הם דורכים עלינו. נוחתים על דעת הקהל ועל סדר היום משום מקום. הם מחזיקים את מערכות העיתונים הגדולות ובכך מונעים מאיתנו לחשוב את מה שהם לא רוצים שנחשוב. הם והתעשייה שלהם - המשתמשים העיקריים בתשתיות בארץ - התשתיות שאנחנו, מעמד הביניים, משלמים עליהן נתחים ניכרים מכספינו. לעזאזל, הם מחזיקים את המפעלים הגדולים ובכך מחליטים אפילו מה נאכל!
בעלי ההון האלה מביאים כליה על החברה שלנו. שוויון עכשיו.
האמנם? אני לא מצטרף לחגיגה. וכשכל העדר שועט באותו הנתיב, הרחק מהם או נגדם, אני מתיישב על סלע בצד הדרך. סליחה מראש, אני מסרב לשנוא אותם. אין סיבה אמיתית. האמת היא שאנחנו צריכים להודות להם, ואני מיד אנמק את העמדה הבלתי פופלרית הזו, אבל לפניכן אני רוצה להבהיר עוד נקודה אחת: כשמישהו שאין לו מחמיץ פנים כלפי מישהו שיש לו יותר, בלי סיבה רציונלית, יש לזה שם: קנאה.
ועכשיו לגופו של עניין: מה מביא אדם למצב שיש לו הרבה הרבה כסף? למצב שבאבחת קולמוס הוא יכול להביא לשינוי ניכר של החברה שלנו? אם יש מכנה משותף מובהק לכל המקרים הללו, הרי הוא השאפתנות.
אותה שאפתנות גרמה לאדם כלשהו בהיסטוריה לפתח את המקלדת שעליה אני כותב את הפוסט הזה, ואת המחשב וכו'. אותה שאפתנות אצל מספר ומגוון של אנשים עיצבה את השפע שבו אנו חיים. אותה שאפתנות משלמת לי ולכם את המשכורת - אם זו לא שאפתנות שלנו, לכל הפחות זו שאפתנו של הבוס שלנו, או של הבוס של הבוס שלנו וכן הלאה. השאפתנות הוציאה את האנושות מימי הביניים והוליכה אותה עד הלום. השאפתנות יצרה גם פערים בחברה.
אלא שהם לא באמת פערים בהון ובנכסים. כמות הנכסים שיש לנו היא תוצאה של עוצמת השאפתנות שלנו ביחד עם עוד שני גורמים: היכולות, והגורל או ההשגחה הפרטית.
האם עלינו לשנוא את העשירים שהשיגו אותנו במרוץ? אנחנו לא אוהבים לזכור את זה, אבל הם שמים אוכל על שולחנינו. בדרך שבה הם מעצבים את הכלכלה הישראלית וממצבים אותה ביחס לרעותיה בעולם, הם תורמים ליכולת הקנייה שלנו ולתוכן עולמנו החומרי. בהקשר המסוים הזה האינטרס שלהם הוא אחד איתנו: כמה שנוכל לקנות יותר, ככה הם יהיו יותר עשירים. זה אחד מהצדדים של היד הנעלמה.
מיצחק שובה שעשה את הונו בעשר אצבעותיו - וכל חלומו הוא לבנות את תעלת הימים; ועד לארקדי גאידמק שעשה את הונו בדרכים עלומות - וחלומו הוא אולי לקנות את מדינת ישראל אחרי שכבר קנה את אנגולה; צריך לזכור ששנאת חינם זה לא כיף גדול. בואו נדבר על זה. האם יש לנו סיבה לכעוס, או שאנחנו סתם מקנאים? |