רשימה זו נכתבה לבקשת יאיר קדר מקהילת הספרים בקפה, לפתיחת פרויקט "הספרייה שלי". התבקשתי לצלם את הספרייה שלי, לכתוב על 10 ספרים אהובים, על הספר שאני קוראת עכשיו וגם על ספר אחד מיוחד, עם סיפור רקע והקדשה.

 הארון שבתמונה מכיל רק חלקיק מספרייתי המקורית, שעד ספטמבר 2007 כללה מאות רבות של ספרים מכל הסוגים. בראש השנה שעבר עקרתי לבית קטן וצפוף ושמח בישוב צפוני, אחרי שנים ארוכות של מגורים בבית מרווח בתל-אביב. תוך כדי אריזה, הבנתי שמוטב לנצל את המעבר כדי להיפטר מכל מה שלא ממש חיוני עוד לחיי, ועל כן חילקתי רכוש רב בין חברים וקרובים - בעיקר בגדים, חפצי בית וספרים.

מהספרים היה לי הכי קשה להיפרד, גם מאלה שמעולם לא קראתי וידעתי שכנראה כבר לעולם לא אקרא, אבל אהבתי לראותם ממתינים בסבלנות אופטימית על המדף. במשך יומיים מיינתי אותם בכאב לב גדול, מניחה בצד את היקרים ביותר ללבי - רובם ספרים ישנים: אלה שמלווים אותי מילדות, כאלה עם הקדשות מאנשים אהובים, ספרות ילדים קלאסית, כמה ספרי מופת וכמובן את הספרים המשפחתיים - מבחר מצומצם מאלה שבני משפחתי כתבו, תרגמו או ערכו: אבא שלי ז"ל, סבא שלי, אמא שלי, אחותי (שכותבת ועורכת ספרי ילדים למגזר החרדי), בתי ואני. במשך כמה ימים באו חברים ולקחו מכל הבא ליד, ואת השאר מסרתי למחסן הספרים של איתמר לוי.

כל חיי הייתי מוקפת ספרים - בעיקר ספרי ילדים. בבית הוריי הקירות היו מרופדים במדפי ספרים מהמסד עד הטפחות, וגם כשבגרתי היו לי תמיד לפחות שלושה ארונות ספרים גדולים ומתפקעים מגודש. בבית החדש אין מקום ליותר מארון ספרים אחד, שמכיל כעת אוסף אקלקטי של ספרי בישול, קריאה ועיון שלי ושל משפחתי החדשה. אבל בחצר הבית סידרנו צריף עץ קטן וחמוד המשמש לי כחדר עבודה, ובו ניצב הארון שבתמונה.

אז מה יש בארון ששרד? את רוב הספרים "החשובים" אחסנתי במחסן הענקי של אמא שלי ובן-זוגה, במשק שלהם במושב, ולביתי החדש לקחתי רק את אלה שאני מוכרחה שיהיו לצידי - בעיקר לצרכי עבודה ועיון, כמו מילונים, הלכסיקון של אבא שלי לסופרי ילדים, כמה ספרי משפחה וספרי ילדים קלאסיים. לא בטוח שעשרת הספרים האהובים עליי נמצאים בו.

בכלל, קשה לי למנות עשרה ספרים "אהובים". רשימת עשרת הגדולים שלי משתנה עם כל ספר מצוין שאני קוראת ומתאהבת בו. לא מכבר התבקשתי למנות את עשרת הספרים "שבלעדיהם לא הייתי מי שאני" - שזו רשימה שונה לגמרי מספרים אהובים, או ספרים שבלעדיהם ספרייתך אינה שלמה. לכן אנסה למנות כאן עשרה ספרים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד - נכון ליולי 2008.

  1. אלוהי הדברים הקטנים - ארונדהטי רוי (מאנגלית: צילה אלעזר): קראתי את הספר הזה בהודו, אבל אני בטוחה שהיה משפיע עליי חזק גם בבית. רוי מתארת בכישרון ובחוכמה, בכתיבה עדינה ומורכבת כמו רקמה הודית, איך רגע קצר ומקרי בחייו של ילד (וכל אדם, למעשה) יכול להפוך לסוד אפל ונורא, שיהרוס משפחה שלמה באופן מזעזע ובלתי הפיך. כמה חשוב לזכור שדברים איומים כאלה יכולים לקרות גם ממש לידך, ובלי שתשים לב. ספר מטלטל ונהדר, מהחזקים שקראתי בחיי.     

2. מר אל, כאן אנה - פין (מאנגלית: אוריאל אופק): ספר הילדים הזה, שמתאים לא פחות למבוגרים, הופיע בעברית כשהייתי כבר בחורה בת 20 ומשהו, ומיד הצטערתי שלא הכרתי את אנה כילדה. "אנה הכירה את מלוא תכלית ההוויה, ידעה את משמעותה של אהבה... בשנתה השישית היתה אנה תיאולוגית, מתמטיקאית, פילוסופית, משוררת וגננת פרחים" (ופרקי הספר שבהם היא מתפלספת עם ידידה פין על תחומי העניין שלה בהחלט לא פשוטים). כבר בפרק הראשון בכיתי. חוץ מזה, התרגום של אבא שלי כאן הוא מלאכת מחשבת.  

3.  אגדות האחים גרים - בנוסח המלא, רצוי בתרגום הישן, שליווה אותי לאורך כל ילדותי וגם הרבה אחר כך. באגדות יש הכל - קונפליקטים דרמטיים, טובים נגד רעים, רומנטיקה, אנדרדוג שמנצח כנגד כל הסיכויים בזכות תושייתו ו/או טוב לבו - ואם רוצים אפשר למצוא בהן מצבים פסיכולוגיים מחיי היומיום (ר' ברונו בטלהיים).

 4.  ארמון של צדפים וחול - בינה אופק (צילם: מיכה ברעם). הספר הזה יקר לי פשוט כי אני הגיבורה שלו. מיכה ברעם היה חבר של הוריי, ופעמים רבות נשאר לישון אצלנו בנוף-ים. יום אחד, כשהייתי בת חמש, צילם אותי מבוקר עד ערב, כולל טיול לחוף אפולוניה עם סבא שלי, שהיה גבר לתפארת ודייג חובב, ואמא שלי עשתה מהתמונות סיפור יפה, שכתוב כמו שיר. הספר אזל מהחנויות די מהר, אבל לפני כעשר שנים אמא שלי מצאה כמה עותקים בצומת ספרים בשקלים בודדים וקנתה את כולם. איך אלך בלעדיו לאי בודד. 

5.   פו הדב - א.א. מילן (עברית: יעקב אורלנד). מה יש פה להסביר.

6. הטרילוגיה של מרים ילן שטקליס: שיר הגדי, יש לי סוד, בחלומי, עם ציורים של בינה גבירץ ש"גנבה" למשוררת את בעלה (ונפטרה במאי האחרון). מי שמכיר, מבין שאי אפשר להיפרד מהספרים האלה. מי שלא, איך אסביר לו. למקרה שאתקל באי הבודד באיזה ילד (או ילדה).

7.  והיום איננו כלה - צ'ינגיס אייטמטוב (עברית: דינה מרקון ואמציה פורת): קראתי אותו רק השנה. הפחידו אותי שזה ספר מדכא, אבל הוא לא דיכא אותי בכלל. נכון שהוא חוצב בבטן מרוב עצב וקושי, אבל ספרות גדולה וחזקה כזאת לא יכולה לדכא. לרגש, להעציב - זה כן. אבל בשביל מה יש ספרים אם לא לעורר בנו רגשות, בעיקר כאלה שעדיף לחוות בדמיון ולא בחיים האמיתיים. אחריו המשכתי ל"אהובתי במטפחת האדומה" ו"ג'מילה" של אייטמטוב, אבל "והיום" הוא באמת יצירה חד-פעמית.  

8.  מלכוד 22 - ג'וזף הלר (מאנגלית: בני לנדאו ובני הדר). הגיבור, יוסריאן, הוא אחד הטיפוסים היותר מלבבים שכיכבו אי פעם בספר. הוא והחייל האמיץ שווייק. אבל מבין הספרים שמתארים מלחמה מצידה ההזוי, "מלכוד" היה אבן דרך בתקופת ההתבגרות של בני דורי.  

9.  ההוביט - ג'.ר.ר. טולקין (מאנגלית: משה הנעמי). לאי בודד חייבים הרי לקחת לפחות ספר פנטסיה אחד. התלבטתי בינו לבין סדרת "נרניה", סדרת "ארץ ים", "גבעת ווטרשיפ" ושות', אבל להוביט שמורה אצלי זכות ראשונים. יום אחד נמאס לבתי יעל, שהיתה אז בתיכון, מהתרגומים הקיימים בעברית,  התיישבה מול המחשב והתחילה לתרגם אותו מחדש. היא עשתה עבודה יוצאת מהכלל, בעיקר בתרגום השירים, אבל אחרי פרק וחצי נמחק לי הדיסק הקשיח (מדובר בימי הדוס, כתבנו באיינשטיין) וכל העבודה שלה ירדה לטמיון.

10.  חלקיק של הירח - וו.ה. ביינס: סיפור אהבה הודי קצר (כ-100 עמ') ומקסים, על המלך הכי יפה וחכם בעולם שמתאהב בנסיכה הכי יפה וחכמה בעולם, וכדי לזכות בידה עליו לשאול אותה חידה שלא תדע להשיב עליה. זהו סיפור המסגרת, שעוטף כעשרים חידות שהמלך מציג לנסיכה, וכל חידה היא סיפור אנושי יפה ומורכב. את המקור האנגלי, מצולם במכונת צילום וכרוך ביד, הפקידה בידי לפני המון שנים בחורה יפה וגבוהה בשם אילנה בר מיודפת, לפני שנסעה עם משפחתה לסין (אם שבו בינתיים, אשמח לדעת!), וביקשה שאתרגם אותו. מאז הגשתי אותו לכמה מו"לים, שנדלקו עליו וכמעט הוציאו אותו, אבל רק כמעט. אשתקד כבר סגרתי עם מו"ל מסוים, אבל בינתיים כתב היד מעלה אצלו אבק. לא נורא, אני מחכה. הזמן שלו עוד יגיע.

הספר שאני קוראת עכשיו:

ליד המיטה שלי יש בדרך כלל 3-5 ספרים. אני קוראת בעיקר לפני השינה, אבל בשנה האחרונה לא מספיקה כמעט לקרוא ונרדמת בערך אחרי שלושה עמודים (במקרה הטוב), כך שכבר המון זמן אני קוראת את "חרדתו של המלך סלומון". התאהבתי באמיל אז'אר (שם העט של רומן גארי) אחרי "כל החיים לפניו" הנפלא, המסופר מפיו של ילד. המספר ב"חרדתו" הוא גבר צעיר, נהג מונית פריזאי, אבל יש בו משהו כל-כך טהור ותמים ופשוט כמו ילד שהלב נמס. עכשיו אני בפרק שבו הוא אוכל את עצמו על שדפק את מדמואזל קורה הקשישה (פעמיים, בלי לצאת, ואחר-כך שוב ושוב) מרוב אהבה כללית, אבל היא לקחה את זה אישי, לעזאזל. והתרגום של אביטל ענבר פשוט מעולה.

ספר עם סיפור מיוחד:

לא זוכרת כרגע, וגם נורא מאוחר וצריך כבר ללכת לישון מתישהו... אולי אוסיף בהמשך. אם כי בהמשך, לך תדע, הרשימה הזאת יכולה להשתנות לבלי הכר.

עדכון: בדיעבד, אלה לא בדיוק הספרים שאקח לאי בודד - כי מה הטעם לקחת ספרים שכבר קראת למקום שבו אין עוד מה לקרוא? לאי בודד באמת מספיק לקחת תנ"ך ודי.

אז יותר נכון לכתוב - 10 הספרים שהייתי מצילה מהספרייה שלי אילו היתה נשרפת. כי תנ"ך, למשל, אפשר להשיג בכל מקום.

ואפשר להוסיף לרשימה את כל הספרים שיוצריהם נתנו לי עם הקדשה אישית: מאיר אריאל (ערכתי/ ניקדתי/ הגהתי לו את כל ספריו בהתנדבות), דודו גבע (הייתי המגיהה הפרטית שלו בהתנדבות ב-5 שנותיו האחרונות בערך), דן-בן אמוץ (ערכתי והתקנתי לדפוס כמה מספריו, לא בהתנדבות) ועוד כמה, ובראש הרשימה כמובן אבא שלי.