כאשר נשארים לבדם הם רגע קט, הם כמונו תוהים בלי לדעת באיזה עולם הם ולשם מה הם בכלל עשויים.
ובעמדם כך, רואים הם פתאום שהערב יפה כמו חלום.
עננים מטפסים ברקע, שווקים וחוצות מזמרים, השמיים לובשים מרנגו והחושך הוא אולטרא מרין. ונושב בחוצות הרוח הצונן, החריף, המלוח, וסעורה השדרה ורצים העצים בהמיה צעירה של עלים נוצצים. לא הכל רק חלון ראווה, לא הכל רק בובות שעווה, דבר מה חי וכה יפה היה זה.
אתה בונה פה ז'אנר מקצועי
ואני נסחפת לז'אנר הספרותי.
אוהבת לבקר אותך...((-:
איזה שיר מדהים, תודה שהבאת אותו. נדמה כאילו הפוסט הזה נמדד ונתפר עבורו כחליפת חתונה :-)
כאשר נשארים לבדם הם רגע קט, הם כמונו תוהים בלי לדעת באיזה עולם הם ולשם מה הם בכלל עשויים.
ובעמדם כך, רואים הם פתאום שהערב יפה כמו חלום.
עננים מטפסים ברקע, שווקים וחוצות מזמרים, השמיים לובשים מרנגו והחושך הוא אולטרא מרין. ונושב בחוצות הרוח הצונן, החריף, המלוח, וסעורה השדרה ורצים העצים בהמיה צעירה של עלים נוצצים. לא הכל רק חלון ראווה, לא הכל רק בובות שעווה, דבר מה חי וכה יפה היה זה.
אתה בונה פה ז'אנר מקצועי
ואני נסחפת לז'אנר הספרותי.
אוהבת לבקר אותך...((-:
איזה שיר מדהים, תודה שהבאת אותו. נדמה כאילו הפוסט הזה נמדד ונתפר עבורו כחליפת חתונה :-)
כאשר נשארים לבדם הם רגע קט, הם כמונו תוהים בלי לדעת באיזה עולם הם ולשם מה הם בכלל עשויים.
ובעמדם כך, רואים הם פתאום שהערב יפה כמו חלום.
עננים מטפסים ברקע, שווקים וחוצות מזמרים, השמיים לובשים מרנגו והחושך הוא אולטרא מרין. ונושב בחוצות הרוח הצונן, החריף, המלוח, וסעורה השדרה ורצים העצים בהמיה צעירה של עלים נוצצים. לא הכל רק חלון ראווה, לא הכל רק בובות שעווה, דבר מה חי וכה יפה היה זה.
ואת פס הקול לא היכרתי, אבל הוא מזכיר לי איזו להקה ששמעתי פעם
בהופעה המוזרה ביותר שהייתי בה.
איפה פוק? יש כאן סיפור של קליקות, של בובות נשיות חזקות מול צלמי בנות חווה - מלכות אנושיות, שנאבקות על אהבה. יש סנדל זהב נחשק ובחלק אחר יש גם בובות חלשות ורגישות, מוקפות בפיות מגנות. חלקן לא עומדות בחיי הרחוב הקשוחים ובוחרות לסיים את חייהן. סיפור.
צילומים שלי בטח.. באמת, ככה את מכירה אותי, שאשתמש בחומר של מישהו אחר? כל העניין פה הוא לתת במה לעשייה שלי, מה הטעם להתעסק עם פריימים יד שנייה. אני שמתי לב שבזמן האחרון הבובות גם עושות לי את זה, עוד לא פיצחתי את העניין, אבל זה לא עם לשון בחוץ , זה משהו אחר. הם עומדות שם וממתינות, לפעמים בלי ראש, לפעמים לי יד, קטועות איברים, כלות גדומות, במבט קפוא ואנחנו חולפים על פניהם באדישות. לי הם נראים מלאי חיים, עולם שלם שמחכה להתגלות.
תוה דפנה, חשתי צורך לגוון ועם זאת לשמור על הסיפור. אני מרגיש טוב עם התוצאה, היא נראית לי חיה. ובנוגע לטקסט, כמו שכתבתי לרני123 למעלה שם, כדי לביים סיפור לא תמיד צריך מילים.
וריאציה מקסימה על אחד מי יודע, כמעט פיזמתי בפזמון החוזר..
אני מקווה לא לשמוע יום אחד שהמשטרה עצרה איזה בחור מוזר עם מצלמה, שהתאהב בבובת חלון ראווה
בדיוק חשבתי על זה כשצילמתי, כי יש הרי מצלמות בצמוד לזכוכיות... תאר לך איזה הזוי אם תהיה פריצה ואני אהיה Wanted. תוכל לעשות עליי כמה ג'ובות. חוצמיזה, כן, זה נראה מוזר כשאני מצלם כי לא פעם אני נצמד לזכוכית, אבל כשאני במצב כזה, אני שקוע כולי בצילום ולא מתעסק בסביבה.
מעניין שבעזרת המצלמה שלך אתה בעצם "מקפיא" דמויות קופאות כבר, דוממים מתים אך בו זמנית גם מצליח להפריח בהם חום רגש חיים. והמוזיקה.. אחח.. אלוהים.. תענוג ( ואני כבר במיי ספייס שומעת את המלאכים השחורים הללו שלא הכרתי לפני כן.. תודה!) מאוד עוזר להבין באיזה הלך רח היית בזכות המוזיקה הזו. ( פסיכדאלי משהו? :))
תודה דניאלה. הלהקה הזו משגעת, היא עכשווית, אבל משלבת אלמנטים פסיכדליים עם טאץ' של סוף שנות ה-60'. אפילו השיר הזה נקרא "המלחמה הראשונה בויאטנם". הלך רוח? ככה זה קורה: אני יוצא מהעבודה בלילה ומרגיש מגנטיזציה בכל הגוף. ברגע הזה אני מחליט לתת לקטנוע לנסוע, לאן שתיקח אותי הרוח ובאותו אופן נעצר ולא מתנגד, בחירה אינטואיטיבית. מחנה אותו בקרבת מקום ומתחיל לצלם. עוד ועוד, מביים את הסיפור, חושב ולא חושב עליו, נותן לו לבנות את עצמו, כאני מקפיד על זרימה בין הפריימים, חיתוכים עם המשכיות, קאטים, שינויים בפוקוס, סרט בסטילס. כך גם הבחירה המוזיקלית הבלתי צפויה. פתחתי את התיקייה ובחרתי. זהו :-) אני מבסוט הבוקר מהתוצאה.
מעניין שבעזרת המצלמה שלך אתה בעצם "מקפיא" דמויות קופאות כבר, דוממים מתים אך בו זמנית גם מצליח להפריח בהם חום רגש חיים. והמוזיקה.. אחח.. אלוהים.. תענוג ( ואני כבר במיי ספייס שומעת את המלאכים השחורים הללו שלא הכרתי לפני כן.. תודה!) מאוד עוזר להבין באיזה הלך רח היית בזכות המוזיקה הזו. ( פסיכדאלי משהו? :))
תגובות (63)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פשוט צלם מחונן!
דרמתי חבל"ז איזה פוסט
שאפו
אחרי שנים ארוכות בעיר הגיע הזמן שהוא יבקר גם אצלי.
אפילו קופידון הגיע לחלום התל אביבי שלך
סחטיין...!
גם אהבה, זה נכון. תודה תמי
*
אהבה
רק אני כל הזמן חושבת על אהבה
זה מה שראיתי.
מקסים. גם הפורמט. גם התוכן.
תודה שי.
תודה :-) שובי בשמחה.
זה מצוין.
מזכיר לי את הנטייה שלי להסתכל על בובות בחלון ראוה ולבנות סיפור שלם מסביב.
אתה עשית את אותו הדבר כאן בצורה נפלאה.
תודה.
(אשוב:)
בשמחה.
יפה ומרענן
תודה !
והבובה עוצמת עין ומתהפכת לצפון.
מה עושות הבובות בלילות?
היי, קפצת לבקר. תודה st.
יפה מאוד הכיוון שלקחת הפעם.
מאוד.
יש אנשים שכדאי להשקיע,
ולהביא אליהם באהבה
את התמונה השלמה.
את הפירגון.
ואתה אחד מהם!
איזה שיר מדהים, תודה שהבאת אותו. נדמה כאילו הפוסט הזה נמדד ונתפר עבורו כחליפת חתונה :-)
בובות שעווה/ נתן אלתרמן
כאשר נשארים לבדם הם
רגע קט, הם כמונו תוהים
בלי לדעת באיזה עולם הם
ולשם מה הם בכלל עשויים.
ובעמדם כך, רואים הם פתאום
שהערב יפה כמו חלום.
עננים מטפסים ברקע,
שווקים וחוצות מזמרים,
השמיים לובשים מרנגו
והחושך הוא אולטרא מרין.
ונושב בחוצות הרוח
הצונן, החריף, המלוח,
וסעורה השדרה
ורצים העצים
בהמיה צעירה
של עלים נוצצים.
לא הכל רק חלון ראווה,
לא הכל רק בובות שעווה,
דבר מה חי וכה יפה היה זה.
אתה בונה פה ז'אנר מקצועי
ואני נסחפת לז'אנר הספרותי.
אוהבת לבקר אותך...((-:יפה העיר בלילה
אגב,
אין שם הרבה בובות, בגן.
אולי רק בחנות של ארצי יפרח תמצא כמה חברות מעניינות.
גם את תחנת המשטרה מעבירים משם בקרוב,
כך שנותר לך לסמוך רק על עצמך...
עובדת, אתה יודע...
בדיוק עכשיו מתכננת אריזות לתכשיטים לחו"ל.
יוצא מדהים ברמות כאלה שאני שוקלת לעבור לגור בהן ברגע שיהיו מוכנות.
עובדת גם על הזוגיות החדשה ( ישנה ) שלי,
נכנסת מדיי פעם, נהנית מכמה תכנים של חברים וצוללת חזרה לעבודה.
מכוונת עצמי למטרה הבאה.
: ))
תודה סמדולינה, בכלל, לאן נעלמת? מבטיח לשוטט בגן החשמל, אבל מי ישמור עליי שם? הבובות?
יופי של טיול הכירות למצלמה החדשה במחוזות העיר ובנבכי מוחך.
המצגת המתחלפת נעה יחד עם המחשבות ובקצב מצמוץ העיניים, במיוחד חייכתי לאור הדולרים המנצנצים ברחוב החתונות הגדול .
הבובות נראות המומות, משתהות, משותקות.
אולי כמו הנשים שמגיעות לשם במהלך היום כשהן מסוממות, מפוצצות כסף על חלומות, לא רואות בעיניים.
הפס קול יושב לי בול. קולע בול.
ובאופן רשמי מזמינה אותך לשוטט באזור גן החשמל ( וברחוב הרכבת בפרט ).
האזור הפחות מסחרי של העיר, שם לבובות יש מבט אחר בעיניים.
חוזרת לפוסט הזה כל הזמן.
הצילומים והתנועה שבהם.
השיר...
שיחקת אותה!
אם כך, שתמשיך להיות ג'אנקי man
Thanks again :-)
פשוט טעים לי.
התחושות.... עלי.
עירונית עם נפש כפרית :)
והפוסט שלך, מה שלא יהיה - מהפנט!
אי שם בתגובות מעלה יש את כל ההסברים לקליפון הקצר. אבל אין כמו תחושותיך :-)
מצגת מהפנטת.
בהעדר מילותיך, נותרתי עם תחושותי...
נוצץ, מוזהב, ו -מנוכר משהו...
(אולי עכשיו אפשר בסוף הרחוב לרדת שמאלה,
לים... סתאם...).
תודה :-) צפונה, דיזינגופה.
פשוט נ ה ד ר
פשוט מ פ ע י ם
ת ו ד ה!
(זיהיתי שנקין, עמנואל נדמה לי )
תודה שרי, שמח שאת מבקרת אצלי וחווה אותי מבעד עבודתיי.
כיף אצלך
חופן מליבי
שלך שרי
לך שמור מקום של כבוד. המצגת עלתה לצורך גיוון, אבל אין מניע שהפורמט הקודם לא יחזור.
תודה, איזה כיף כשזה בא ממך.
שי
היה לי ברור שהצילומים שלך...סתם עשיתי לך "טיזינג"
החידוש של המצגת המתחלפת מעצמה, בילבלה אותי קצת.
כל הכבוד לך על הכישרון והאסטתיקה, תמיד נהנית להגיע לכאן.
התרגשתי מאד ממה שיצרת כאן.
נפלא ושלם.
הלו, אני לא בקטע של בובות
! אבל אמסטרדם....
צילומים נהדרים
נושא מעניין
זווית מעניינת
והמוסיקה... הולמת את האווירה.
<כדאי לך לעשות סיבוב בובות באמסטרדאם...)
איפה פוק?
יש כאן סיפור של קליקות, של בובות נשיות חזקות מול צלמי בנות חווה - מלכות אנושיות, שנאבקות על אהבה. יש סנדל זהב נחשק ובחלק אחר יש גם בובות חלשות ורגישות, מוקפות בפיות מגנות. חלקן לא עומדות בחיי הרחוב הקשוחים ובוחרות לסיים את חייהן. סיפור.
ויליאם שייקספיר של היער האורבני.
בובות וגולשים ונעל זהב נשזרים לכדי סיפור אחד.
ואיפה פוק?
ואת פס הקול לא היכרתי, אבל הוא מזכיר לי איזו להקה ששמעתי פעם
בהופעה המוזרה ביותר שהייתי בה.
תודה שרון, מעריך את הטעם המוזיקלי המשובח שלך. שמח שהיית כאן :-)
צילומים שלי בטח.. באמת, ככה את מכירה אותי, שאשתמש בחומר של מישהו אחר? כל העניין פה הוא לתת במה לעשייה שלי, מה הטעם להתעסק עם פריימים יד שנייה. אני שמתי לב שבזמן האחרון הבובות גם עושות לי את זה, עוד לא פיצחתי את העניין, אבל זה לא עם לשון בחוץ
, זה משהו אחר. הם עומדות שם וממתינות, לפעמים בלי ראש, לפעמים לי יד, קטועות איברים, כלות גדומות, במבט קפוא ואנחנו חולפים על פניהם באדישות. לי הם נראים מלאי חיים, עולם שלם שמחכה להתגלות.
תוה דפנה, חשתי צורך לגוון ועם זאת לשמור על הסיפור. אני מרגיש טוב עם התוצאה, היא נראית לי חיה. ובנוגע לטקסט, כמו שכתבתי לרני123 למעלה שם, כדי לביים סיפור לא תמיד צריך מילים.
בדיוק חשבתי על זה כשצילמתי, כי יש הרי מצלמות בצמוד לזכוכיות... תאר לך איזה הזוי אם תהיה פריצה ואני אהיה Wanted. תוכל לעשות עליי כמה ג'ובות. חוצמיזה, כן, זה נראה מוזר כשאני מצלם כי לא פעם אני נצמד לזכוכית, אבל כשאני במצב כזה, אני שקוע כולי בצילום ולא מתעסק בסביבה.
תודה, נ.ס.
תודה דניאלה. הלהקה הזו משגעת, היא עכשווית, אבל משלבת אלמנטים פסיכדליים עם טאץ' של סוף שנות ה-60'. אפילו השיר הזה נקרא "המלחמה הראשונה בויאטנם". הלך רוח? ככה זה קורה: אני יוצא מהעבודה בלילה ומרגיש מגנטיזציה בכל הגוף. ברגע הזה אני מחליט לתת לקטנוע לנסוע, לאן שתיקח אותי הרוח ובאותו אופן נעצר ולא מתנגד, בחירה אינטואיטיבית. מחנה אותו בקרבת מקום ומתחיל לצלם. עוד ועוד, מביים את הסיפור, חושב ולא חושב עליו, נותן לו לבנות את עצמו, כאני מקפיד על זרימה בין הפריימים, חיתוכים עם המשכיות, קאטים, שינויים בפוקוס, סרט בסטילס. כך גם הבחירה המוזיקלית הבלתי צפויה. פתחתי את התיקייה ובחרתי. זהו :-) אני מבסוט הבוקר מהתוצאה.
אהבתי את הצילומים ההזויים יותר
השיר פגז, מכיר אותם, טוב מאוד
תיקון טעות, בתגובה הקודמת נעלמה אצבע אחת
V
.
ובקשר למוסיקת הרקע...קונטרסט חריף לטעמי ( ( ((בום בום)) ) )
כל הכבוד שי*
איך תיקתקת אותה בפוסט הנ"ל,
עם התמונות שמתחלפות מעצמן,
הצילומים שלך..אני מניחה, נכון?
/\ דוז פוA
..
(שמתי לב שבזמן האחרון התחלת לשחק בבובות)
.
הבוב שלי מוסר לך ד"ש
שי, הרעיון של מצגת פשוט נפלא
מאפשר להביא את כל התמונות לקדמת הבמה
מבלי לוותר על אף אחת אהובה.
ועדיין, אם תרצה, יש מקום לטקסט.
מאוד אוהבת את הרעיון הזה.
ואת התמונות כמובן.
דפנה
וריאציה מקסימה על אחד מי יודע, כמעט פיזמתי בפזמון החוזר..
אני מקווה לא לשמוע יום אחד שהמשטרה עצרה איזה בחור מוזר עם מצלמה, שהתאהב בבובת חלון ראווה
מצוין.
מעניין שבעזרת המצלמה שלך אתה בעצם "מקפיא" דמויות קופאות כבר, דוממים מתים אך בו זמנית גם מצליח להפריח בהם חום רגש חיים. והמוזיקה.. אחח.. אלוהים.. תענוג ( ואני כבר במיי ספייס שומעת את המלאכים השחורים הללו שלא הכרתי לפני כן.. תודה!) מאוד עוזר להבין באיזה הלך רח היית בזכות המוזיקה הזו. ( פסיכדאלי משהו? :))
בלילות, הרחוב מבעבע, האספלט מתחמם. הבובות קופאות במקומן, דרוכות לקראת העוברים והשבים.
מאז ומעולם אהבתי להביט בבובות שבחלון הראווה
סקרן אותי לדעת מה הן חושבות וחשות מתחת למעטה
הקפוא
אני חושבת שיש שם לַבַּת אֵשׁ נסתרת שמחכה להתפרץ
לילה קייצי אחד... עוד מעט קט.... :)
חייב לגוון, מרגיש בפנים, אז לעיתים כך ולעיתים כך. כדי לביים סיפור אין צורך במילים.
שי
אני דורש מילים.
שאתחיל בקמפיין להשבת המילים בפוסטים שלך?
מבטיח לספר לך אם בפעם הבאה תכתבי יותר קטן :-)
אתה חייב לספר לנו איפה ניתן לקנות נעלי זהב כאלה????
(ועדיף שתשלח תשובה לפני פורים !!!)
שיהיה שבוע נפלא
תודה :-) באמת היה נהדר, מזג האוויר היה נפלא ושקט.
לבובות חיים משלהן. חיי אהבה, שנאה, תאווה ומלחמות, אפילו נסיך מפלסטיק. ממש כמו בני האדם.
טיול ליל קיץ נהדר.
עכשו אתה יכול לכתוב סיפור על התאהבות בבובת חלון ראווה
ויציאה לחיפוש אחר סנדל הזהב שלה. :))
עם סנדל כזה, גם אם היא עשויה מפלסטיק, היא בטוח תשבור רגל.
למזלה, אפשר למצוא לה חלקי חילוף ...