החודשים נקפו. ממדיה של גונק התכווצו בהדרגה. בהתאם לכך השתנתה עדת מחזריה:

כשירדה את חמשת הקילוגרמים הראשונים, נעלמו הסליזיים והנלוזים והגיעו הנשמנים והחלכאים.

כשירדה את חמשת הקילוגרמים הבאים, נעלמו המכוראים והסבוראים, והגיעו הוודקאיים והחמינאים.

כשירדה את חמשת הקילוגרמים הבאים, נעלמו הנשמנים והחלכאים, והגיעו הנרגשים והגרגשים.

כשירדה את חמשת הקילוגרמים הבאים, נעלמו הוודקאיים והחמינאים, והגיעו הצדוקים והפרושים.

כשירדה את חמשת הקילוגרמים הבאים, נעלמו הבֶּדְוִוינים והגמלים, והגיעו התנאים והאמוראים.

וכשירדה קילו אחד נוסף - הגיע דרור. אחרון האנרכיסטים האנכרוניסטים. ישר היא קלטה שהוא אחד מהבלגניסטים.

גונק הסנטימנטלית שכבה עם דרור. אך בבוקר היא אמרה לו: "לך ואל תחזור."

היא המשיכה לרזות ולרזות, וככל שעמלה להצר את היקפיה, כך טרחה להרחיב את עולמה:

היא הלכה לערבים של ריקודי סלסה חושניים,

הצטרפה למקהלת קולות אפריקניים,

לקחה שיעורי אידיש למתחילים,

עשתה מנוי לבריכה וקורס מצילים,

נרשמה לדה-מרקר וכתבה שם בלוג,

השתתפה בחפירות ופגשה ארכיאולוג!