כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    קחו אחריות על החיים שלכם (או: מה שצריך לקרות)

    66 תגובות   יום שלישי, 12/6/07, 21:51

    אני מאוד אוהבת להחליט מה קורה בחיים שלי, להגשים את השאיפות שלי, לממש את החלומות שלי, להגיע למקומות חדשים, לכוון את החיים לאן שאני רוצה. כבר סיפרתי לכם פעם שאני אוהבת להיות בשליטה.

     

    ונראה לי שהיום יש לא מעט אנשים שחיים בגישה קצת אחרת, וזו זכותם המלאה כמובן, אבל הבעייה העיקרית שלי היא העובדה שהם משתמשים במילים מסויימות ובביטויים מסויימים בצורה שונה ממה שהמשורר התכוון, ומנצלים אותם כדי להסיר אחריות מעצמם וכדי להצדיק את העובדה שאין להם חשק להתאמץ.

     

    דוגמא אחת היא במילה הנפלאה "זורם". לדעתי הכוונה המקורית של לזרום היא להתנהל בנינוחות ולהגיב למה שקורה בלי לחץ מיותר. אבל כמובן שאפשר לנצל את המילה הזו כדי לקבוע את כל התוכניות רק טנטטיבית, ככה קל לבטל, כי הרי לא הבטחנו כלום, אמרנו שנזרום, לא סיכמנו על שום דבר. בעצם זו הדרך הכי טובה שלא להתחייב על כלום, לא להחליט שום דבר, וככה גם לא צריך להתאמץ כי הרי אנחנו זורמים עם זה.

     

    הרבה רוחניות באה גם היא כדי להסיר אחריות. כי אנחנו קוליים כאלה, מקבלים את מה שמגיע מלמעלה בברכה, מה שיגיע זה בסדר. הכרתי אנשים שעשו סדנאות אישיות כאלה ואחרות שמראות שהרבה יותר כיף להשתזף בים מאשר ללמוד בטכניון למשל, והרבה יותר נחמד לבלות מאשר להכין שיעורים. וכמובן הרבה יותר קל להיות אנוכי מאשר להתחשב באחרים. מה זה משנה שבטווח הרחוק זה לא ממש דרך חכמה לחיות בה? ולמה להתאמץ אם אפשר לנוח?

     

    דוגמא נוספת כאובה היא "מה שצריך לקרות יקרה". מתברר שתוך שימוש במשפט הזה בעצם אפשר לא לעשות כלום יותר, כי הרי מה שצריך לקרות יקרה גם אם לא נעשה שום דבר. אם אי פעם מי שזה לא יהיה שאחראי על מה שצריך לקרות יחליט שזה מתאים אז זה יקרה, למה שנתאמץ בעצמנו?

    וזה נכון שיש דברים שאין לנו ולא תהיה לנו שליטה עליהם, ועל אלו אולי נוכל לומר את המשפט הזה (למרות שאני באופן כללי מעדיפה להימנע מהמשפט הזה), אבל כשקורה משהו כזה אנחנו יכולים לקום ולהגיב למה שקרה, להתמודד עם זה ולהחליט איך אנחנו בוחרים להמשיך הלאה, זה כן בשליטתנו, זה כן נתון להחלטה שלנו, ואם נרים ידיים או נחכה שמשהו יקרה זה לא בטוח יהיה מה שאנחנו רוצים ומה שטוב לנו.

               

    זה תמיד מזכיר לי את הבדיחה הבאה: 

           איש אחד, נקרא לו משה, האמין באלוהים אמונה עזה. יום אחד סיפרו

           לכולם בכפר שעומד לרדת מבול נורא כמו שהיה בזמנו של נוח והוא ימחה

           את הכפר מעל פני האדמה. התחילו כל האנשים לארוז ולברוח מהכפר ורק

           משה החליט להישאר כי הוא האמין שאלוהים יציל אותו בשל אמונתו העזה.

           התחיל הגשם לרדת, רוחות סערה ומבול מטורף, קראו לו האנשים

           הבורחים: "משה בוא איתנו, אתה תמות פה". ומשה נשאר בשלו: "אלוהים

           יציל אותי, אני מאמין בו".

           הגשם המשיך והגיע לגובה הברכיים, עברה מכונית אחרונה מהכפר, וניסו

            לשכנע אותו: "משה בוא איתנו, חבל" ומשה בשלו בטוח בעצמו: "אלוהים

            יציל אותי". 

            הגיעו המים אל צווארו, עברה משאית אחרונה מהכפר השכן, וניסו לשכנע

            אותו: "משה בוא איתנו, חבל עליך, אתה תטבע" ומשה בשלו לא מהסס:

            "אלוהים יציל אותי".

            משה כבר עמד על הגג, המים הגיעו עד מותניו, עבר מסוק למצוא את אחרוני

            האנשים כדי להצילם, וניסו לשכנע אותו: "משה בוא איתנו, חבל" ומשה

            בשלו: "אלוהים יציל אותי". 

            הגשם המשיך והמשיך, ומשה טבע ומת. 

             כשעלה השמימה הפגישו אותו עם אלוהים, והוא בא לאלוהים בתלונה: 

             "אלוהים, למה לא הצלת אותי, הרי אני האמנתי בך אמונה עזה, הייתי

             בטוח שתציל אותי". 

             אלוהים ענה לו: "משה משה, שלחתי לך 4 פעמים עזרה ולא לקחת".

             אז משה ההמום אמר: "וואלה?! לא זיהיתי שזה אתה".

     

    הבדיחה הזו מציגה יפה לדעתי את הגישה של לעזור לעצמנו, מה שצריך לקרות יקרה, אבל אנחנו חייבים להיות חלק מזה, אף אחד לא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו אחראים לחיים שלנו, אנחנו לא צריכים לשבת רגל על רגל ולחכות למישהו עלום שייעשה בשבילנו. אין מה לחכות לאביר על הסוס הלבן, אין מה לחכות לזכייה במפעל הפיס, זה לא יפול עלינו מהשמים. זו גישה נפסדת בעיניי, שמסירה את כל האחריות ומצפה שיבואו גורמים עלומים וידאגו הם לאושר שלנו. קחו אחריות, תחליטו מה אתם רוצים שיקרה, תציבו מטרות ושאיפות, תחלמו, ואז תשקיעו, תעשו מאמץ, תעבדו, תזיזו עניינים, תזיעו קצת, תדחפו, תגשימו ותדאגו שמה שאתם רוצים שיקרה באמת יקרה, ואז מה שצריך לקרות אכן יקרה.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

    דרג את התוכן:

      תגובות (66)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/07 02:10:

       

      צטט: עומר סלע 2007-06-13 23:14:37

      אני דווקא מכיר סיפור אחר על משה. סיפור על משה רבינו שפחד לאבד שליטה, וקרס - עד שבא יתרו ושכנע אותו לשחרר קצת את הרסן, להאציל סמכויות, למנות שרי עשרות, מאות ואלפים.

       

      זה נכון בעבודה, זה נכון בחיים, זה נכון ברומנטיקה.

       

      מוזר לי להגיד את זה כי גם אני מדקדק בפרטים, מוביל, יוזם מהלכים. אבל לא צריך גם להגזים. איך אמר אריסטו - הסגולה הטובה היא דרך האמצע (הקלטתי אותו ב - MP3...).

      יש אנשים אפילו בימינו שמה שכתבת למעלה מתאים לתיאור שלהם.

      זה נכון בכל התחומים.

      אסור להגזים בשום תחום, בדרך כלל זה לא מוביל למקומות טובים. האמצע זה הכי טוב, וגם שם יש סקאלה רחבה של אפשרויות.

      צטט: אמיר פינקלשטיין 2007-06-13 23:15:40

      מסכים עם זה שאת הרוב המוחלט של החיים צריך לדעת לכוון וללכת לאור מפת הדרכים שהאדם מקצה לעצמו.

      אבל להיות כל הזמן מחושבים?

      אני חושב שצריך אישיות מאוד חזקה לצורך העניין.  לא לכל אחד זה מתאים.

      מה גם, שזה ממש לא כיף לחיות ככה.  ניסיתי.

      צריך "לשחרר" מדי פעם.

      נראה לי שהדוגמאות שהבאת טיפה מוגזמות, ולא נראה לי שיש הרבה אנשים שחיים ככה מעבר לגיל מסויים.

      מה שכתבת נכון. לא צריך לקחת לכיוון הזה יותר מדי. צריך לדעת גם להרפות, זה לא פחות חשוב. 

      תתפלא, אבל יש לי דוגמאות למכביר, היום זה טרנד המילים הללו, ודווקא זה לא קשור רק לגיל. פגשתי כאלה בעיקר אחרי גיל ה-30 שלהם. 

      צטט: איירבוס-max 2007-06-13 23:21:19

      סוף סוף הקפה הפשיר, ומאפשר להגיב על הפוסט הכל כך חשוב הזה!

      ליזתנו המדהימה!

       אם אלוהים (Whoever he/she/it may be)

      היה מציע לי לבחור,

      לא במתכונת "כוכב נולד",

      אלא כנטו אנושיות+איכות,

      בפוסט הכי הכי

      של הקפה -

      זו היתה הבחירה המובנת מאליה (שגם מיד כיכבתי).

      למה?

      חץ מושחז היטב של אמת - הפוגע ישר בנקודה הכי כואבת והכי עמוקה.

      אבל, בפוגעו, הוא עוזר לרפא כאבים, וממיס רעלים."

      חנוך - תגובותיך תמיד מעלות אצלי חיוך ענק.

      אני ואתה יודעים כמה חשוב לקחת את החיים בידיים שלנו, להתמודד ולהחליט מה עושים מפה הלאה. אין מה לחכות בחיבוק ידיים, אם נשאר שם לא נגיע לשום מקום.

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 02:17:24

      לקחת אחריות. לא לחכות. לא להתמהמה.

      ליזום ולעשות.

      ככה אצלי זה בהכל, חוץ מבדבר אחד. אל תלחיצי :-)

      קחי את הזמן יקירתי. אני מחכה שתהיי מוכנה. סומכת עלייך.

      צטט: נאוה איתני 2007-06-14 16:37:39

      מה זה מגיע לך כוכב..

       

      ברמה אישית , לאומית וקוסמית

       

      צ'אוצוחק

      נאוה

      וואו, נאווה, תודה רבה מחייך
        16/6/07 02:04:

       

      צטט: ארז טביב 2007-06-13 15:47:46

      אני אומר "הכל כתוב והרשות נתונה"

       

      פוסט יפיפה

      נושא חשוב

      משפט נפלא, של סולובייצ'יק נדמה לי. צריך לדעת לנצל את הרשות הזו.

      תודה.

      צטט: דה מנדלסון 2007-06-13 18:05:31

      ליזה היקרה

      כתבת שצרפת בדיחה.

      היכן?

      מנדלסון יקירי, אם תביא זכוכית מגדלת אני בטוחה שתמצא. אני רק לא בטוחה שתצחק.

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-06-13 20:01:50

      יפה אמרת.

      גם גדי טאוב כתב על זה סדרת מאמרים מצוינת, בזמנו.

      אני שונאת את מה שקרה לביטוי "לזרום": לא להתאמץ, לא לבטא שום דעה עצמאית, ששום דבר לא יהיה חשוב לך חלילה, שלא יהיו מורדות ועליות חדות מדי.

      כנרת, יש לך מושג איפה אני יכולה למצוא את המאמרים של גדי טאוב, מעניין מה הוא כתב.

      אפשר להרוג ביטויים מסתבר, ולגרום לקבל משמעות חדשה ומעצבנת, חבל. ניצול לרעה של השפה.

      צטט: scc 2007-06-13 21:03:23

      בחיים יש גורל (אולי גם קצת מזל...) ולמרות זאת צריך לדעת לתת לו יד ולכוון לכאן ולשם.

      זה חשוב לשמור על קצת הומור, להיות קליל וזורם - אך לדעת לזרום בכיוון הנכון.

      בטח כבר סיפרו לך שהחיים הם לא שחור ולבן, יש גם באמצע.

      הוא יכוון לכאן או לשם בין אם ניתן לו ובין אם לא.

      אני לא חיה בקצה, אני חיה על הסקאלה שבאמצע, עם נטייה לכיוון האקטיבי.

      צטט: מביטה 2007-06-13 21:35:08

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו  יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       

      חותמת על כל מילה. המשפט הזה נשמע והומחש יותר מדי פעמים בחיים שלי.

       גם בשלי.

        15/6/07 21:18:

       

      צטט: גיגי1972 2007-06-13 14:18:09

      "הבדיחה הזו מציגה יפה לדעתי את הגישה של לעזור לעצמנו, מה שצריך לקרות יקרה, אבל אנחנו חייבים להיות חלק מזה, אף אחד לא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו אחראים לחיים שלנו, אנחנו לא צריכים לשבת רגל על רגל ולחכות למישהו עלום שייעשה בשבילנו. אין מה לחכות לאביר על הסוס הלבן, אין מה לחכות לזכייה במפעל הפיס, זה לא יפול עלינו מהשמים. זו גישה נפסדת בעיניי, שמסירה את כל האחריות ומצפה שיבואו גורמים עלומים וידאגו הם לאושר שלנו. קחו אחריות, תחליטו מה אתם רוצים שיקרה, תציבו מטרות ושאיפות, תחלמו, ואז תשקיעו, תעשו מאמץ, תעבדו, תזיזו עניינים, תזיעו קצת, תדחפו, תגשימו ותדאגו שמה שאתם רוצים שיקרה באמת יקרה, ואז מה שצריך לקרות אכן יקרה"

       

      ליזה היקרה

      אני מסכימה עם כל מילה שכתבת במהלך הפוסט והגישה שלך לחיים מאוד בריאה ומאוזנת ולראייה סיפור חייך המדהים. אבל יפה שלי, את פיספסת לגמרי את כל נושא הרוחניות והביקורת שלך אמנם נכונה, אבל את מוציאה אותה על המגזר הלא נכון ("כבוד למיגזר").  סיכום הדברים שלך שאותו ציטטתי פה ושאשמח אם תקראי אותו לרגע, בשקט ובתשומת לב הוא תמצית התפיסה הזו שאת קוראת לה "רוחניות". אני חיה חיים רוחניים (אני לא שלמה לגמרי עם המילה רוחניות, אבל היא כרגע הכי מתאימה) וכל ספר, מאמר, סדנא, פילוסופיה, תאוריה ודרך חיים ששייכת לעולם הזה מבטאת ותומכת בדיוק אבל בדיוק במה שאת אומרת. לזרום אין פירושו לנוע עם כח האנרציה בפאסיביות גמורה, אלא שכשיש ארועים שאנחנו טרם הבנו את פשרם, אז פשוט  לנוע איתם,   עד התובנה ועד שנדע מהי דרך הפעולה (את יודעת יש כאלה ששוחים נגד הזרם ..).  ולגבי מה שצריך לקרות קורה הכוונה שהאדם אכן אחראי לגורלו ולחייו ושעליו לעשות את המקסימום שביכולתו למען מטרותיו ותכליתו, אבל מה לעשות לפעמים למרות כל מאמצינו התוצאה היא שונה ממה שציפינו אז מה נעשה? נבכה? נתייאש ונרים ידיים? נחשוב שהגורל שלנו לא טוב? לא. לפעמים עוזרת הידיעה שייתכן שהדברים צריכים היו להתרחש אחרת ומה שקורה קורה לטובה... אין כאן רמייה עצמית יש כאן השלמה עם מצב נתון שעשינו הכל לשנותו ולא הצלחנו.... יש כל מיני זוויות ראייה.... מה שרואים משם לא רואים מכאן וכו'....  נשמתי אני אוהבת אותך ואני תוהה למה כל הזעם הזה וההתנגדות הלא אנחנו מדברים על אותו דבר בסופו של יום....

      גיגי יקרה שלי, אין כאן זעם ואין כאן התנגדות, להיפך, אני מאוד מסכימה איתך. אני נגד הניצול והפירוש הלא-נכון של המילים הללו, אני נגד הלהרים ידיים ולוותר ולא לעשות כלום ולחכות, כי יש אנשים לא מעטים בימינו שלוקחים את זה לקיצוניות הזו. דווקא הם משתמשים בתואנת הרוחניות לשווא, וגורמים לאנשים רתיעה ממנה וחבל.

      ברור שהקיצוניות השנייה רעה לא פחות, אם לא יקרה מה שרצינו לא נבכה, לא נרים ידיים ולא נעסוק בכמה נדפקנו, פשוט נתמודד. את יודעת שאני כזו.

      הכל במידה. כל קיצוניות היא מיותרת ומזיקה.

        15/6/07 21:14:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-06-13 14:02:31

       

      צטט: מו קושלה 2007-06-13 13:10:59

      אחריות ושליטה זה לא אותו הדבר.

      זה גם לא סותר אחד את השני..

      מסכימה. לפיכך לא כל מה שאנחנו אחראים עליו יכול להוביל לשליטה מלאה.

      גם לא רוצים שליטה מלאה. לא נראה לי שמישהו היה רוצה להחליט במדויק כל מה שיקרה לו בחייו ומתי, זה היה הופך למשעמם נורא.

        15/6/07 21:13:

       

      צטט: מו קושלה 2007-06-13 13:10:59

      אחריות ושליטה זה לא אותו הדבר.

      זה גם לא סותר אחד את השני..

      צודקת במאה אחוז. אני איתך.

        15/6/07 21:13:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-13 13:00:51

      אני איתך. הגישה מאד מתאימה לי ולאופיי. במצבים מסויימים אפילו מכעיס אותי מי שלא. אז אני נזכרת שלא כולם כמוני וכל אחד בנוי אחרת. אין לי כ"כ זמן לפרט אבל יש תיאוריה שלמה איך הדת של המהגרים לארה"ב בראשיתה בשל האמונה שהם קובעים את גורלם ואחראים על עצמם הפכו ליזמים ומצליחים. בפעם אחרת

      כשיהיה לך זמן אשמח לשמוע את התיאוריה. זה נשמע מאוד מעניין.

      אני בהחלט מאמינה שאם אתה יותר דוחף ומתאמץ יש סיכוי סביר יותר שתצליח מאשר אם תשב ותחכה.

       

        14/6/07 16:37:

      מה זה מגיע לך כוכב..

       

      ברמה אישית , לאומית וקוסמית

       

      צ'אוצוחק

      נאוה

        14/6/07 16:19:

       

      צטט: מיכל גזית 2007-06-13 02:51:32

      ליזה, כל כך כל כך כל כך מסכימה איתך,

      כתבת לי את המילים,

      אני הולכת לשלוף פוסט שלי בנושא (מדבר על שינויים, אבל נוגע בתכנים דומים)

      ובהתייחסות לתגובות קודמות שהסבירו מה זה כן לזרום ולשחרר, וכאלה,

       כן, הכוונה המקורית היתה נכונה, אבל שימוש היתר שנעשה במילים האלה לצורך ובעיקר שלא לצורך, הוא הבעייתי, אבל את זה ליזה כבר אמרה, אז נזרום))

      צטט: מיכל גזית 2007-06-13 02:54:03

      אה, ויש גם את לשחרר,

      אחלה מילה,

      אובר שימוש שלא במקומו, בלי שום התמודדות ובאמת לחוות את הדברים באמצע, בלי להבין על מה ולמה תפוס,

      אבל כאמור,

      נזרום וזהו

      אחרי שאת שולפת את הפוסט אל תשכחי לשלוח לינק לשם.

      ידעתי שאת תביני בדיוק על מה אני מדברת. ותודה על התוספת.

        14/6/07 15:32:

       

      צטט: שמוליק פרי 2007-06-13 02:33:42

      "התמהיל המושלם של חומר ורוח שיך לזה המערבבם ברגש"

       שמוליק פרי

       

       

      ותחשבי על זה...קורץ

       

       

      נב

       

      דנה, תיסלם על העלאתו מן האוב של אחינו לנון...

      שמוליק - במילה אחת - מלך.

        14/6/07 02:17:

      לקחת אחריות. לא לחכות. לא להתמהמה.

      ליזום ולעשות.

      ככה אצלי זה בהכל, חוץ מבדבר אחד. אל תלחיצי :-)

        13/6/07 23:21:
      סוף סוף הקפה הפשיר, ומאפשר להגיב על הפוסט הכל כך חשוב הזה!

      ליזתנו המדהימה!

       אם אלוהים (Whoever he/she/it may be)

      היה מציע לי לבחור,

      לא במתכונת "כוכב נולד",

      אלא כנטו אנושיות+איכות,

      בפוסט הכי הכי

      של הקפה -

      זו היתה הבחירה המובנת מאליה (שגם מיד כיכבתי).

      למה?

      חץ מושחז היטב של אמת - הפוגע ישר בנקודה הכי כואבת והכי עמוקה.

      אבל, בפוגעו, הוא עוזר לרפא כאבים, וממיס רעלים."

      מסכים עם זה שאת הרוב המוחלט של החיים צריך לדעת לכוון וללכת לאור מפת הדרכים שהאדם מקצה לעצמו.

      אבל להיות כל הזמן מחושבים?

      אני חושב שצריך אישיות מאוד חזקה לצורך העניין.  לא לכל אחד זה מתאים.

      מה גם, שזה ממש לא כיף לחיות ככה.  ניסיתי.

      צריך "לשחרר" מדי פעם.

      נראה לי שהדוגמאות שהבאת טיפה מוגזמות, ולא נראה לי שיש הרבה אנשים שחיים ככה מעבר לגיל מסויים.

        13/6/07 23:14:

      אני דווקא מכיר סיפור אחר על משה. סיפור על משה רבינו שפחד לאבד שליטה, וקרס - עד שבא יתרו ושכנע אותו לשחרר קצת את הרסן, להאציל סמכויות, למנות שרי עשרות, מאות ואלפים.

       

      זה נכון בעבודה, זה נכון בחיים, זה נכון ברומנטיקה.

       

      מוזר לי להגיד את זה כי גם אני מדקדק בפרטים, מוביל, יוזם מהלכים. אבל לא צריך גם להגזים. איך אמר אריסטו - הסגולה הטובה היא דרך האמצע (הקלטתי אותו ב - MP3...).

        13/6/07 22:07:

       

      צטט: dananda 2007-06-13 01:06:41

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       

      צריך לדעת שהחיים קורים בזמן שאנחנו מתכננים תכניות אחרות, אבל לדעת גם לקבל את זה, ולהוציא מזה את המיטב.

       

      ליזה, את קוראת לזה לקחת אחריות על החיים, אני קוראת בזה בחירה, להיות מי שבוחר בדרך, ולא להיות מובל.

      אבל להיות פתוח, ולחבק בשתי ידיים הזדמנויות שנקרות, והכרויות שנקרות, ושהכל בסדר גם אם טעינו. ולהחדיר לעצמנו תודעה של הצלחה, או של אהבה או של הדברים הטובים שאנחנו מאחלים לעצמנו, ולגלות לך סוד, זה עובד.

       

      מתחברת מאוד לאנשים רוחניים, ויש המון כאלה שהם אנשי עסקים, או אנשים מובילים בתחומם, ולא אוהבת כאלה שמדקלמים "מנטרות", אלא כאלה שהרוחניות וההעצמה העצמית שלהם באה מבפנים ממקום אמיתי, כאלה שבחרו בה כדרך חיים, שמקבלים ולא שופטים, ותענוג להכיר ולעבוד וללמוד מאנשים כאלה.

       

      חיבוק ענק ולילה טוב נשיקה

      יאללה, עובד יפה הקטע הזה של להצהיב משפטים חכמים.

      דנה, אני כל כך מסכימה איתך, על זה הפוסט הזה בדיוק. על לקחת הזדמנויות כשהן מגיעות, ולא להסיר אחריות, לא על להחליט על דרך ולהיכנס עם הראש בקיר בכל מחיר, אסור להיות מקובע מדי, עדיף להסתכל גם לצדדים, ולהתמודד עם מה שבא. אם נחשוב שאנחנו היחידים

      שנקבע, החיים יוכיחו לנו אחרת, ואז נתאכזב קשות, ונהיה מתוסכלים, ונשבר כל פעם שזה לא כך.

      צטט: shlomober 2007-06-13 01:55:26

      ואני דוקא סקרן לדעת מי הדליק לך את הפיוז שגרם להולדת הפוסט הנחמד הזה.

      בבדיחה הזו נזכרתי בגלל בחור אחד שפגשתי בפברואר. אבל נתקלתי בדי הרבה אנשים עם הגישה ה"אובר" זורמת וכו'. אולי פעם אני אכתוב פוסט אחד עליו, אני אחשוב על זה.

      צטט: galit.lm 2007-06-13 02:02:07

      ליזה. וואו, כמה אני חולקת עלייך. ובעיקר קשה לי עם כך שאת בוחרת להציג הכל באופן שטוח ופלקאטי.  זורם, לא אומר לשבת על אבוב ולהיסחף בזרם. זורם, בעיני, אומר הכי הרבה לשחרר. ולשחרר בעיני זה הכי הרבה להתמודד עם הפחד. עם הפחד להישאר לבד, להחליף מקום עבודה, להתמודד עם מיזם חדש, לוותר על דברים שאתה רגיל אליהם. כי להתעקש ולהיצמד, ולנצח ולשמר, זה הרבה פעמים הדבר שיותר קל לעשות. 

       

       ואחרי הזורם הזה, יש את המינון. ואת ההתמקדות. את ההבנה כי הפעלה של כח, מניפולציה וכניסה עם הראש בקיר, על מנת לגרום למשהו להתרחש, לא בהכרח מייצרת את הפתרון לו ייחלנו. כל כך הרבה פעמים ראיתי מסביבי אנשים שנלחמים עד חרמה בלשכנע אנשים אחרים. שיחתמו, שיסכימו, שישארו, שישקיעו. שיאהבו. אחרית דבר מלמדת - לפחות מהנסיון שלי -  שסופם של תהליכים אינטנסיביים כאלה היא שאתה משלם מחיר, שבדיעבד לא בטוח שהיית רוצה לשלם.

       

       ובאשר ל-מה שצריך לקרות יקרה -  לא אומר שאינך מנסה ומשקיע מאמצים ואנרגיה בלהשיג את הדברים שאתה רוצה. העניין הוא רק המינון. הבנת הכוחות שאתה עושה בהם שימוש, והבנה עמוקה של מה שמניע אותך (אבל האמת, לא הבכאילו). הקשבה לקול הפנימי שלך, מודעות גדולה לצורך שלך, לפחדים שלך ולסביבה ובאשר לדברים הקשים שקורים לך - לקבל אותם, ולראות אותם בעיניים פקוחות, מבלי לשקר לעצמך ולטייח, זה בדרך כלל שיעור מאוד גדול שמוביל לצמיחה.

       

      טוב. זה לא הפוסט שלי, וגם ככה נראה לי שנסחפתי, ועוד לא  אמתי כלום...

      וואו, כמה שכתבת בדיוק מה שאמרתי אני, אנחנו מסכימות בעצם בכל הנקודות. תקראי שוב ותראי שכתבתי על ניצול היתר של המילים האלה, ולא על להחליט הכל, ולא על ראש בקיר, ולא על להתעקש ולהיצמד. בדיוק להיפך.

      הסרת אחריות מוחלטת, התנערות מלעשות דברים, וההחלטה לשבת ולחכות שהכל יגיע בכפית של כסף ממש עד לפה היא מה שיצאתי פה נגדו. שני מצבי הקיצון רעים מאוד. 

        13/6/07 21:57:

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו  יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

      אצלי הוא כבר צחק, ויותר פעם אחת. אז אנחנו מסכימות בעצם. כי זה לא סותר בכלל.

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-12 23:27:39

      היי ליזה.

      תודה על הפוסט ותודה על שליחת הקישור.

      דעתי דומה לזו שלך.

      רק שמהמחלות ומהמוות אין אנו מבוטחים לדאבוני. טל צדקה עם הפתגם היידישאי שלה "א מענטש טראכט און גאט לאכט".

      לא מבוטחים מכלום. ובכל זאת אחראים טיפה לאיך החיים יראו.

      צטט: בני פ. 2007-06-12 23:33:51

      השאלה היא מתי להתאמץ לשנות דברים ומתי לקבל את הגורל? ועל זה נכתבה תפילת השלווה:

      "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

      האומץ לשנות את אשר ביכולתי

      והתבונה להבחין בין השניים."

       

      את הבדיחה על משה ראיתי לאחרונה בסרט "The pursuit of Happyness" (שגיאת כתיב במקור).

      וויל סמית משחק שם עם בנו כבחור שנלחם נגד כל הסיכויים כדי להשיג פרנסה, תוך כדי שהוא מתגלגל חסר בית ברחובות עם הבן שלו. מבוסס על סיפור אמיתי. באחת הריצות הילד בן השש מספר את הבדיחה לאביו.

      התפילה נהדרת, מסוג הדברים שזוכרים מרוב שזה יפה ונכון. נתקלתי בה לראשונה לפני שנים, ומדי פעם אני נזכרת.

      יפה לה לבדיחה שהגיעה עד לשם, מעטות הבדיחות שמכילות מוסר השכל בסופן.

      צטט: ארז פרץ 2007-06-13 00:14:08

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       או כמו המשפט הידוע של הדתיים - רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' - היא תקום.

       

      ועדיין הבחירה שלנו. לא הכל מכתוב. הגישה הזאת הורסת. מאוד. "היא לא רוצה אותי, כנראה שזה כתוב מלמעלה", זה משפט ששמעתי כבר, ודוגמא אחת למליון. גורם לאנשים להרפות את ידיהם ולא להתאמץ. לחכות להזדמנויות, לאיזה גורל מפגר, במקום ליצור את ההזדמנויות בעצמם, לפעול בשביל להתקדם.

       

      ליזה, מכיוון שאני בשוונג של תגובות שליליות לפוסטים שאני אוהב, אני לא אפסח עלייך.

      נמאס לי מהבלוג שלך. ממש. זה כמו לקרוא את עצמי כותב. ומפוסט לפוסט זה בולט יותר ויותר.

      ואני רוצה לכתוב לך פעם "אני לא מסכים איתך" ו"לא הזדהיתי בכלל, נתתי כוכב אדום", אבל לא, למה שאת תתני לי סיבה מספיק טובה בשביל זה שאת יכולה לכתוב את המחשבות שיש לי בראש? בושה. לשון

       

      ועוד שתי נקודות שאני רוצה להוסיף, או למעשה חייב להוסיף.

      הראשונה, בטח לא אני הראשון שאומר, אבל "המון על ליזה" נשמע לי כמו אורגיה. לא חבל?

       

      והשנייה - שקשורה לכתוב. מעבר למה שכתבתי לפני כן, תשימו לב, אפילו השפה שלנו, הדברים שאנחנו אומרים יום יום כחלק ממנה ונכנסים לתת המודע שלנו ומשמשים את המודע שלנו -  היא מוציאה את השליטה מידינו.

      יוצא לכם להגיד "הוא מרגיז אותי?" זו דוגמא אחת מיני רבות לשימוש לא נכון בשפה.

      החוכמה היא לדעת, ובעיקר להגיד "אני מתרגזת ממה שהוא עושה". זו התחלה להכיר בזה שהוא לא יכול להשפיע על החיים שלך, אלא הם משהו שבא ממך, משהו שאפשר לעבוד עליו כדי להבין שהרוגז הזה תלוי בך.

      שעם קצת עבודה ותשומת לב אפשר לשנות אותו ולהפוך לרגועים. כי הוא לא "מרגיז אותך", אלא כי זו את, את - שמתרגזת ממה שהוא עושה.

      וזו אבחנה מאוד חשובה, והיא רק דוגמא אחת לכשלים של שפה ולשון שאנחנו לא שמים לב אליהם ומעצבים את החיים שלנו ואת מה שאנחנו. 

      אולי פעם אני אצליח לכתוב מחשבות שונות מאלו שיש לך בראש. בינתיים תצטרך לעקוב כדי לראות מתי זה יקרה לשון

      תודה שנתת דוגמאות קונקרטיות, יש לא מעט אנשים כאלה, וחבל.

       

      לגבי השם - הרסת אותי. לא חשבתי על זה בכלל. אני ממש לא בקטע של אורגיות, אז איך אני יכולה לדעת אם זה חבל? אולי תגיד לי אתה? מבין בזה משהו?

       

      השפה היא כלי בידינו, והיא קובעת הרבה מאיך שהמציאות שלנו נראית, תקרא את המשפט הנהדר שצבעתי לאלישיה בצהוב. אנחנו לומדים לאט איך לשנות דרכי חשיבה ומה טוב לנו.

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-13 01:06:35

      כל מה שצריך לעשות הוא פשוט להיות בהכרה. לא כל מי שחי ומתפקד נמצא בהכרה. רק  ההבנה שחיי אדם אינם צבר של אירועים מקריים ואקראיים אלא בחירה הנתונה לאחריות ושליטה עצמית. באשר לרוחניות, גישה זו אינה שלילית בעיניי , היא מאפשרת מחוזות נוספים מהם ניתן להתבונן וללמוד.

      החלטתי להצהיב גם לך משפט שחשוב לי.

      אני לא נגד רוחניות, רק נגד ניצול שלה כ"סיבה" כאילו לגיטימית לא להתאמץ.

       

        13/6/07 21:35:

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו  יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       

      חותמת על כל מילה. המשפט הזה נשמע והומחש יותר מדי פעמים בחיים שלי.

        13/6/07 21:26:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-06-12 22:28:26

      ליזתי הנהדרת,

      אני רוצה רגע לזרום עם המוטיב הזה...

      התנהגות זורמת ופתוחה יכולה להוביל לשינוי.

      פתיחות ומשוב הולכים לרוב ביחד - ככל שאת אדם יותר פתוח, אנשים יעיזו להגיד לך יותר דברים (בתגובות, למשל.) (הגלוי הוא 'חרב פיפיות' - לא טוב היות האדם יותר מדי פתוח וגלוי)

      הפתיחות הזאת שלך, עם משב הרוח הזה שאת מביאה, שמושכת אליה את כל המשובים, זאת הזדמנות שיכולים לנצל בקבוצה של אנשים שלא מכירים.

      סליחה שגלשתי...:)

      לא מסכימה עם המשפט המוצהב - אני חושבת שלהיות פתוח וגלוי זה נהדר, צריך רק לא לנצל לרעה את זה, למשל לא לפגוע באחרים רק משום ש"מותר" לי עכשיו לכאורה להיות ישירה. להיות ישירה, כנה ופתוחה שונה מלהיות מעליבה ופוגעת. זה שונה מלהגיד ככל העולה על רוחך, כי עדיין את צריכה מעט ביקורת ובעיקר לחשוב איך להגיד את הדברים.

       

      אם הגעת לרמה של פתיחות שפוגעת בך, ואז היא הפכה מבחינתך לחרב פיפיות, אזי עברת את הגבול המתאים לך וזה בוודאי לא טוב. אבל לכל אחד יש גבול שונה.

       

      תודה שגלשת.

      צטט: טובוש 2007-06-12 22:30:01

      אני מסכימה עם כל מי שלא מסכים איתך

      אבל מאחלת לך הצלחה בכל אשר תעשי ותבחרי -

       תמשיכי להאמין במה שאת אומרת ועושה

       

      באמת מכל הלב

       גם אי הסכמה זה דבר מצויין. ודיון שמעורר מחשבה הוא דבר עוד יותר מצויין.

      תודה.

      צטט: ליאור רועי 2007-06-12 22:30:19

      תראי, להחליט מה קורה בחיים שלי, זה על הכיפאק. רק מה?

      לא תמיד מה שהחלטנו הוא מה שקרה.

      יש גוונים באמצע.

      אני מודה שגם אני נגועה באלרגיה בסיסית ל"רוחניקיות" באשר היא,

      מצד שני כמה אחריות שלא תקחי (וצריך לקחת) בכל זאת צריך לשחרר קצת שליטה.

      "זרימה" אפשר לקרוא גם כיכולת להחליף ערוצים של עשיה כשהפרמטרים משתנים

      ו"מה שצריך לקרות יקרה" עשוי לסייע להתמודד עם תסכולים, כי לפעמים כמה שלא נדחוף ונשתדל זה לא ילך. אפשרות.

      דווקא אני יורדת מהאלרגיה הזו, פחות מתנגדת, יותר מוכנה לשמוע, ובטח שלא תמיד מסכימה.

      תשימי לב שאני מסכימה איתך לגבי מה אמורה להיות ההגדרה של זרימה לדעתי, אבל יש כאלה שלוקחים את זה לקיצוניות, נגד זה אני מוחה, נגד הקיצוניות של לא לעשות כלום. לא רוצה - אל תעשה, אבל תדע שאתה בחרת בזה, זה הכל.

      צטט: kitkit 2007-06-12 22:38:56

      ליזה מאוד אוהבת את הפוסטים שלך...

      בקשר לשליטה  - בתור אחת המחשיבה את עצמה כפריקית של שליטה לאחרונה  הגעתי למסקנה שזאת האשליה הכי גדולה ... כל אחד מוצא את האמת שלו ...אני חושבת שהתשובה היא במודעות ... שם נמצאת השליטה האמיתית .

      מודעות זה לפחות חמישים אחוז מהעניין, אי אפשר להכיר את עצמך בלי זה, והרבה יותר קל לחיות טוב עם עצמך כשאתה מודע לעצמך.

      שליטה מוחלטת היא אשליה, יש לי דוגמאות למכביר, ראי את סיפור הלידה שלי. התמודדות היא לא אשליה, וגם היא נמצאת באותו סיפור ממש. יש שם אפס שליטה על האירועים המטורפים, יש שם הרבה מאוד הפתעות לא נעימות, אחת אחרי השנייה, שההסתברות שיקרו היתה בלתי אפשרית ולא נמוכה אפילו, ובכל זאת, אחרי שזה קרה, ההחלטה כיצד להגיב היתה שלי.

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:43:00

      גוונים רבותי

      גוונים

      החיים הם לא שחור לבן

       

      לקחת אחריות על החיים שלכם זה לא סותר -

      אובדן בשליטה

      רוחניות

      הסחפות במערבולת התשוקה

      זרימה

      והרשימה ארוכה... 

       

      ליזה פשוט צודקת! 

      קחו אחריות על החיים  שלכם

      אל תחכו למזל, הוא בדרך כלל לא מגיע, כשבונים עליו !!! 

       או! תודה רבה. הבנת בדיוק למה התכוונתי.

      צטט: רזלול 2007-06-12 22:52:40

      ניראה לי שלקחת את המושג ליזרום למחוזות רחוקים שנתת להם פרשנות משלך.

      אז מה דעתך , שבשבילי לזרום זה להיות משוחרר ללא עכבות , זה לא סותר את

      מה שכתבת נכון? לשלוט בגורלך בלי מחסומים , גם יכול להיות . כל אחד "יזרום " בדרך

      שלו , העיקר שלא ישאר מאחור.

      אז יאללה , תיזרמי................

      לא פרשנות משלי, פרשנות שפגשתי לא פעם ולא פעמיים, פרשנות מוקצנת שקיימת אצל כל מיני.

      הלזרום שלך בהחלט לא את מה שכתבתי. ואני? זורמת בדרך שלי. (למרות שאני לא משתגעת על המילה הזו בגלל ה-abuse שעושים לה).

      צטט: זה מה יש 2007-06-12 22:55:15

       

      יש המון צדק בכל מה שכתבת. המון.

         

      הסיבה העיקרית שרובנו חוששים 'לקחת אחריות על החיים', היא פשוטה. אם ניקח אחריות על החיים והמעשים שלנו - לא נוכל להאשים איש בכלום.

         

      תתארי לעצמך מה היה קורה לוּ 'אודי' ו/או 'עמירי' היו לוקחים אחריות על המעשים שלהם ולא היו מגלגלים את האשמה לפתחם של אחרים... את חושבת שהם היו נשארים לעוד דקה על הכסא המרופד שלהם? בטוח שלא.

         

      "לקחת אחריות", זה אומר: "יותר אין לי את מי להאשים... אני האחראי הבלעדי על מעשיי"

         

      מי הטיפש שירצה לוותר על הפריבילגיה הנהדרת הזו... הרבה יותר קל להאשים אחרים ולהמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה.

         

         

        

      ואם כבר מדברים על הנושא הזה...

         

      יש עוד קביעה אקסיומטית שהולכת (או אולי: 'זורמת') נהדר עם כל הרשימה שציינת: "מותר לי לטעות... אני סך הכל  בן אדם"

          

      ביננו, את הקביעה הזו אני הכי "אוהב".  למה? כי גם אני לפעמים משתמש בה. לפעמים, כשאני לא מצליח להתנצל על משהו רע שעשיתי.

         

      כן, אני יודע שזו טעות... אבל אני סך הכל בן אדם.  קורץ

       עדיין נוכל להאשים מדי פעם גם אנשים אחרים, לפעמים הם באמת אשמים.

      אבל גם אחרי שקרה משהו, וגם אם מישהו אחר אשם במה שקרה, אנחנו שם כדי לקחת אחריות איך להמשיך. הדוגמא שנתת הצחיקה אותי, אבל היא בעיקר כואבת, לכולנו.

       

      אהבתי את התוספת. משפט חזק!

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-12 22:58:38

       מצטרף לדעת ידידי,

      אף על פי שאני אוהב את האימרה על הדייג:

      "תן לרעב דג והאכלת אותו ליום,

      למד אותו לדוג והוא ישב בסירה וישתה בירה כל היום".

      צוחק

       לא תמיד צריך לפעול, לא תמיד אפשר לפעול. עדיף כן לקבל תמונת מצב כמה שיותר נכונה, כלומר להשיג כמה שיותר מידע.

       

      צטט: el_greco 2007-06-12 22:15:48

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע. זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר.

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

      שעשעת אותי עם הדייג.

      ראה תגובתי לידידך (שהוא גם ידידי).

      צטט: יואב עינהר 2007-06-12 23:14:49

       

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:12:14

      הכוכב,

      בשם מר עינהר ובשמי קורץ

      אתה אציל נפש, אני אוהב את הסידור הזה.

      אתה אציל נפש בעצמך, מה זה הקומבינות האלה פה?

      צטט: גנאדי 2007-06-12 23:18:26

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-12 22:58:38

       מצטרף לדעת ידידי,

      אף על פי שאני אוהב את האימרה על הדייג:

      "תן לרעב דג והאכלת אותו ליום,

      למד אותו לדוג והוא ישב בסירה וישתה בירה כל היום".

      או באנלוגיה על הסיפור על הכפרי - "תן לרעב דג, והאכלת אותו להיום. למד אותו את הדת, והוא ימות מרעב, מתפלל לאכול דג".
      זה גדול. ברשותך אני גוזרת ושומרת.
        13/6/07 21:09:

       

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:17:14

       ליזה,

      רק עוד דבר אחד קטן (ולא קשור לפוסט)

      אהבתי מאוד את הפוסט של עלמה רייכרט

      למרות שהתנצחות בינכם היתה מיותרת - ונראה כאילו איבדתן שליטה ...לשון

      ברק

      אני לא אהבתי את הפוסט של הגברת, ובטח שלא איבדתי שליטה, קראתי אותו ובעיקר גיחכתי, החלטתי להגיב כי רובו היה מיועד אליי למרות שהיא "לא" נקבה בשם מפורש (כי היה ברור לגמרי למי היא מתכוונת). תקרא את התגובה שלי שוב, לי היא בהחלט העלתה חיוך.

       אני לא מתרגזת כל כך מהר, ובטח לא מאנשים שאני לא מכירה בכלל.

      אני לא רואה מקום פה בקפה לפוסט שתוקף באופן אישי חברים מהקפה וכולל העלבות ומילים לא יפות. האווירה פה תהיה מאוד לא טובה אם זה יהיה ככה.

      צטט: בן-גן 2007-06-12 22:18:03

      תקראי את "דאו דה צ'ינג" שתקבלי קצת מושג על שליטה וגורל...

      הרי בדבר הכי חשוב בחייך לא הצלחת לשלוט על אף כל הכמיהה לשליטה

      קחי חוק: האי שליטה היא השליטה

                    השליטה היא חוסר השליטה

                    לעד...

      אבל לא על זה הדיון. אין לי ספק שלא ניתן לשלוט על הכל בחיים, וזה גם לא רצוי. יש לי בהחלט רצון לא להתנער מכל האחריות.

      צטט: v is for vivi 2007-06-12 22:21:09

      מסכימה איתך מאוד.

      מצד שני, אני גם קצת (נו, הרבה) מקנאה בבבעלי היכולת הזו, "לזרום", "לשחרר", או איך-שלא-יקראו-לזה.

      הכל טוב במידה. יש סקאלה רחבה סבירה, אנחנו כנראה נמצאות הרבה יותר בחלק האקטיבי שעושה כדי להשפיע על חייו. ויש את הקצוות, על אחד הקצוות דיברתי בפוסט הזה. קיצוניות לא טובה בשום תחום בחיים.

      אם את מקנאה בהם אולי כדאי לנסות לחשוב איך אפשר טיפה יותר להגיע לשם.

      צטט: guynf 2007-06-12 22:21:37

      את כותבת נפלא. אני תמיד נהנה לקרוא את מה שאת כותבת ואיך שאת כותבת.

       

      אכן אחריות אישית היא שם המשחק.וכמו במשחק, מי שלא יודע לשחק ירוויח פחות  ומי שיודע ירוויח יותר. הבעיה מצד אחד והקסם מצד שני הוא, שלמשחק הזה אין כללים ברורים...

       

      Lets Play:)

      תודה רבה.

      אין חוקים ברורים, אבל יש הנחיות עקרוניות. כולנו לומדים לשחק, אף אחד לא באמת יודע, לעולם לא באמת נדע, רק נלמד לאט לאט מה יותר טוב לנו.

      וכמו שכתבתי למעלה, הכל טוב במידה. מה המידה המתאימה? כל אחד ינסה עד שיגיע למינון שטוב לו, מה שטוב לאחד לא מתאים לאחר.

      צטט: בן-גן 2007-06-12 22:21:53

       

      צטט: el_greco 2007-06-12 22:15:48

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע.  זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

       

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר. 

       

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

       

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

      אתה יש מבין...

      פשוט ככל שהאדם חומרי וגשמי יותר יש לו יותר התיימרות לשליטה

      בלי קשר לפוסט - זה נשמע לי משפט נכון. אולי הייתי מחליפה את המילה התיימרות במילה רצון.

      צטט: אלישיה 2007-06-12 22:22:10

      ליזה

      אני  לא  דטרמניסטית.אני  חושבת  שהמחשבות  שלנו  יוצרות  את עולמנו.בבחינת  מחשבה  יוצרת מילה  ,ומילה יוצרת  מעשה.

      נתת לי  חומר  למחשבה שכאשר  אנחנו  רוחניים  מדי זה  כדי  להסיר

      אחריות מעצמנו.צריך  לקרוא  אותך  עוד  פעמיים או  שלוש  ..או  עשר.בטח  אמצא  עוד  משמעות  נסתרת  בין  המילים.

      רוצה לככב  אותך  ויש  כאן  באג.אחזור  בהקדם.

      תהילה(אלישיה)

      סימנתי את משפט המפתח שלך בצהוב.

      אף אחד מאיתנו לא דטרמיניסטי, כולנו משתנים בכל רגע נתון, וזה רק טוב, בדרך כלל משתפרים, לומדים ומחכימים.

      רוחני מדי - כמו שכתבת, זה לקחת משהו שמכיל רעיון יפה ולעשות לו abuse, המילה באנגלית לדעתי מדגימה יותר יפה את מה שעושים לרעיונות, למילים, לביטויים הללו.

       

        13/6/07 21:03:

      בחיים יש גורל (אולי גם קצת מזל...) ולמרות זאת צריך לדעת לתת לו יד ולכוון לכאן ולשם.

      זה חשוב לשמור על קצת הומור, להיות קליל וזורם - אך לדעת לזרום בכיוון הנכון.

      בטח כבר סיפרו לך שהחיים הם לא שחור ולבן, יש גם באמצע.

       

        13/6/07 20:51:

       

      צטט: אורישש 2007-06-12 22:05:10

      "אז תשקיעו, תעשו מאמץ, תעבדו, תזיזו עניינים, תזיעו קצת, תדחפו, תגשימו ותדאגו שמה שאתם רוצים שיקרה באמת יקרה, ואז מה שצריך לקרות אכן יקרה"

       

      אז לשלוח אימייל לכל החברים בקפה על הפוסט החדש??

       

      קורץ

      ברור שתשלח, רק תיזהר מסתובבים פה הרבה אנשים עצבניים שהתיבה שלהם רגישה לאימיילים קורץ

      צטט: יואב עינהר 2007-06-12 22:08:22

      למה כשאני רוצה לתת כוכב, זה לא קורה?

      יש מי שמחליט בשבילנו מתי ניתן כוכבים, לא נשאר לנו אלא לקבל זאת בהבנה (ולזכור לחזור אחר-כך) קורץ

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:10:09

      מסכים / צודקת / נכון / תגזרו ותכניסו לכיס / אהבתי / לאמץ / לממש / תלמדו בע"פ / אל תשכחו / תאמינו לה

      להמשיך?

      הייתי ברור? 

      ברור כשמש. תודה.

      צטט: בן-גן 2007-06-12 22:10:24

      היי סלחנית עם עצמך, גם את תתבגרי פעם....מגניב

      כנראה שגם אני אתבגר, השאלה אם זה אומר שאני אסכים לוותר על דברים שאני מאמינה בהם, ובזה אני דווקא לא כל כך בטוחה בינתיים. ימים יגידו.

      צטט: אביב מצא 2007-06-12 22:11:49

      ליזה, הגישה שלך נכונה מאד אם כי אני לא בטוח שעבור כל סוגי האנשים.

      הצרה היא שבזמן שכל פרט הכי קטן בחיים שלי מתוכנן בקפידה ונמצא בשליטה מלאה, איכשהו  תמיד הדברים הגדולים לא הולכים לפי התוכניות.

      מכירה את זה ?

      צריך לדעת לקבל גם כשהדברים לא הולכים לפי התוכניות. אני בעד לתכנן ולרצות ולעבוד בשביל זה, אבל אין שום ספק שאם התוכניות משתנות אנחנו צריכים להיות גמישים ולהתמודד, ולא לכעוס יותר מדי, או להיות מתוסכלים בגלל זה.

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:12:14

      הכוכב,

      בשם מר עינהר ובשמי קורץ

      תודה על הכוכב, לשניכם.

      צטט: el_greco 2007-06-12 22:15:48

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע.  זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

       

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר. 

       

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

       

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

      מה שיפה זה שאתה בכלל לא חולק עליי. אני לא אמרתי שאם תשקיע תצליח. זה בהחלט לא משהו נכון בוודאות. אני רק אמרתי שאין לך סיבה לשבת לחכות בחיבוק ידיים ולטעון שמישהו אחר אחראי במאה אחוז לחיים שלך.

       

      מכירה מספר אנשים שגם שדברים מדהימים הגיעו להם עד הידיים, עד קצות האצבעות, הם לא הושיטו יד לקחת. כי "מה שצריך לקרות יקרה". לא צריך לחכות שיאכילו אותך בכפית. ואין בעייה שתוותר על משהו שנמצא בהישג יד, אבל קח אחריות ותבין שויתרת, ותבין שיכולת לקבל את זה, וגם לך יש טיפה לפחות של השפעה על מה שצריך לקרות. תדע שזו אחריות שלך ובחרת שלא לקחת את זה. זה הכל.

       

      אני מדברת פה על מי שמנצל לרעה את המונחים ומשתמש בהם כדי להסיר אחריות וכדי לא לעשות, לא על כך שאנחנו חיים בשליטה מלאה ולמזל או איך שלא תקרא לזה אין שום השפעה בכלל על חיינו. אפילו לאנשים אחרים לפעמים יש השפעה ענקית על החיים שלנו, ואולי מתישהו אני אתן דוגמא בנושא הזה. 

        13/6/07 20:01:
      יפה אמרת.

      גם גדי טאוב כתב על זה סדרת מאמרים מצוינת, בזמנו.

      אני שונאת את מה שקרה לביטוי "לזרום": לא להתאמץ, לא לבטא שום דעה עצמאית, ששום דבר לא יהיה חשוב לך חלילה, שלא יהיו מורדות ועליות חדות מדי.

       

       

        13/6/07 18:05:

      ליזה היקרה

      כתבת שצרפת בדיחה.

      היכן?

       

        13/6/07 15:47:

      אני אומר "הכל כתוב והרשות נתונה"

       

      פוסט יפיפה

      נושא חשוב

        13/6/07 14:18:

      "הבדיחה הזו מציגה יפה לדעתי את הגישה של לעזור לעצמנו, מה שצריך לקרות יקרה, אבל אנחנו חייבים להיות חלק מזה, אף אחד לא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו אחראים לחיים שלנו, אנחנו לא צריכים לשבת רגל על רגל ולחכות למישהו עלום שייעשה בשבילנו. אין מה לחכות לאביר על הסוס הלבן, אין מה לחכות לזכייה במפעל הפיס, זה לא יפול עלינו מהשמים. זו גישה נפסדת בעיניי, שמסירה את כל האחריות ומצפה שיבואו גורמים עלומים וידאגו הם לאושר שלנו. קחו אחריות, תחליטו מה אתם רוצים שיקרה, תציבו מטרות ושאיפות, תחלמו, ואז תשקיעו, תעשו מאמץ, תעבדו, תזיזו עניינים, תזיעו קצת, תדחפו, תגשימו ותדאגו שמה שאתם רוצים שיקרה באמת יקרה, ואז מה שצריך לקרות אכן יקרה"

       

      ליזה היקרה

      אני מסכימה עם כל מילה שכתבת במהלך הפוסט והגישה שלך לחיים מאוד בריאה ומאוזנת ולראייה סיפור חייך המדהים. אבל יפה שלי, את פיספסת לגמרי את כל נושא הרוחניות והביקורת שלך אמנם נכונה, אבל את מוציאה אותה על המגזר הלא נכון ("כבוד למיגזר").  סיכום הדברים שלך שאותו ציטטתי פה ושאשמח אם תקראי אותו לרגע, בשקט ובתשומת לב הוא תמצית התפיסה הזו שאת קוראת לה "רוחניות". אני חיה חיים רוחניים (אני לא שלמה לגמרי עם המילה רוחניות, אבל היא כרגע הכי מתאימה) וכל ספר, מאמר, סדנא, פילוסופיה, תאוריה ודרך חיים ששייכת לעולם הזה מבטאת ותומכת בדיוק אבל בדיוק במה שאת אומרת. לזרום אין פירושו לנוע עם כח האנרציה בפאסיביות גמורה, אלא שכשיש ארועים שאנחנו טרם הבנו את פשרם, אז פשוט  לנוע איתם,   עד התובנה ועד שנדע מהי דרך הפעולה (את יודעת יש כאלה ששוחים נגד הזרם ..).  ולגבי מה שצריך לקרות קורה הכוונה שהאדם אכן אחראי לגורלו ולחייו ושעליו לעשות את המקסימום שביכולתו למען מטרותיו ותכליתו, אבל מה לעשות לפעמים למרות כל מאמצינו התוצאה היא שונה ממה שציפינו אז מה נעשה? נבכה? נתייאש ונרים ידיים? נחשוב שהגורל שלנו לא טוב? לא. לפעמים עוזרת הידיעה שייתכן שהדברים צריכים היו להתרחש אחרת ומה שקורה קורה לטובה... אין כאן רמייה עצמית יש כאן השלמה עם מצב נתון שעשינו הכל לשנותו ולא הצלחנו.... יש כל מיני זוויות ראייה.... מה שרואים משם לא רואים מכאן וכו'....  נשמתי אני אוהבת אותך ואני תוהה למה כל הזעם הזה וההתנגדות הלא אנחנו מדברים על אותו דבר בסופו של יום....

        13/6/07 14:02:

       

      צטט: מו קושלה 2007-06-13 13:10:59

      אחריות ושליטה זה לא אותו הדבר.

      זה גם לא סותר אחד את השני..

      מסכימה. לפיכך לא כל מה שאנחנו אחראים עליו יכול להוביל לשליטה מלאה.

        13/6/07 13:10:

      אחריות ושליטה זה לא אותו הדבר.

      זה גם לא סותר אחד את השני..

      אני איתך. הגישה מאד מתאימה לי ולאופיי. במצבים מסויימים אפילו מכעיס אותי מי שלא. אז אני נזכרת שלא כולם כמוני וכל אחד בנוי אחרת. אין לי כ"כ זמן לפרט אבל יש תיאוריה שלמה איך הדת של המהגרים לארה"ב בראשיתה בשל האמונה שהם קובעים את גורלם ואחראים על עצמם הפכו ליזמים ומצליחים. בפעם אחרת
        13/6/07 02:54:

      אה, ויש גם את לשחרר,

      אחלה מילה,

      אובר שימוש שלא במקומו, בלי שום התמודדות ובאמת לחוות את הדברים באמצע, בלי להבין על מה ולמה תפוס,

      אבל כאמור,

      נזרום וזהו

        13/6/07 02:51:

      ליזה, כל כך כל כך כל כך מסכימה איתך,

      כתבת לי את המילים,

      אני הולכת לשלוף פוסט שלי בנושא (מדבר על שינויים, אבל נוגע בתכנים דומים)

      ובהתייחסות לתגובות קודמות שהסבירו מה זה כן לזרום ולשחרר, וכאלה,

       כן, הכוונה המקורית היתה נכונה, אבל שימוש היתר שנעשה במילים האלה לצורך ובעיקר שלא לצורך, הוא הבעייתי, אבל את זה ליזה כבר אמרה, אז נזרום))

       

        13/6/07 02:33:

      "התמהיל המושלם של חומר ורוח שיך לזה המערבבם ברגש"

       שמוליק פרי

       

       

      ותחשבי על זה...קורץ

       

       

      נב

       

      דנה, תיסלם על העלאתו מן האוב של אחינו לנון...

      ליזה. וואו, כמה אני חולקת עלייך. ובעיקר קשה לי עם כך שאת בוחרת להציג הכל באופן שטוח ופלקאטי.  זורם, לא אומר לשבת על אבוב ולהיסחף בזרם. זורם, בעיני, אומר הכי הרבה לשחרר. ולשחרר בעיני זה הכי הרבה להתמודד עם הפחד. עם הפחד להישאר לבד, להחליף מקום עבודה, להתמודד עם מיזם חדש, לוותר על דברים שאתה רגיל אליהם. כי להתעקש ולהיצמד, ולנצח ולשמר, זה הרבה פעמים הדבר שיותר קל לעשות. 

       

       ואחרי הזורם הזה, יש את המינון. ואת ההתמקדות. את ההבנה כי הפעלה של כח, מניפולציה וכניסה עם הראש בקיר, על מנת לגרום למשהו להתרחש, לא בהכרח מייצרת את הפתרון לו ייחלנו. כל כך הרבה פעמים ראיתי מסביבי אנשים שנלחמים עד חרמה בלשכנע אנשים אחרים. שיחתמו, שיסכימו, שישארו, שישקיעו. שיאהבו. אחרית דבר מלמדת - לפחות מהנסיון שלי -  שסופם של תהליכים אינטנסיביים כאלה היא שאתה משלם מחיר, שבדיעבד לא בטוח שהיית רוצה לשלם.

       

       ובאשר ל-מה שצריך לקרות יקרה -  לא אומר שאינך מנסה ומשקיע מאמצים ואנרגיה בלהשיג את הדברים שאתה רוצה. העניין הוא רק המינון. הבנת הכוחות שאתה עושה בהם שימוש, והבנה עמוקה של מה שמניע אותך (אבל האמת, לא הבכאילו). הקשבה לקול הפנימי שלך, מודעות גדולה לצורך שלך, לפחדים שלך ולסביבה ובאשר לדברים הקשים שקורים לך - לקבל אותם, ולראות אותם בעיניים פקוחות, מבלי לשקר לעצמך ולטייח, זה בדרך כלל שיעור מאוד גדול שמוביל לצמיחה.

       

      טוב. זה לא הפוסט שלי, וגם ככה נראה לי שנסחפתי, ועוד לא  אמתי כלום...

        13/6/07 01:55:
      ואני דוקא סקרן לדעת מי הדליק לך את הפיוז שגרם להולדת הפוסט הנחמד הזה.
        13/6/07 01:06:

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       

      צריך לדעת שהחיים קורים בזמן שאנחנו מתכננים תכניות אחרות, אבל לדעת גם לקבל את זה, ולהוציא מזה את המיטב.

       

      ליזה, את קוראת לזה לקחת אחריות על החיים, אני קוראת בזה בחירה, להיות מי שבוחר בדרך, ולא להיות מובל.

      אבל להיות פתוח, ולחבק בשתי ידיים הזדמנויות שנקרות, והכרויות שנקרות, ושהכל בסדר גם אם טעינו. ולהחדיר לעצמנו תודעה של הצלחה, או של אהבה או של הדברים הטובים שאנחנו מאחלים לעצמנו, ולגלות לך סוד, זה עובד.

       

      מתחברת מאוד לאנשים רוחניים, ויש המון כאלה שהם אנשי עסקים, או אנשים מובילים בתחומם, ולא אוהבת כאלה שמדקלמים "מנטרות", אלא כאלה שהרוחניות וההעצמה העצמית שלהם באה מבפנים ממקום אמיתי, כאלה שבחרו בה כדרך חיים, שמקבלים ולא שופטים, ותענוג להכיר ולעבוד וללמוד מאנשים כאלה.

       

      חיבוק ענק ולילה טוב נשיקה

       

      כל מה שצריך לעשות הוא פשוט להיות בהכרה. לא כל מי שחי ומתפקד נמצא בהכרה. רק  ההבנה שחיי אדם אינם צבר של אירועים מקריים ואקראיים אלא בחירה הנתונה לאחריות ושליטה עצמית. באשר לרוחניות, גישה זו אינה שלילית בעיניי , היא מאפשרת מחוזות נוספים מהם ניתן להתבונן וללמוד.
        13/6/07 00:14:

       

      צטט: taya1 2007-06-12 23:18:25

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

       או כמו המשפט הידוע של הדתיים - רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' - היא תקום.

       

      ועדיין הבחירה שלנו. לא הכל מכתוב. הגישה הזאת הורסת. מאוד. "היא לא רוצה אותי, כנראה שזה כתוב מלמעלה", זה משפט ששמעתי כבר, ודוגמא אחת למליון. גורם לאנשים להרפות את ידיהם ולא להתאמץ. לחכות להזדמנויות, לאיזה גורל מפגר, במקום ליצור את ההזדמנויות בעצמם, לפעול בשביל להתקדם.

       

      ליזה, מכיוון שאני בשוונג של תגובות שליליות לפוסטים שאני אוהב, אני לא אפסח עלייך.

      נמאס לי מהבלוג שלך. ממש. זה כמו לקרוא את עצמי כותב. ומפוסט לפוסט זה בולט יותר ויותר.

      ואני רוצה לכתוב לך פעם "אני לא מסכים איתך" ו"לא הזדהיתי בכלל, נתתי כוכב אדום", אבל לא, למה שאת תתני לי סיבה מספיק טובה בשביל זה שאת יכולה לכתוב את המחשבות שיש לי בראש? בושה. לשון

       

      ועוד שתי נקודות שאני רוצה להוסיף, או למעשה חייב להוסיף.

      הראשונה, בטח לא אני הראשון שאומר, אבל "המון על ליזה" נשמע לי כמו אורגיה. לא חבל?

       

      והשנייה - שקשורה לכתוב. מעבר למה שכתבתי לפני כן, תשימו לב, אפילו השפה שלנו, הדברים שאנחנו אומרים יום יום כחלק ממנה ונכנסים לתת המודע שלנו ומשמשים את המודע שלנו -  היא מוציאה את השליטה מידינו.

      יוצא לכם להגיד "הוא מרגיז אותי?" זו דוגמא אחת מיני רבות לשימוש לא נכון בשפה.

      החוכמה היא לדעת, ובעיקר להגיד "אני מתרגזת ממה שהוא עושה". זו התחלה להכיר בזה שהוא לא יכול להשפיע על החיים שלך, אלא הם משהו שבא ממך, משהו שאפשר לעבוד עליו כדי להבין שהרוגז הזה תלוי בך.

      שעם קצת עבודה ותשומת לב אפשר לשנות אותו ולהפוך לרגועים. כי הוא לא "מרגיז אותך", אלא כי זו את, את - שמתרגזת ממה שהוא עושה.

      וזו אבחנה מאוד חשובה, והיא רק דוגמא אחת לכשלים של שפה ולשון שאנחנו לא שמים לב אליהם ומעצבים את החיים שלנו ואת מה שאנחנו. 

       

       

        12/6/07 23:33:

      השאלה היא מתי להתאמץ לשנות דברים ומתי לקבל את הגורל? ועל זה נכתבה תפילת השלווה:

      "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

      האומץ לשנות את אשר ביכולתי

      והתבונה להבחין בין השניים."

       

      את הבדיחה על משה ראיתי לאחרונה בסרט "The pursuit of Happyness" (שגיאת כתיב במקור).

      וויל סמית משחק שם עם בנו כבחור שנלחם נגד כל הסיכויים כדי להשיג פרנסה, תוך כדי שהוא מתגלגל חסר בית ברחובות עם הבן שלו. מבוסס על סיפור אמיתי. באחת הריצות הילד בן השש מספר את הבדיחה לאביו.

        12/6/07 23:27:

      היי ליזה.

      תודה על הפוסט ותודה על שליחת הקישור.

      דעתי דומה לזו שלך.

      רק שמהמחלות ומהמוות אין אנו מבוטחים לדאבוני. טל צדקה עם הפתגם היידישאי שלה "א מענטש טראכט און גאט לאכט".

        12/6/07 23:18:

      בתרגום הכי חופשי מיידיש : הבן אדם חושב והאלוהים צוחק.

      הרבה פעמים יש לנו תחושה של שליטה והכל לכאורה מתנהל היטב אבל למישהו  יש תכניות אחרות לחלוטין עבורנו...

      צריך תמיד לזכור את זה ...ולהשתדל לחיות את הרגע!

        12/6/07 23:18:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-12 22:58:38

       מצטרף לדעת ידידי,

      אף על פי שאני אוהב את האימרה על הדייג:

      "תן לרעב דג והאכלת אותו ליום,

      למד אותו לדוג והוא ישב בסירה וישתה בירה כל היום".

      או באנלוגיה על הסיפור על הכפרי - "תן לרעב דג, והאכלת אותו להיום. למד אותו את הדת, והוא ימות מרעב, מתפלל לאכול דג".
        12/6/07 23:14:

       

      צטט: barak hachamov 2007-06-12 22:12:14

      הכוכב,

      בשם מר עינהר ובשמי קורץ

      אתה אציל נפש, אני אוהב את הסידור הזה.

        12/6/07 22:58:

       מצטרף לדעת ידידי,

      אף על פי שאני אוהב את האימרה על הדייג:

      "תן לרעב דג והאכלת אותו ליום,

      למד אותו לדוג והוא ישב בסירה וישתה בירה כל היום".

      צוחק

       לא תמיד צריך לפעול, לא תמיד אפשר לפעול. עדיף כן לקבל תמונת מצב כמה שיותר נכונה, כלומר להשיג כמה שיותר מידע.

       

       

      צטט: el_greco 2007-06-12 22:15:48

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע. זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

       

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר.

       

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

       

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

       

        12/6/07 22:55:

       

      יש המון צדק בכל מה שכתבת. המון.

         

      הסיבה העיקרית שרובנו חוששים 'לקחת אחריות על החיים', היא פשוטה. אם ניקח אחריות על החיים והמעשים שלנו - לא נוכל להאשים איש בכלום.

         

      תתארי לעצמך מה היה קורה לוּ 'אודי' ו/או 'עמירי' היו לוקחים אחריות על המעשים שלהם ולא היו מגלגלים את האשמה לפתחם של אחרים... את חושבת שהם היו נשארים לעוד דקה על הכסא המרופד שלהם? בטוח שלא.

         

      "לקחת אחריות", זה אומר: "יותר אין לי את מי להאשים... אני האחראי הבלעדי על מעשיי"

         

      מי הטיפש שירצה לוותר על הפריבילגיה הנהדרת הזו... הרבה יותר קל להאשים אחרים ולהמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה.

         

         

        

      ואם כבר מדברים על הנושא הזה...

         

      יש עוד קביעה אקסיומטית שהולכת (או אולי: 'זורמת') נהדר עם כל הרשימה שציינת: "מותר לי לטעות... אני סך הכל  בן אדם"

          

      ביננו, את הקביעה הזו אני הכי "אוהב".  למה? כי גם אני לפעמים משתמש בה. לפעמים, כשאני לא מצליח להתנצל על משהו רע שעשיתי.

         

      כן, אני יודע שזו טעות... אבל אני סך הכל בן אדם.  קורץ

         

        12/6/07 22:54:
      המון אחריות בהחלט, אבל שליטה.....עליייק שליטה
        12/6/07 22:52:

      ניראה לי שלקחת את המושג ליזרום למחוזות רחוקים שנתת להם פרשנות משלך.

      אז מה דעתך , שבשבילי לזרום זה להיות משוחרר ללא עכבות , זה לא סותר את

      מה שכתבת נכון? לשלוט בגורלך בלי מחסומים , גם יכול להיות . כל אחד "יזרום " בדרך

      שלו , העיקר שלא ישאר מאחור.

      אז יאללה , תיזרמי................

        12/6/07 22:46:

       

      צטט: בן-גן 2007-06-12 22:44:23

      זה נכון, יש הרבה אחריות

      אבל ידיעה ברורה שהשליטה היא מוגבלת ביותר, במיוחד בדברים הגדולים

      מי כמוני יודעת. השליטה לא מוחלטת, אפילו לא קרוב, החיים מפתיעים, ההתמודדות לעומת זאת - עלינו.

        12/6/07 22:44:

      זה נכון, יש הרבה אחריות

      אבל ידיעה ברורה שהשליטה היא מוגבלת ביותר, במיוחד בדברים הגדולים

        12/6/07 22:43:

      גוונים רבותי

      גוונים

      החיים הם לא שחור לבן

       

      לקחת אחריות על החיים שלכם זה לא סותר -

      אובדן בשליטה

      רוחניות

      הסחפות במערבולת התשוקה

      זרימה

      והרשימה ארוכה... 

       

      ליזה פשוט צודקת! 

      קחו אחריות על החיים  שלכם

      אל תחכו למזל, הוא בדרך כלל לא מגיע, כשבונים עליו !!! 

       

       

       

        12/6/07 22:39:

       

      צטט: levana feldman 2007-06-12 22:13:41

      ליזה,

      גם כשאנחנו חושבים שאנחנו בשליטה, אנו לא

      בשליטה על כל העולם.

      לזרום, לא אומר לא לעשות כלום, אלא לשחות עם הזרם

      ולא נגדו- במעלה הנהר, כי לפעמים מאבדים אנרגיות סתם.

       

      ובסוף מה שצריך לקרות יקרה (אמרו את לפני....אורישש....)

      לבנה, אני רוצה להבהיר פה נקודה אחת חשובה, אני לא אומרת שאנחנו נקבע כל מה שיקרה, ממש לא. לעולם לא תהיה שליטה מלאה, וזה גם דבר טוב, לא היינו רוצים שהחיים יהיו לגמרי ידועים מראש.

       

      בגלל זה כתבתי את הפסקה הזו:

      וזה נכון שיש דברים שאין לנו ולא תהיה לנו שליטה עליהם, ועל אלו אולי נוכל לומר את המשפט הזה (למרות שאני באופן כללי מעדיפה להימנע מהמשפט הזה), אבל כשקורה משהו כזה אנחנו יכולים לקום ולהגיב למה שקרה, להתמודד עם זה ולהחליט איך אנחנו בוחרים להמשיך הלאה, זה כן בשליטתנו, זה כן נתון להחלטה שלנו, ואם נרים ידיים או נחכה שמשהו יקרה זה לא בטוח יהיה מה שאנחנו רוצים ומה שטוב לנו.

       

      אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולא לעשות שום מאמץ ולשבת לחכות בחיבוק ידיים. יש אנשים שלוקחים את זה לקיצוניות הזו, ופשוט מחכים. נגד זה אני יוצאת פה, כי החיים שלנו בידינו והאושר שלנו תלוי בנו, והתגובה שלנו לכל אירוע בלתי צפוי ככל שיהיה תלויה בנו.

      זה לא אומר שתמיד נצליח, זה לא אומר שהכל יילך לפי התוכניות שלנו, זה לא אומר שכל חלום יתגשם. אבל זה כן אומר שלפחות נשתדל לקחת אחריות, לפחות רוב הזמן.

        12/6/07 22:38:

      ליזה מאוד אוהבת את הפוסטים שלך...

      בקשר לשליטה  - בתור אחת המחשיבה את עצמה כפריקית של שליטה לאחרונה  הגעתי למסקנה שזאת האשליה הכי גדולה ... כל אחד מוצא את האמת שלו ...אני חושבת שהתשובה היא במודעות ... שם נמצאת השליטה האמיתית .

        12/6/07 22:30:

      תראי, להחליט מה קורה בחיים שלי, זה על הכיפאק. רק מה?

      לא תמיד מה שהחלטנו הוא מה שקרה.

      יש גוונים באמצע.

      אני מודה שגם אני נגועה באלרגיה בסיסית ל"רוחניקיות" באשר היא,

      מצד שני כמה אחריות שלא תקחי (וצריך לקחת) בכל זאת צריך לשחרר קצת שליטה.

      "זרימה" אפשר לקרוא גם כיכולת להחליף ערוצים של עשיה כשהפרמטרים משתנים

      ו"מה שצריך לקרות יקרה" עשוי לסייע להתמודד עם תסכולים, כי לפעמים כמה שלא נדחוף ונשתדל זה לא ילך. אפשרות.

       

        12/6/07 22:30:

      אני מסכימה עם כל מי שלא מסכים איתך

      אבל מאחלת לך הצלחה בכל אשר תעשי ותבחרי -

       תמשיכי להאמין במה שאת אומרת ועושה

       

      באמת מכל הלב

        12/6/07 22:28:

      ליזתי הנהדרת,

      אני רוצה רגע לזרום עם המוטיב הזה...

      התנהגות זורמת ופתוחה יכולה להוביל לשינוי.

      פתיחות ומשוב הולכים לרוב ביחד - ככל שאת אדם יותר פתוח, אנשים יעיזו להגיד לך יותר דברים (בתגובות, למשל.) (הגלוי הוא 'חרב פיפיות' - לא טוב היות האדם יותר מדי פתוח וגלוי)

      הפתיחות הזאת שלך, עם משב הרוח הזה שאת מביאה, שמושכת אליה את כל המשובים, זאת הזדמנות שיכולים לנצל בקבוצה של אנשים שלא מכירים.

      סליחה שגלשתי...:)

       

        12/6/07 22:22:

      ליזה

      אני  לא  דטרמניסטית.אני  חושבת  שהמחשבות  שלנו  יוצרות  את עולמנו.בבחינת  מחשבה  יוצרת מילה  ,ומילה יוצרת  מעשה.

      נתת לי  חומר  למחשבה שכאשר  אנחנו  רוחניים  מדי זה  כדי  להסיר

      אחריות מעצמנו.צריך  לקרוא  אותך  עוד  פעמיים או  שלוש  ..או  עשר.בטח  אמצא  עוד  משמעות  נסתרת  בין  המילים.

      רוצה לככב  אותך  ויש  כאן  באג.אחזור  בהקדם.

      תהילה(אלישיה)

        12/6/07 22:21:

       

      צטט: el_greco 2007-06-12 22:15:48

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע.  זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

       

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר. 

       

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

       

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

      אתה יש מבין...

      פשוט ככל שהאדם חומרי וגשמי יותר יש לו יותר התיימרות לשליטה

        12/6/07 22:21:

      את כותבת נפלא. אני תמיד נהנה לקרוא את מה שאת כותבת ואיך שאת כותבת.

       

      אכן אחריות אישית היא שם המשחק.וכמו במשחק, מי שלא יודע לשחק ירוויח פחות  ומי שיודע ירוויח יותר. הבעיה מצד אחד והקסם מצד שני הוא, שלמשחק הזה אין כללים ברורים...

       

      Lets Play:)

       

       

        12/6/07 22:21:

      מסכימה איתך מאוד.

      מצד שני, אני גם קצת (נו, הרבה) מקנאה בבבעלי היכולת הזו, "לזרום", "לשחרר", או איך-שלא-יקראו-לזה.

        12/6/07 22:18:

      תקראי את "דאו דה צ'ינג" שתקבלי קצת מושג על שליטה וגורל...

      הרי בדבר הכי חשוב בחייך לא הצלחת לשלוט על אף כל הכמיהה לשליטה

      קחי חוק: האי שליטה היא השליטה

                    השליטה היא חוסר השליטה

                    לעד...

        12/6/07 22:17:

       ליזה,

      רק עוד דבר אחד קטן (ולא קשור לפוסט)

      אהבתי מאוד את הפוסט של עלמה רייכרט

      למרות שהתנצחות בינכם היתה מיותרת - ונראה כאילו איבדתן שליטה ...לשון

      ברק

       

        12/6/07 22:15:

      אח, איזה כיף לחלוק עליך.

      בתמצית, הצגת כאן את אחד השקרים הגדולים עליהם מבוססת תרבות המערב. גישת ה-"עזור לעצמך" משתלבת מעולה בחלום האמריקאי של המון המון כסף שעשו אותו בעשר אצבעות. משתמשים בהבל הזה בדרך כלל בנושא מדיניות כלכלית, בעיקר כדי לתרץ למה לא לעזור לחלשים, והכל במסגרת האתוס האמריקאי לפיו עצמה כלכלית היא עדות לעליונות ערכית- מי שמצליח סימן שהוא מוצלח יותר, משקיע יותר, וגם אלוהים אוהב אותו ובירך אותו בטוב ובשפע.  זה מסתדר נהדר גם עם כל מיני תיאוריות על דייגים, חכות ושאר ירקות.

       

      אפשר בקלות לקחת את הדיון לשאלה הפשטנית- עוזר לעצמו מול לא עוזר לעצמו. פאסיבי מול אקטיבי וכולי וכולי. אבל הדברים כמובן מורכבים יותר. 

       

      כבר אריסטו היקר לפני 2500 שנה, היה צנוע מספיק להודות שטיכי, אלת המזל, משחקת תפקיד מרכזי באושרו של אדם. אפיקטטוס החכם מנסח את ההבחנה המבריקה בין הדברים שבתחום השפעתנו והדברים שאינם.

       

      זה היה עולם נהדר אם הוא היה עובד לפי האלגוריתם הזה של "השקעת->הצלחת". החיים קצת יותר מורכבים מזה. יש תובנות שאפשר להגיע אליהן רק למשל על ידי אי עשייה מושלמת. תורות מזרחיות מדברות הרבה פעמים על האין והריק כמקומות בהם יכול אדם באמת להכיר את רוחו, ואף להתנקות ממנה, להתנער ממנה ולהיות בן חורין של ממש.

        12/6/07 22:13:

      ליזה,

      גם כשאנחנו חושבים שאנחנו בשליטה, אנו לא

      בשליטה על כל העולם.

      לזרום, לא אומר לא לעשות כלום, אלא לשחות עם הזרם

      ולא נגדו- במעלה הנהר, כי לפעמים מאבדים אנרגיות סתם.

       

      ובסוף מה שצריך לקרות יקרה (אמרו את לפני....אורישש....)

        12/6/07 22:12:

      הכוכב,

      בשם מר עינהר ובשמי קורץ


       

        12/6/07 22:11:

      ליזה, הגישה שלך נכונה מאד אם כי אני לא בטוח שעבור כל סוגי האנשים.

      הצרה היא שבזמן שכל פרט הכי קטן בחיים שלי מתוכנן בקפידה ונמצא בשליטה מלאה, איכשהו  תמיד הדברים הגדולים לא הולכים לפי התוכניות.

      מכירה את זה ?

        12/6/07 22:10:
      היי סלחנית עם עצמך, גם את תתבגרי פעם....מגניב
        12/6/07 22:10:

      מסכים / צודקת / נכון / תגזרו ותכניסו לכיס / אהבתי / לאמץ / לממש / תלמדו בע"פ / אל תשכחו / תאמינו לה

      להמשיך?

      הייתי ברור? 

        12/6/07 22:08:
      למה כשאני רוצה לתת כוכב, זה לא קורה?
        12/6/07 22:05:

      "אז תשקיעו, תעשו מאמץ, תעבדו, תזיזו עניינים, תזיעו קצת, תדחפו, תגשימו ותדאגו שמה שאתם רוצים שיקרה באמת יקרה, ואז מה שצריך לקרות אכן יקרה"

       

      אז לשלוח אימייל לכל החברים בקפה על הפוסט החדש??

       

      קורץ

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין