אני חוזר כל ערב לביתי אל הבדידות.

יש לי מה לעשות אבל אין לי חשק לעשות.

חסרה לי תשומת לב, חסר לי עם מי לדבר, סתם לדבר לא חשוב על מה.

הייתי שמח להתכתב כאן עם נשים, סתם להתכתב לא חשוב על מה, רק שתיהיה תשומת לב חיובית.

לא בהכרח לשיחות על בדידותי, אולי רצוי אפילו על דברים אחרים. זה יכול להיות סתם דברים דמיוניים (אפשר לתוות סיפור ביחד), זה יכול להיות על חיי היום יום. כל דבר שבעולם.

אולם זו תשאר התכתבות כאן. אין לי שום כוונות מעבר. לכן אין חשיבות למצב המשפחתי, נשואה, גרושה, רווקה, עם ילדים בלי ילדי, ממש לא חשוב. ממש כל אחת.

אין חשיבות למראה החיצוני, לא חשוב תמונה לא תמונה.

בקיצור שום דבר לא משנה, רק רוצה להתכתב.

כרגע לא רוצה להכיר, השלמתי עם זה שבת זוג לא תיהיה לי. נולדתי חסר כישורים חברתיים או שכישורים אלו דוכאו עם השנים על ידי הורים שתשומת הלב היחידה שנתנו לילדם הייתה שלילית, זה המשיך עם צבא שגם שם תשומת הלב היחידה הייתה שלילית.

מילה טובה בחיי לא קיבלתי.

יחד עם זאת, למרות שלא רוצה להכיר ולצאת מעבר לאתר זה, רוצה להתכתב סתם. סתם כדי שאחוש בתשומת לב. אולי כשארגיש חזק יותר אשוב להכרויות.