התמונה הזאת באמת יפה, יש מאחוריה סיפור רוצה לשמוע ? לפני שנים רבות בעוד הייתי בחור צעיר בלונדיני כחול עיניים ממש רוברט דה נירו גרתי בירושלים, באותם הימים היה מדרחוב נכון את צודקת קפה עטרה היה לא שם, אבל די קרוב בכל מקרה תפסיקי להפריע. בקצה המדרחוב שכר איש אחד בשם מוריס חנות, ולחנות קראו לא, לא נו, לא לורד קיטש, אלא הפנינג, כן החנות הראשונה של הפנינג נפתחה בקצה המדרחוב בירושלים. מוריס הפרסי היה לבוש מהודר תמיד, חולצת פסים ופרצוף חמדן הייתה לו מסגריה למיסגור תמונות. מה את צוחקת, כן אני יודע שמסגריה לא ממסגרת תמונות האמת לא יודע מה היה למוריס לפני ההפנינג, אומרים שהייתה לו חנות למיסגור תמונות. בכל מקרה הוא שכר חנות גדולה במחיר שערוריתי כדי לממן את החנות הוא לקח שוכרי משנה. בתוך הפנינג הייתה חנות קטנה לחולצות, נכון את צודקת זה לא לורד קיטש אלא חנות דומה שהדפיסה על חולצות. בשלב הזה אני חייב לגלות לך את האמת עלי. אני מכופף הבננות המקורי היחידי. כן גם צובט פטמות הלימונים. נכון זה מה שעשיתי בצעירותי. נחזור לתמונה, אהה שכחתי לספר לך על סטרטאפ שהיה לי מכירה את כל הילדים המעיקים שקופצים לך על החלון ומנקים. אני הייתי קופץ על אנשים ומנקה להם את האוזניים בכולופן בהפנינג של אותם הימים הייתה חנות משנה שמכרה פאדג' שוקולד אמריקאי מתוק להחריד. הייתי הישראלי הלא אנגלוסקסי כלומר הייתי נורא סקסי וזאת בגלל היותי מכופף הבננות צובט הלימונים ומנקה אוזניים בצמתי הרחוב וככה עבדתי בשמחה גלויה במחירת פאדג' להמונים. כמובן שסתמתי להם את העורקים במחי חמאה. בירושלים יש גם פסטיבל <כן כן פ רפויה למרות הקשחת> חוצות היוצר ובעלי דוכן הפאדג בהפנינג שכרו דוכן ביריד, ככה עבדתי לי בחוצות היוצר במחירת פאדג וצביטת לימונים. בערב הראשון הסתובבתי בין הדוכנים, ראיתי את זאתי מה שמה רות סירקיס אז לא היא, נו הכינותי מראש וואלה בתיה עוזיאל, נורא נחמדה. ואז נכנסתי לביתן של תמונות על הקיר הייתה תלויה תמונה של אישה ישובה עם הגב לצייר בקווים כללים, וזהו נדלקתי אבל תפרן הייתי באותם הימים והתמונה עלתה די הרבה כסף התלבטתי וכל יום הלכתי להציץ על התמונה ולהתלבט לי קצת כי אין כמו התלבטות טובה. בקיצור בתום שבוע עבודה קיבלתי משכורת והחלטתי עדיף לרעוב ללחם ושהתמונה תשכון בביתי. בקיצור אצתי רצתי לדוכן התמונות ובמקום שהייתה התמונה עמד חלל ריק חצי מהביתן היה ארוז, התעצבתי בליבי וגם התעצבנתי על ליבי ומרוב יאושי כי מר רציתי לשתות את הטיפה המרה אבל לא. המוכרת החביבה עמדה לידי בחיוך ואמרה שמרתי לך אותה במיוחד. ככה הגיעה התמונה לביתי ותם ונגמר הסיפור. |