כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אינסטנט דיסיפלינה

    ארכיון

    ערפל של מילים

    2 תגובות   יום שני, 21/7/08, 10:57

    את השנתיים האחרונות של החיים שלי אפשר להשוות לקפיצה לבריכה מגובה 100 מטר. המון אנשים עשו את זה לפניך (לא כולם אבל את בטוח מכירה כמה...). אני עומדת שם למעלה והאצבעות נוגעות בקצה של הקרש הגמיש, המתנדנד, והרוח נושבת מאחור ומלטפת את הפנים, והקפיצה נראית בלתי אפשרית, אני מנסה לתכנן את הרגע שבו אני קופצת, ויודעת שממש עוד מעט אקפוץ. אני חושבת על הגוף שלי שירגיש את כוח הכבידה מושך למטה ועל המגע עם המים ואני יכולה לדמיין כל שנייה מהקפיצה במדויק, וזה מפחיד אותי. אני לא מסוגלת לקפוץ. לא יכולה. לא יכולה לא יכולה.   

     

    עוצמת עיניים. מנסה להירגע. לא יקרה לי כלום, אני אפול ישר לתוך המים הצלולים. אפשר לראות את הקרקעית. ומה אם הבריכה לא עמוקה מספיק? ומה אם אפול ויכאב לי? יכאב לי. יכאב לי. בטוח יכאב לי. נושמת עוד נשימה דרך האף וממלאה את הריאות. נושפת החוצה ערפל סמיך. פותחת את העיניים ורואה רק ערפל של מילים. המון מילים היו לי בשנתיים האחרונות. המון מילים שמעתי המון מילים דיברתי ועכשיו הן כולן עוטפות אותי ומערפלות את שיווי המשקל.

    קפצתי. לא תכננתי את הקפיצה כמו שצריך ואני לא יודעת מתי אגיע למים. לא חשבתי עליה מספיק, לא נשמתי נכון. אני אגיע בלי אויר. נפלתי.  בנפילתי נחתכות כל המילים ואני רואה את ההברות שלהן מתפרקות מסביבי ומדגדגות אותי. וכל מילה שנאמרה חוזרת אלי ומדגדגת את הבטן מבפנים. קשה לנשום מרוב מילים. והידיים מרגישות משהו קריר ורטוב, ובעשירית השנייה הבאה זה נגמר. קפצתי. לא היה לי כל כך ברור איך עשיתי את זה, ואני לא בטוחה שזו הייתה קפיצה, יותר קרוב לנפילה, אבל זה קרה. וזה לא היה כל כך נורא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/08 17:45:


      מרגש, אמיץ, אמיתי...

      כל כך קל להזדהות עם התחושות המוכרות, עם המילים המנתרות,

      עם האינאוויר, הערפל, ההתלבטות

      ובכל זאת -

      מרגע שקפצתי

      רוצה עוד הזדמנות

      לחזור לקרש, להימתח קצת יותר

      ו...לנחות במקום קצת אחר...

       

      מתה עליך,

      שירי

        22/7/08 22:06:

      קוברלה היקרה...

      אני מתגעגע הרבה. מקווה שהחיים יפים לך.

      יש אנשים (כמוך) שקופצים ראש, ויש שפנפנים שחוזרים לשחות באותה ביצה ישנה ומוכרת.

      סחטן על האומץ.

       

      פרופיל

      קוברלה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות