבר נהרגו...

       

       

      לצערי, מכאן עולה הבעיה האמיתית שלנו.

      אין מנהיגות אמיתית ואמיצה המסוגלת להסתכל למציאות בעיניים ולעשות מעשים נכונים.

      אהבתי את שכתבת - ...אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

       

        20/7/08 22:38:

      צטט: ניפי 2008-07-20 22:13:17


      זה מזעזע, זה מכעיס,

      זה הרבה דברים

      ובעיקר

      עצוב, עצוב, עצוב.

      אני חושב שלא ריחמו עלינו. השלטונות. הם ידעו די מהתחלה שלא מדובר ב"חטופים" אלא בגופות אבל השאירו איזו עמימות של מי שלא מוכנים להודות בטעות. אולי בגלל שהתקשו להצדיק מלחמה ומאה שישים הרוגים בשביל שניים שכבר נהרגו...

       

        20/7/08 22:34:

      צטט: michalark 2008-07-20 18:23:27

      כואב... ומצמרררר.....

      תודה מיכל. נעדרת מכאן. הקפה שלך התקרר..

        20/7/08 22:33:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-20 14:44:45


      ובנימה שונה, יואל: איך הכרחת אותי להוציא את הראש מהחול, להביט למציאות בעיניים ולהתמודד עם החדשות.

      הייתי כועסת עליך שעשית לי את זה אם לא הייתי עסוקה בעצב וכעס על מה שנגלה לעיניים כשפוקחים אותן...

      אני שותף לתחושה שלך. אני יושב לפעמים מול המחשב, מזפזפ באתרי החדשות קורא אבל לא באמת רואה. רק לפעמים אני באמת מצליח לראות ואז מרגיש שאני צריך לשתף אותך ועוד אחרים בתיסכול הזה. יש לנו עיניים ולב פרטיים וקבוצתיים לא תמיד הם רואים את אותה מראה.

        20/7/08 22:26:

      צטט: wonders 2008-07-20 09:31:42

      רק מהתגובות הבנתי את המשל המצמרר.

      אין מילים לבטא את תחושת ההחמצה, הכאב וההשפלה.

      פלא פלאים, 

      חשבתי שרק אני קורא באדיקות את התגובות אצל אחרים

      את בסדר. הכנות שלך הורגת אותי לפעמים.

       

       

        20/7/08 22:25:

      צטט: seagull- 2008-07-20 09:02:28


      עייפים מן הדרך , חסרי אויר, אולי התעלפו, אולי הניחו ראש על ירך רעהו  והם מנמנמים. עוצמים עיניים. מחכים לרגע שיחזרו.  

       

      צימררת אותי

       

      *

      גם לי הייתה צמרמורת כשראיתי את המשפטים שכתבתי. בזמן הכתיבה אני לא שם לב. המילים רק עוברות דרכי.

       

        20/7/08 22:23:

      צטט: בלאק סמארה 2008-07-20 08:42:36

      חזק מאוד.

       תודה. אני צריך בירה מחוזקת מאוד.

        20/7/08 22:21:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-20 08:01:26

      ולראשונה גרמת לי לחשוב על מה שהיה שם במונחי חמדנות. גם חמדנות הייתה שם. והמודעות לחמדנות הוסיפה על הכאב והכעס גם תחושת גועל.

      כהרגלך, מעולה.

       

      ארטישוקה תודה ועכשיו כשאת כותבת את זה שמתי לב שלחמוד (להיות חמדן) וחמוד (להיות מתוק) זה כמעט אותו השורש!?

      זה התחלה של פוסט מעניין... 

        20/7/08 22:13:


      זה מזעזע, זה מכעיס,

      זה הרבה דברים

      ובעיקר

      עצוב, עצוב, עצוב.

        20/7/08 22:11:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-19 23:38:05

      יואל,

      ואני מביט אליו מיואש ויודע כי לעולם לא יצליח להבין.

      אבל הוא למד להבין שזו נקודת תורפה ולמד לנצל אותה לטובתו.

      למד, בטח שלמד. ברק ושרון ומופז בנו את נסראללה והעבירו אותו קורס מזורז,  בוגי יעלון ודן חלוץ נתנו לו חופש פעולה הכשירו אותו באימון מתקדם ואולמרט ענד לו אות חניך מצטיין ורקע אדום.

        20/7/08 22:01:

      צטט: יובז 2008-07-19 23:29:33


      יואל,

       

      ראש הממשלה הוא לא מנהל קרקס. הוא פשוט לא.

      יובל ידידי, לך יש פרספקטיבה. מי כמוך יודע שהעסק הולך ודומה לקרקס. אם פעם היו בו פילים,אריות ונמרים, היום נשארו רק מוקיונים, לוליינים  ומסובבי הולה הופ. הכישורים הנדרשים הם יכולת טובה באחיזת עיניים, ידיעה סבירה של חידודי לשון ודליים של קיתונות.

      שמש עולה, יורד גם הליל, אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

        20/7/08 21:54:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-19 22:46:13

       

      עם איזה חלאות אנחנו צריכים להתעסק. לפעמים כשמספרים משהו באופן שכזה, כמו שאתה סיפרת, המציאות מצליחה להיכנס דרך החומות שבונים כנגדה. לא רציתי להתעצבן ממה שקרה פה לפני מספר ימים.  ניסיתי לשמור על ריחוק ריגשי. בגללך לא הצלחתי. אלוהים צריך להוציא אותם אל מחוץ לזן הזה שנקרא בני אדם. איזה פוסט חזק שזה. הרגת אותי.

      אתה צודק. אחרי כל הרבה שנים ומעגלים של חומות העטלפים השחורים מצליחים לטפס ולקפוץ לנו מעל הראשים.

       

      תודה חבוב. ולהרוג שד כמוך אותך זה לא כל כך קל.

        20/7/08 21:48:

      צטט: ביליבי 2008-07-19 22:44:39


      קיבלתי את הצמרמורת. כתבת המשלה פוצעת למה שעברנו השבוע במציאות המוטרפת הקולקטיבית שלנו. אכן נגמר לנו השבוע האוויר וזה לחץ על בלוטות הדמעות. ומה היה כאן על המשקל? ומה היה בשקים? ומה בסבטקס?משחק ברגשות, שיצר משחק של כוח, על חשבון הורים ואזרחים מותשים ממלחמה טיפשית. בסופו של דבר כולנו גם שם גורים אבודים שלא יודעים לעצור את המשחק. זה נורא. אם כי הסיפור היה מצויין ומאפשר לראות את הסטואציה ממרחק, אם כי עדין כואב. יפה. בילי

      ואת עוד הכרת את המשפחה. אני מניח שלך זה עשה יותר מהצמרמורת של כולנו.

      נראה לי כי הדרך שלי להתמודד עם צרות, מכות ורעות חולות היא באמצעות הרחקה

      לספר סיפור או משל מרוחק. אני שמח שזה עבר

      תודה . את קוראת נפלאה ומגיבה. שמח שנפגשנו.

       

        20/7/08 18:23:

      כואב... ומצמרררר.....

        20/7/08 14:44:


      ובנימה שונה, יואל: איך הכרחת אותי להוציא את הראש מהחול, להביט למציאות בעיניים ולהתמודד עם החדשות.

      הייתי כועסת עליך שעשית לי את זה אם לא הייתי עסוקה בעצב וכעס על מה שנגלה לעיניים כשפוקחים אותן...

        20/7/08 14:41:

      צטט: יובז 2008-07-19 23:29:33


      יואל,

      הפוסט מצויין. שוב.

      אבל ראש הממשלה שלנו הוא לא מנהל קרקס.

      עליו מוטל לנהל מדינה, להעניק לאזרחיה בטחון, להביט בראיה אסטרטגית.

      בעיניי - קרנית גולדווסר היא גיבורה. גם סמדר הרן.

       

      היום רכבנו על אופניים ועצרנו ליד מצבת הזכרון של יובל בן ארצי. 9.6.1967. כמעט שנתיים לפני שנולדתי.

      דיברנו על נחישות ודבקות במטרה וחריקת שיניים ולהישיר מבט קדימה.

       

      ובערב חשבתי על שמות נוספים, שכנראה לא תכירו. וחבל שכך.

      אייל בנין, וסיל נזאם, יניב בר-און, שלומי ירמיהו, אלכסיי קושנירסקי, דובי שטרנשוס, יניב הרשקוביץ.

       

      ראש הממשלה הוא לא מנהל קרקס. הוא פשוט לא.

       

      ראש הממשלה שלנו אכן לא מנהל קרקס: הוא לוליין ולהטוטן ואפילו מוקיון לעת מצוא. אולי אם היה לו אכפת מהגורים שלו, לא היינו מגיעים לבכות על קבריהם היום.

        20/7/08 09:31:

      רק מהתגובות הבנתי את המשל המצמרר.

      אין מילים לבטא את תחושת ההחמצה, הכאב וההשפלה.

        20/7/08 09:02:


      עייפים מן הדרך , חסרי אויר, אולי התעלפו, אולי הניחו ראש על ירך רעהו  והם מנמנמים. עוצמים עיניים. מחכים לרגע שיחזרו.  

       

      צימררת אותי

       

      *

        20/7/08 08:42:
      חזק מאוד.

      ולראשונה גרמת לי לחשוב על מה שהיה שם במונחי חמדנות. גם חמדנות הייתה שם. והמודעות לחמדנות הוסיפה על הכאב והכעס גם תחושת גועל.

      כהרגלך, מעולה.

        19/7/08 23:38:

      יואל,

      ואני מביט אליו מיואש ויודע כי לעולם לא יצליח להבין.

      אבל הוא למד להבין שזו נקודת תורפה ולמד לנצל אותה לטובתו.

       

       

        19/7/08 23:29:


      יואל,

      הפוסט מצויין. שוב.

      אבל ראש הממשלה שלנו הוא לא מנהל קרקס.

      עליו מוטל לנהל מדינה, להעניק לאזרחיה בטחון, להביט בראיה אסטרטגית.

      בעיניי - קרנית גולדווסר היא גיבורה. גם סמדר הרן.

       

      היום רכבנו על אופניים ועצרנו ליד מצבת הזכרון של יובל בן ארצי. 9.6.1967. כמעט שנתיים לפני שנולדתי.

      דיברנו על נחישות ודבקות במטרה וחריקת שיניים ולהישיר מבט קדימה.

       

      ובערב חשבתי על שמות נוספים, שכנראה לא תכירו. וחבל שכך.

      אייל בנין, וסיל נזאם, יניב בר-און, שלומי ירמיהו, אלכסיי קושנירסקי, דובי שטרנשוס, יניב הרשקוביץ.

       

      ראש הממשלה הוא לא מנהל קרקס. הוא פשוט לא.

        19/7/08 22:46:

       

      עם איזה חלאות אנחנו צריכים להתעסק. לפעמים כשמספרים משהו באופן שכזה, כמו שאתה סיפרת, המציאות מצליחה להיכנס דרך החומות שבונים כנגדה. לא רציתי להתעצבן ממה שקרה פה לפני מספר ימים.  ניסיתי לשמור על ריחוק ריגשי. בגללך לא הצלחתי. אלוהים צריך להוציא אותם אל מחוץ לזן הזה שנקרא בני אדם. איזה פוסט חזק שזה. הרגת אותי.

        19/7/08 22:44:

      קיבלתי את הצמרמורת. כתבת המשלה פוצעת למה שעברנו השבוע במציאות המוטרפת הקולקטיבית שלנו. אכן נגמר לנו השבוע האוויר וזה לחץ על בלוטות הדמעות. ומה היה כאן על המשקל? ומה היה בשקים? ומה בסבטקס?משחק ברגשות, שיצר משחק של כוח, על חשבון הורים ואזרחים מותשים ממלחמה טיפשית. בסופו של דבר כולנו גם שם גורים אבודים שלא יודעים לעצור את המשחק. זה נורא. אם כי הסיפור היה מצויין ומאפשר לראות את הסטואציה ממרחק, אם כי עדין כואב. יפה. בילי

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין