כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אנשים

    הגיגים...סיפורים...ועוד....

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    הקלות הבלתי נסבלת של החדלון

    27 תגובות   יום ראשון, 20/7/08, 18:16

    שלום חבריי

    כפי שכבר כתבתי, איבדתי חבר יקר.

    האובדן גרם לי למחשבות ותהיות על מהות החיים, על הקלות הבלתי נסבלת של החדלון.

    ראיית החיים קיבלה אצלי פרופורציות חדשות כמו גם הקפה, שמרבית החברים כן בריצת אמוק

    אחר המנצנצים הירוקים....ואני באובדני.

    הצטערתי להוכח בהתחשבנויות של חברים על כניסות לפוסטים, על תגובות ועל כוכבים....לעזעזאל הכוכבים!

    חברים אחדים מחקו אותי מרשימתם כי לא נכנסתי לפוסטים אחרונים שלהם, חברים אחרים שגרו מייל פרטי

    מדוע לא נכנסתי להגיב אצלם בפוסט ועוד כהנה וכהנה.

    צר לי לראות את הקטנוניות.

    כמה נמוך אפשר לרדת.

    מנגד, היו חברים שתמכו בי במייל פרטי וחזקו אותי במילותיהם " קחי את הזמן, אל לך להתנצל על העדרותך"

    שהרי אני התנצלתי על העדרותי מהקפה.

    מעתה חבריי, לא אשלח יותר קישורים לפוסטים שאעלה (זה הקישור האחרון ממני).

    מי שירצה - יכנס ויקרא, ירצה - יגיב, ירצה - יככב  ומי שלא, אז לא.

    כל אחד כטוב בעיניו.
    __________________________________________________________________________________

    הקלות הבלתי נסבלת של החדלון

     

    פתאום נדם אדם

    כך סתם על הספה

    באמצע החיים.

    הליל ירד ובוקר הפציע

    עולם כמנהגו נוהג.

     

     

    עובר לו יום ועוד יום

    יורד לו ליל אחר ליל

    פתאום כך לבד

    בדד על הספה

    הלך לו אדם ללא שוב.

     

     

    ואדם בתוך עצמו הוא

    ביללה חרישית בא אל העולם

    ביפחה חרישית עוזב הוא

    החיים אינם מובן מאליו

    היה כאן אדם ואיננו.

     

     

    האדם כעץ השדה , הוא

    מעפר בא, אל עפר שב

    ועולם כמנהגו נוהג.

    .

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/7/08 08:14:

      ת ו דה  לכולם !
        22/7/08 23:18:
      בסוף כולנו נעוף, גבוהה גבוהה.....
        21/7/08 21:02:


      זכרו לברכה של החבר שלך.

      אם הבנתי נכון.

      או בכלל זה עצוב לאבד מי שמרגישים אליו קרוב.

       

      ועכשיו ביקורת לגבי השיר שכתבת:

      זה לא שיר.

      את לקחת משפטים מוכרים וצירפת אותם יחדיו.

      מצטער זה גרוע משלמה ארצי.

      אני מנקד אותך במינוס.

      מזל שלא ניקדת.

      אני מציין שוב - הביקורת שלי לא על נושא הפוסט הרגיש.

      אלא על השיר כבייכול שכתבת.

      זה כלום.תורידי.תנסי להוציא מעצמך את האמת שלך.

        21/7/08 18:30:
      ח י ב ו ק
        21/7/08 17:38:

       

      האדם כעץ השדה , הוא

      מעפר בא, אל עפר שב

      ועולם כמנהגו נוהג.

      .....

      שיר יפה ונוגע מאד.

      ככה זה בחיים, פרח נקטף, והחיים נמשכים, ורק הנוגעים בדבר חשים באמת את קמילתו.

        21/7/08 16:58:

       כולנו בטרמינל כל אחד בתורו...והדרך ביה"ס של חיים ...
        21/7/08 10:22:

      כי האדם עץ השדה....

       

      אני איתך מתוקהנשיקה

        21/7/08 05:47:

      היי פנינית,

      מילים כדורבנות! נהנתי לקרוא את דברייך - כרגיל....ובעיקר בגלל האותנטיות שלך שהיא 

      כמשב רוח מרענן בשדה ...

      רונית 

        21/7/08 00:36:

      היי מתוקה

      מבינה אותך

      גם עלי עוברים דברים קשים

      זה כבר כמה שבועות שאני לא

      מגיבה לפוסטים כהרגלי והעולם

      ממשיך כהרגלו ותאמיני לי אף

      אחד לא שאל מה קורה לי.....

      אוהבת אותך רינת

        21/7/08 00:12:

       

       

      מי שמחק אותך אינו ראוי

      נכון שקשר הוא דבר הדדי

      אבל צריך אדם לחשוב ולהבין

      לפני שישפוט

       

      חברים הם אלו הנמצאים איתנו גם ברגים הקשים

      גם באלו בהם אנחנו לא יכולים להיות נחמדים

      גם באלו בהם אנחנו צריכים את הלבד

       

      תיהי חזקה

      ותמשיכי בדרכך

      יצטרף מי שירצה

       

      רונית

        20/7/08 23:04:

      פנינה יקרה,

      חבל שהפרופורציות לדברים החשובים בחיים לרוב מגיעות כשקורה אסון...

      נשיקות

        20/7/08 22:42:


      פנינה יקרה,

      משתתפת בצערך באובדן הכבד...

      זה מאד קשה וכואבבוכה

      העולם כמנהגו נוהג ובמותו  ציווה להמשיך לחיות....

      המשיכי לשלוח הודעות ...

      אני פה בשבילך ...

      אוהבת אותך, ציונה**

      האדם כעץ השדה , הוא

      מעפר בא, אל עפר שב

      ועולם כמנהגו נוהג.

        20/7/08 22:15:


      לא ידעתי פנינה, צר לי , לא יודעת על מי ואת מי את מבכה...

       

      רונית

        20/7/08 22:13:


      עולם חופשי ...

      מי שרוצה שיגיב

      מי שלא רוצה שלא יגיב

      ממש בזבוז אנרגיה לכעוס על זה ....

        20/7/08 21:10:


      כולנו אורחים כאן.

      קרה שכולנו פה יחדיו.

      כולנו נסיים את הביקור,

      אורחים אחרים יגיעו.

        20/7/08 20:50:


      מתוקה שלי..

      מקסים השיר.

      שלך

      רפאלה *

        20/7/08 20:23:

      קבלי חיבוק גדול,

      מחזק ומעודד .

      ראית איך החיים

      מתהפכים בשניות.

      ראית מה הכי חשוב..

      כואבת איתך.

      מבינה לליבך.

      * לעידוד.

        20/7/08 20:22:


      משתתף בצערך על מותו של חבר

      מדליק כוכב לזכרו

        20/7/08 19:59:


      חוויה דומה עברתי גם אני לפני מספר קטן של חודשים,

      וגם לי נראו פתאם הרבה דברים בחיים נטולי חשיבות.

      תמיד קשה זה. תנחומים, אם אפשר.

        20/7/08 19:47:

      האדם כעץ השדה , הוא

      מעפר בא, אל עפר שב

      ועולם כמנהגו נוהג.

       

      שמח שחזרת

      חיבוק גדול!

        20/7/08 19:46:

      האדם כעץ השדה , הוא

      מעפר בא, אל עפר שב

      ועולם כמנהגו נוהג.

       

      שמח שחזרת

      חיבוק גדול!

        20/7/08 19:36:


      בע"ה

       

       

      פנינה יקרה....

       

      קיבלת ירוק....כי זה באמת קטנוני....

      ....

      בחיים צריך להבחין בין העיקר לטפל....

      והכוכבים פה זה הטפל של החיים....לא העיקר בכלל....

       

      ...

      שבוע טוב לך נשמה....

       

        20/7/08 19:04:


      פנינה יקרה,

      שמחה בשבילך על התובנות והפרופורציות אליהן הגעת.

      אני איתך!

      מי שרוצה מבקר, משאיר תגובה....

      מי שמתאים לו - בבקשה.

      מי שלא - לא נורא.

      ריגשת אותי מאד ולכן כיכבתי.

      אורלי

        20/7/08 18:55:


      פנינה יקירתי!

      אין לך על מה להתנצל...

      ואו להסביר...

      החברים הטובים מקבלים אותך כפי שאת!

      וחברויות נמדדות, כך אומרים, בעת צוקה וצרה.

      תנחומיי לך ולמשפחתו של החבר!

      נשיקה

        20/7/08 18:48:


      לבד בדד על הספה

      ביפחה חרישית עוזב הוא

      החיים אינם מובן

      אתך

      אפרת

       

       

        20/7/08 18:30:

      עם עדינה בחיבוק גדול איתך*
        20/7/08 18:23:

       

      איתך !

       

      פרופיל

      אבן חן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין