שלום חבריי כפי שכבר כתבתי, איבדתי חבר יקר. האובדן גרם לי למחשבות ותהיות על מהות החיים, על הקלות הבלתי נסבלת של החדלון. ראיית החיים קיבלה אצלי פרופורציות חדשות כמו גם הקפה, שמרבית החברים כן בריצת אמוק אחר המנצנצים הירוקים....ואני באובדני. הצטערתי להוכח בהתחשבנויות של חברים על כניסות לפוסטים, על תגובות ועל כוכבים....לעזעזאל הכוכבים! חברים אחדים מחקו אותי מרשימתם כי לא נכנסתי לפוסטים אחרונים שלהם, חברים אחרים שגרו מייל פרטי מדוע לא נכנסתי להגיב אצלם בפוסט ועוד כהנה וכהנה. צר לי לראות את הקטנוניות. כמה נמוך אפשר לרדת. מנגד, היו חברים שתמכו בי במייל פרטי וחזקו אותי במילותיהם " קחי את הזמן, אל לך להתנצל על העדרותך" שהרי אני התנצלתי על העדרותי מהקפה. מעתה חבריי, לא אשלח יותר קישורים לפוסטים שאעלה (זה הקישור האחרון ממני). מי שירצה - יכנס ויקרא, ירצה - יגיב, ירצה - יככב ומי שלא, אז לא. כל אחד כטוב בעיניו.
הקלות הבלתי נסבלת של החדלון
פתאום נדם אדם כך סתם על הספה באמצע החיים. הליל ירד ובוקר הפציע עולם כמנהגו נוהג.
עובר לו יום ועוד יום יורד לו ליל אחר ליל פתאום כך לבד בדד על הספה הלך לו אדם ללא שוב.
ואדם בתוך עצמו הוא ביללה חרישית בא אל העולם ביפחה חרישית עוזב הוא החיים אינם מובן מאליו היה כאן אדם ואיננו.
האדם כעץ השדה , הוא מעפר בא, אל עפר שב ועולם כמנהגו נוהג.
. |