כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    אלומית ישי: המוח המתעתע

    56 תגובות   יום ראשון, 20/7/08, 17:36

    אשליות אופטיות הן דוגמא מצויינת ל"איך עובד המוח":

    A = משולש קניצה המפורסם אינו משולש אמיתי -- שלושת הפקמנים יוצרים משולש וירטואלי שנתפס על-ידי תאים בקליפת המוח הויזואלית כממשי.

    B = כמה נקודות שחורות אתם סופרים?

    C = האם העיגול המרכזי בפרח השמאלי גדול מהעיגול המרכזי בפרח הימני?

    D = מקדו מבטכם בנקודה המרכזית ואז הטו ראשכם קדימה ואחורה. רואים מעגלים בתנועה?

    E = כמה רגליים לפילפילון?

    בשנים האחרונות מסתבר כי המוח אינו מתרגם פסיבי של אינפורמציה חושית (ראיה, שמיעה, מגע), אלא פרשן אקטיבי, כלומר perception is not reception. שנים רבות האמינו חוקרים כי אנו תופסים וחשים את העולם בצורה ישירה (לדוגמא, תחושת הקור של קוביית הקרח מועברת מקצוות העצבים דרך עמוד השידרה אל המוח, שם מפוענחת). כבר ב-1710 כתב הפילוסוף האירי ג'ורג' ברקלי שאיננו מכירים את האובייקטים בעולם, אלא רק את ייצוגם המנטלי במוחנו. ואכן, העולם התלת-מימדי שאנו רואים נבנה במוח מתמונות דו-מימדיות וקטועות המגיעות מרשתית העין דרך התאלמוס לקורטקס הויזואלי. הסתבר כי המוח משלים את הפרטים החסרים או המטושטשים ויוצר תמונה עשירה של העולם, אותה אנו תופסים כ"אמיתית", בהתבסס על אסוציאציות ותמונות השמורות בזיכרון.

    נשמע פנטסטי? אולי. והרי דברים רבים שנדמים לנו אמיתיים לא קיימים במציאות. חישבו למשל על נמלים המטפסות לכם על הרגל. מגרד, אה? כמה מכם באמת שלחו יד לגרד את הרגל? הנה, הצלחתם בכוח המחשבה לגרום למוח לשלוח פקודה מוטורית ליד שתגרד את הרגל, בהעדר גירוי תחושתי ממשי...

    האנטומיה מלמדת, לדוגמא, שרק כ-20% מסיבי העצבים המגיעים לאזור הראיה הראשון בקורטקס מקורם ברשתית העין, ואילו שאר הסיבים מגיעים מאזורי ראיה "גבוהים" ומאזורים פריאטליים ופרה-פרונטליים. כלומר, לציפיות, לאסוציאציות ולזכרונות שלנו יש השפעה מכרעת על מה שאנו רואים בכל רגע נתון. אינפורמציה חושית חלקית מספיקה למוח על מנת לשער או לנחש על מה בעצם אנו מסתכלים.

    תופעה ידועה אחרת של תעתועי מוח היא כאבי הפנטום שחשים קטועי איברים ברגל או בזרוע שנקטעו. הכאב (או תחושת העקצוץ או הגרד) מועבר דרך עצבי הגדם אל המוח. חולים אלה סובלים מכאבים במשך שנים ורק לאחרונה הסתבר שאפשר "לעבוד על המוח". כאשר בעלי יד אחת מכניסים את היד לקופסה עם מראה, הם יכולים לראות את ידם היחידה ואת תמונת המראה שלה דרך המכסה הפתוח. כאשר החולים מתבקשים להניע את ידם כאילו הם מנצחים על תזמורת, הם מיד מרגישים שיש להם שתי ידיים. חולים המשתמשים בקופסת המראה במשך שבועות מרגישים הקלה ומדווחים על הפחתה משמעותית בעוצמת הכאב. למרות שמנגנון הפעולה אינו ברור, האימון עם המראה מספק למוח אינפורמציה ויזואלית חדשה (תנועה ביד שאינה קיימת) שסותרת את תחושת הכאב המתעתע. המשוב התחושתי עוזר לאימון מחדש של המוח ולמיפוי נכון של התחושות המועברות מקצוות העצבים בגדם.

    אשליות אופטיות נוספות ניתן למצוא באתר viperlib

    דרג את התוכן:

      תגובות (51)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/10 09:23:

      מאמר מעניין, מעורר מחשבה.

      בעצם, לפי המאמר, העולם עצמו הוא ענין של מחשבה. 

        15/4/09 14:31:

      אלומית, אני יכולה לשבת כל היום על הפוסטים שלך. כל היום שתדעי!

      זה נורא (מעניין וממכר ומסוכן בשבילי...)
      :-)

        29/7/08 01:29:

      צטט: אלומית ישי 2008-07-28 08:58:30

      המסקנה שלי:  העולם אינו קיים "לכשעצמו" אלא כפי שהמוח תופס אותו... זוכר את הדיונים המרתקים בשיעורים של שקולניקוב על הפרה-סוקראטים? חיוך

       

       

      אלומית, עשית לי את הלילה. מזה שנים לא מעטות שאני מסתובבת עם ההרגשה הזו.

      ולי אישית מסביר את הפאנטיות לגווניה. הבעיה היא שגם התובנה הזו לא עוזרת לנו בשלב זה הרבה.

      הוספת חיוך, לכן אני לוקחת בחשבון שאת לא מתכוונת ברצינות. אבל אני בכל מקרה כן.

        29/7/08 01:08:

       מאליהו מפליא עד כמה לא נוגעים

      ממליצ בחום על כתבי הרמבמ

      נכון להבהיר חיות המח האדם מ הנפש

      רפואה פסיכותרפיה קוגניציה הוליסטית טבעית

        29/7/08 00:04:

      צטט: אלומית ישי 2008-07-28 08:58:30

      המסקנה שלי:  העולם אינו קיים "לכשעצמו" אלא כפי שהמוח תופס אותו... זוכר את הדיונים המרתקים בשיעורים של שקולניקוב על הפרה-סוקראטים? חיוך

       

      שקולניקוב! אני שומע את צלצול האסימון הנופל (דימוי ארכאי, כן)

      ומה פירוש "אינו קיים כשלעצמו" בדיוק? הוא (העולם "החומרי") אולי בעצם דימוי מנטלי? תודעה וחושים?

        28/7/08 08:58:
      המסקנה שלי:  העולם אינו קיים "לכשעצמו" אלא כפי שהמוח תופס אותו... זוכר את הדיונים המרתקים בשיעורים של שקולניקוב על הפרה-סוקראטים? חיוך
        28/7/08 07:47:

      והמסקנות שלך, אלומית?
        27/7/08 22:09:

      צטט: אילן נ 2008-07-20 21:29:15
      מאמר מרתק.

      יש מצב שגם הקפה הוא סוג של תעתוע מוחי?

       

      הקפה הוא האמא והאבא של התעתועים.

      ולא בגלל הוירטואליות, דווקא במציאות, אתה עדיין נשאר בשטח הדימדומים...וירטואליה סכיזופרנית.

      יש כאלה שאוהבים לשחק עם בובות וירטואליות, אחר כך הם נורא מתפלאים שהם מקבלים אגרוף מציאותי.

       

        26/7/08 17:33:


      את מזכירה את ברקלי, ויש לציין שבדומה לו, חוהן לוק, דייויד יום ורבים מהפילוסופים האמריציסטים. בניגוד, עומד דיקרט כסלע איתן כנגד כל תפיסות החושים (המתעתעים בנו בלי שנוכל לסננם) כמקור לידע אמיתי על העולם (ואיתו רבים מהרציונליסטים). אצלו החיבור בין האני (הנפש) לבין העצם (הגוף) קורה בבלוטת האצטרובל ושנים רבות טענה זו נתפסה כבעייתית מאוד.

      פילוסופים של המאה ה20, למשל ויטגנשטיין החליפו לכן את שם בעיית הדאליות מ"גוף ונפש" ל"גוף ומוח" - כאשר למוח ההיבט הכפול

      נהניתי לקרוא אותך

        22/7/08 10:24:

      את מאמינה שהמכשיר האומלל ישרוד אותי?
        22/7/08 09:56:
      אילן וארז:  מעניין ששניכם בחרתם להדגיש את הפן המתעתע של הקפה.  אתם מוכנים להתנדב לסריקת מוח?  חיוך
        22/7/08 09:03:


      המשפט "איננו מכירים את האובייקטים בעולם, אלא רק את ייצוגם המנטלי במוחנו", מתאר בדיוק מרנין את ההיכרות שלנו עם ה"חברים" בקפה.

      והרי ברור שהמוח אומר לנו מה לעשות ומחליט בשבילנו החלטות תמוהות ומזיקות, כמו לפתח פצעי סטיגמטה או להאמין שאשתנו היא כובע או, חלילה, לשמוע את REM.

      והרי מבחר מגוון של אשליות אופטיות שאגרתי במהלך השנים.

      עכשיו סליחה, הקולות אומרים לי לחדול.

        22/7/08 03:40:


      ממש מרתק אלומית, נהניתי מהחווית הצפייה והקריאה

       

      רונית

        22/7/08 00:34:


      מרתק ומופלא. בעצם זה אומר שמי שיש לו דמיון עשיר יותר, יכול לראות יותר באותה

      תצורה מאשר מישהו שלמשל הדמיון שלו פחות עשיר? ומה זה אומר לגבי תפיסת מציאות

      וראיה, איך אפשר בעצם לטעון שמשהו קיים במציאות בזמן שכל אחד רואה ותופס אותו אחרת?

        22/7/08 00:26:


      מוח האדם, כפי שזה עולה מן המאמר, מפותח יותר מן הצפוי.*

      עדיין יש מה עוד לגלות.

      תודה על הפוסט המעניין הזה.

        21/7/08 18:33:

      צטט: קומו 2008-07-21 14:33:26


      מעניין מאוד, אך האמת שלא מפתיע והגיוני, הרי הביטוי של כל דבר נמצא במוח. בניסויים שערכו בבדיקת פעילות המוח לגירוי בהסתכלות על תמונות מסוימות התקבלו תוצאות שנרשמו.  אותם אנשים נתבקשו לאחר מכן לדמיין (עם עיניים סגורות) אות אותם האובייקטים שראו קודם, בלי לראות אותם פיזית הפעם ולא מפתיע, תוצאות המדידות של פעילות המוח היו זהות לחלוטין לאלה שנתקבלו מראיה פיזית.

       

       

      תודה על ההערה החשובה -- ראה פוסט קודם על מציאות ודימיון.
        21/7/08 18:15:

      ועוד אגב

      מענין מה את אומרת כחוקרת מוח על דבריו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל בתזה שלו על " גוף ונפש הבעיה הפסיכופיסית"

      לטענתו כל ההסברים על מבנה המוח יובילו לפתרון והבנה עד גבול מסויים.ברמת המוליכות התאים ומשמעותם ותפקידם.אולם פתרון הצופן בין חיבור החומר והרוח שמתקיים במוח לא יהיה פתיר לעולם.משום ששם נעוצה האלוהות.

      מה דעתך ברמה פילוסופית לא ברמת מדען ספקן שהמשמעויות מבחינתו תמיד אמורות להיות אמפיריות.

        21/7/08 18:14:

      היי אלומית

      נהניתי, כתמיד, לקרוא

      מאד מעניין. התופעה מוכרת ואת מגישה הסברים על דברים מורכבים באופן ידידותי.

      כמו תמיד, יוצאת מועשרת

       

      תודה, *

       

      שירלי

        21/7/08 18:05:

      ואגב .הוכח שאהבה בעיצומה יוצרת מנגנונים דומים לפסיכוזה.העדר תובנת מציאות שנקראת בפי העם עיוורון.וכוליי.זה קורה משום שחומרים כימיים והורמונים מציפים את הגוף. המנגנון דומה במידה לא מבוטלת למה שקורה לאדם פסיכוטי.

       

       

      לאחר שמתפוגגת ה"אהבה" אדם כזה יהיה מלא פליאה כיצד התנהג כפי שהתנהג ויחוש כאילו זה לא  היה הוא.אלא משהו אחר שלט בו. אפשר לשמוע את זה פעמים רבות בתהליכי התאהבות.

        21/7/08 18:01:

      צטט: אלומית ישי 2008-07-21 10:23:49

      אריאלה יקירתי - האהבה אינה תעתוע, אבל התאהבות היא מצב של עיוורון קורטיקלי מוחלטחיוך

      זהב - המדענית לא חושבת שהמוח שלנו סכיזופרני או סובל מפיצול כלשהו, אלא שעדיין איננו מבינים מספיק את צפונותיו... 

       

       

      נו ברור שאנחנו לא מבינים את צפונותיו. ואגב בין היתר למרבה הצער לא מבינים גם את הסכיזופרניה.מחלה איומה וקשה שהאנושות סובלת ממנה קשות.והיא אינה פיצול .אלא ליקוי כימי במנגנונים במוח שגורמים למחיקת מיומנויות חיים ושיבוש כל מנגנוני האישיות.

       

      אני התכוונתי למשהו אחר בשאלתי.

       

      הגידם שרואה את ידו השניה במראה יודע שזה תעתוע .(הוא יודע שהוא גידם או לא?) ובכל זאת מתנהג כאילו יש לו שתי ידיים בשעה שיש לו רק יד אחת. זה מעיד על רבדים מפוצלים בקונספציה. אם רציונאלית הוא יודע שיש לו יד אחת ובכל זאת מצליחים לגרום למוח שלו לחוש באופן כזה או אחר כאילו יש לו שתיים.הרי שחלק מסוים במוחו לא עובד בקורלציה עם החלק שמבין שיש לו יד אחת בלבד.זה לא פיצול אבל זו תפיסה סותרת בו זמנית.וזה ללא ספק מצביע על פונקציות מפוזרות שעובדות בסתירה בתוך המוח.(אולי זה גם מסביר את אפקט פלצבו ועוד אפקטים).

        21/7/08 15:49:
      madeim alumit thx
        21/7/08 14:33:


      מעניין מאוד, אך האמת שלא מפתיע והגיוני, הרי הביטוי של כל דבר נמצא במוח. בניסויים שערכו בבדיקת פעילות המוח לגירוי בהסתכלות על תמונות מסוימות התקבלו תוצאות שנרשמו.                   

      אותם אנשים נתבקשו לאחר מכן לדמיין (עם עיניים סגורות) אות אותם האובייקטים שראו קודם, בלי לראות אותם פיזית הפעם ולא מפתיע, תוצאות המדידות של פעילות המוח היו זהות לחלוטין לאלה שנתקבלו מראיה פיזית.

        

      במלים אחרות, המוח הוא הפרוססור המרכזי, אך החיישנים שלו בגוף האדם הן רק חלק ממספקי הנתונים, הרי יש עוד הרבה גורמים נוספים, למשל מצב רוח, זיכרון של דברים והתחושות המשולבות בהן ועוד. התוצאה היא קומבינציה של כל המידע הרב הזה המעובד ולא רק של מה שהחיישן הספציפי סיפק לנו ברגע נתון ולכן זה לא אחד-אחד (ניטראלי) ולכן יש אשליות.

      תודה על הפוסט היפה.

        21/7/08 10:25:


      מקסים ונכון

      האדם יוצר את משמעות חייו!!!

        21/7/08 08:56:

      צטט: שושי פולטין 2008-07-20 20:49:28

      ומה זה אומר עלי אם אני רואה ב B רק נקודות לבנות, והמעגלים לא מסתובבים להם?

      שאני לא רואה טוב? או שמשהו לא תקין בפרשניות שעושה המח שלי? לשון בחוץ

      מה קורה לסיבי העצב בחלקים הגבוהים של מוחי?!צעקה
      טוב, נו אני לא מצפה לתשובה..

      *

      שושי

       זה אומר שיש לך צילינדר. בחיי

       

        21/7/08 08:47:


      האם התעתוע במוח נעשה במקביל להבנת התעתוע?

      או שמותירים את התעתוע מוסתר.

      כי אם תרגיל המראה עם היד האחת עובד למרות שהאדם נחשף לטריק ,זה אומר שקיימות שתי ישויות במוח.

      האחת תופסת את המצב מזוית על. והשניה מתפקדת מחוץ להבנה הרציונאלית.        זה אומר שיש רובדים שונים של תובנות במוח שמסוגלות לסתור זה את זו. ולהתקיים בו זמנית.סוג של פיצול למעשה.

      אשמח לשמוע תשובה מהמדענית.ותודה על המידע שהבאת לנו.

        21/7/08 02:22:
      מעבר לענין האופטי והקוגניטיבי, תיאוריות רבות במדעי החברה -- בעקר בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופילוסופיה -- בונות  בנינים רבים על המסד הזה.

      צטט: אלומית ישי 2008-07-20 19:05:00

      תודה למגיבים ולמככבים.  אני שמחה שאתם מוצאים עניין בנושא, למרות שהמסר הוא שאין לסמוך על החושים חיוך

       

       


      השכל והלוגיקה עם מגבלותיהם הם עוזרים לנו להבין מתי החושים צודקים ומתי מתעתעים ...

       

      ה"אמת" היא דבר שנכונותו אינה תלויה בחושים, כי מה שתלוי בהם לא בהכרח נכון ....

        21/7/08 00:29:


      במהלך האבולוציה שלנו, המוח שלנו תורגל לסנן ולעצב את מה שאנחנו קולטים מתוך מה שיש.

      כבר מזמן ידוע שאנחנו קולטים רק טווח צר מתוך הספקטרום האנרגטי. קרלוס קסטנדה מסביר טוב את העניין הזה, בספר "מעברים קסומים".

        21/7/08 00:26:

      אלומית תודה

      פוסט מעניין מעורר המון שאלות וסוגיות.

      הנה עוד קישור לאשליות אופטיות

      http://www.ee.bgu.ac.il/~idog/amazing/hindex1.htmהחשוב בעינילזכורשיש לנו המון נקודות עיוורוןשאיננו רואים הכל כפי שנדמה לנומה שאנחנו רואים הוא פונקציה של מה שאנחנו מכירים , אותם דימויים וצורות איתם אנחנו מגיעים לרגע ההתבוננותולבסוף, מה שאנחנו כבר רואים מקבל טוויסטים שלנו.תודה רבה 
        20/7/08 23:52:

      כשאני מסתכלת על הפוסט, אני לאט לאט מפסיקה לשמוע את "כוכב נולד" שמאחוריי

      ואני מצליחה לעבוד על המוח שלי שיש לו עם מי לדבר. זו הקלה עצומה.

        20/7/08 23:26:

      צטט: אלומית ישי 2008-07-20 19:05:00

      תודה למגיבים ולמככבים. אני שמחה שאתם מוצאים עניין בנושא, למרות שהמסר הוא שאין לסמוך על החושים חיוך

       

       

      הכל הכל שם. הרגשות, מצב רוח, חושים פשוט הכל.
        20/7/08 23:04:


      היי אלומית,

       

      הדוגמה של כאבי הפנטום והטיפול בעזרת מראה , שמשלה את המוח ובעקבות כך כוונונו מחדש לסיטואציית

      האשליה (עבורו מציאות), מביאה אותי למחשבה על השפעת "שטיפת מח" מכוונת או לא (כמו חינוך למשל), על

      תרגום קליטת האינפורמציה באמצעות חושינו.

      ואת יודעת מה, למעלה מכך. אולי תוצאות המחקר הזה מסבירים גם את העובדה שכאשר אנחנו אוהבים משהו

      כל מעשיו ומוצא פיו מתפרש כחיובי. לעומת מעשיו ומוצא פיו של לא אהוד המתפרשים  לאו דווקא כחיוביים ללא קשר למהותם.  

      מה דעתך?

        20/7/08 22:22:

      מאלף.

      מה שבעצם אומר שיכולת הדמיון "מתקנת" אינטרפטציות מוחיות.

       

      זה מה שנקרא דמיון מודרך.  יופי של מידע. מאד ברור.

        20/7/08 22:09:

      תורמת   לנו  כהרגלך

       

       שבוע  נפלא

         נשיקהרגוע

        20/7/08 21:40:


      מרתק ועושה חשק לעוד,

      זה שלא מכירים את האובייקטים בעולם אלא את ייצוגם המנטלי במוחנו,עושה לי בלאגאן רגשי לא קטן,

      תודה לך

        20/7/08 21:29:


      מאמר מרתק.

      יש מצב שגם הקפה הוא סוג של תעתוע מוחי?

        20/7/08 20:53:

      מעניין ביותר .

      כוכב !

      שלך.שרה

        20/7/08 20:49:

      ומה זה אומר עלי אם אני רואה ב B רק נקודות לבנות, והמעגלים לא מסתובבים להם?

      שאני לא רואה טוב? או שמשהו לא תקין בפרשניות שעושה המח שלי? לשון בחוץ

      מה קורה לסיבי העצב בחלקים הגבוהים של מוחי?!צעקה
      טוב, נו אני לא מצפה לתשובה..

      *

      שושי

        20/7/08 20:45:
      אני תמיד נדהמת מכל הכשלים הלוגיים שאני מוצאת בתהליכי קבלת ההחלטות של הקרובים לי. אבל כנראה שאסור להאשים אותם...
        20/7/08 20:42:

      סעיף E של הפילפילון מזכיר את עבודותיו של קורנליץ אשר

      את גרמי המדרגות ושתי הידיים המציירות זו את זו

      אהבתי, תודה

       

        20/7/08 19:45:


      די מזכיר דברים מסוימים שנאמרו בסרט "בליפ".

      כמו למשל כשנאמר שם שכשקולומבוס הגיע לאמריקה, הילידים לא ראו את ספינותיו מגיעות,

      הם פשוט לא היו מסוגלים לתפוס מחזה כזה כי מוחם לא "האמין" בכך, ולכן לא ראו זאת.

      אישית זה נשמע לי קצת מופרך למרות שמכיר מעט מיכולות המוח, אוטוסוגסטיה, היפנוזה וכיו"ב, ועבודה

      על חושית. הפוסט הזה נותן מקום למחשבה מחודשת שאולי בכל זאת יש בזה משהו.

        20/7/08 19:25:


      מעניין..

       

        20/7/08 19:25:


      עיבוד מלמעלה למטה.

      פסיכולוגיה פיזולוגית ותפיסה, מעניין ביג טיים!

        20/7/08 18:50:


      גדול

      כוכב

        20/7/08 18:45:

      היי אלומית,

      מעניין מאד.

      העובדה שאנחנו משתמשים ב-20% בלבד מעצבי הראיה המגיעים מהרשתית והשאר מגיע מאיזורים גבוהים יותר והוא תלוי הקשרים וזכרונות הזכיר לי באופן מסויים את משל המערה של אפלטון אלא ששם הם היו בטוחים שמה שהם רואים זו המציאות (לא היו להם ידע או זכרונות אחרים) ואילו עפ"י הממצאים המדעיים שהבאת כאן מה שאנחנו רואים דרך הרשתית הוא חלק מהמציאות וההשלמות נעשות ע"י איזורי מוח אחרים. מעניין מאד הוא גם נושא כאבי הפנטום והשימוש במראה כדי לפתור אותם. תודה!*

        20/7/08 18:39:
      מרתק!
        20/7/08 18:36:

      ************

      יפההה

        20/7/08 18:35:


      על הרעיון הזה מבוסס בין השאר  נושא הטיפול בעזרת דימיון מודרך

      תודה על הפוסט

      ניקה

        20/7/08 18:23:

      תעתועי מח הם לעיתים קרובות מקור לשעשוע. 

        

      נזדמן לי לחוות לפחות שני ארועים של תעתועי מח. כלומר, ברור לי כי האירועים שחוויתי

      היו תעתועי מח ולא התקיימו במציאות עם זאת החוויה היתה מלאה בכל החושים כאילו ארעו.

       

      מדהים אותי בכל פעם מחדש נושא התעתוע, ועד כמה נתן לסמוך על החושים שלנו :) 

       

        20/7/08 18:21:

      מעניין גם שלאחר שהמוח יודע שיש כאן אשלייה, הוא לא מסוגל להשתחרר מכך. פוסט מעולה, נהנתי מאוד לקרוא. תודה!
        20/7/08 18:17:


      מרתק. הרבה חומר למחשבה.

      כמה שהמציאות שלנו סובייקטיבית.

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין