איפה הימים שהיינו קונים חצי לחם שחור, מרוקנים את הרך באמצע וממלאים בבזוקה ג'ו וחבורתו... איפה הימים שאם מישהו היה מחפש אותנו הוא היה חייב לחכות שנגיע הביתה ולא מציק לנו לנייד... איפה הימים שהיינו רושמים גלויות לחברים ורצים לדואר לראות אם מישהו חושב עלינו... איפה הימים שאסימון בנעל היה איבזר אופנה... איפה הימים שהייתה טלוויזיה בלי פרסומות והיינו מתעוררים ביום שבת ל "על בטוח" מדי שבת בעשר... איפה הימים שהיינו נפגשים עם חברים במציאות ולא בוירטואליות... איפה הימים שלוידאו היו קלטות קטנות... איפה הימים שלמי שהיה ליויס 501 היה גם אבא עשיר... איפה הימים שהיה אפשר לשתות מים מהברז... איפה הימים שהיינו מתלהבים מטובלרון של הדיוטי פריי... איפה הימים שהיינו גאים בצה"ל, במדינה, במוסד, בשב"כ וביהודים בכלל... איפה הימים שמנהל בי"ס היה דמות מאיימת ומפחידה... איפה הימים שחביתוש היה סלב... איפה הימים שאלוויס באמת נראה בקניון... איפה הימים שידענו להעריך, לכבד, לאהוב, לתת, להקשיב, לעמוד אחד לצד השני ...
איזה יום היום בכלל ?
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איפה הימים של חברות אמיתית
היום הרבה מתבסס על אינטרסים
אחחחחח הימים ההם....
די, גם היום לא רע....
נראה לי שהם פה...
למי את מתגעגעת יותר ? בנצי ? מומו ? יודל'ה ?
קרעת אותי עם אילן בן שחר !!!
באמת איפה הם?
אומרים שהיה יותר טוב בזמנים ההם...
ואם אפשר להוסיף...
איפה הם הריקודים, הקרקוביאק, ההורה
איפה אסקימו לימון ואיפה מיץ יפאורה
כי היום אם תסתכל ימינה או שמאלה
פה תמצא רק גל חדש וג'ינס צמוד אחורה
לימים יפים...
איפה שהסתכלת, בדיוק ליד
<סורי, לא הצחלתי להתאפק - ותודה שזה התבקש>
ועכשיו ברצינות
הם בדיוק איפה שהשארת אותם
בתוך קופסאת הנעליים של מגה ג'ירוטי מתחת לספפה שלך
בין ניירות המכתבים של ג'יי.אר. ושל לירוי
ופוסטר-האמצע של אלי אוחנה
אם תמצא שם אודם הורוד פוקסיה של ברברה וולף שלי <או את קרום הבתולים>
שגר אותו אלי עם הצבי של הדואר
לא=לי.
תגיד לא שזה לא נכון. נראה אותך.
עובדה שאת המתגעגע.
ואם כבר מזכירים אסימון
איפה הימים שהייו קושרים לאסימון שערה או חוט
מתקשרים לאנשים ועובדים עליהם
מבקשים שילכו לבדוק אם יש קולה בברז
רק כי למי שהכרנו באמת לא היה טלפון בבית
ולהיטון...ועוד להיט...בצבע!
(ואיזה כיף שהם כבר לא כאן...הימים האלה)
חחח... ותאמיני או לא אבל לפני הימים האלו מכרו קרח בבלוקים ונפט בז'ריקנים...
איפה להקת מנגו שגרה בשינקין, שותה בקפה תמר....
אם זה הטוב ביותר שלנו.... אני פורש בשיא
טוב לפחות נפטרנו מהקוקו והסרפן
אין עליך שאת אופטימית...
היו כאלה ימים?
איפה הימים שהיינו שותים קפה בבית קפה רגיל...
היום אנחנו שותים פה...
מעולם לא היה טוב יותר
היה גם נחמד בעבר...
כל שנותר לנו ..רק להתרפק על זכרונות העבר...
ולהבין..שאז היה לנו טוב יותר
מתו.
הלכו, נעלמו, התפוגגו.
וכל הכיף של החיים הלך איתם.
שהולך ומתנוון עם השנים
יוחזר האסימון לאלתר !!
אכן רשימה ארוכה ומלאת געגועים...
היו ימים, חבר ...
זוכרת אותם בערגה.
איפה הימים שהיה ערוץ אחד אבל עם תוכן וברדיו היה למה להאזין חוץ מלפרסומות?
איפה הימים שהילדים היו משחקים בחוץ בגוגואים וגולות ולא סגורים בבית עם הפלייסטיישן?
איפה הימים שאנשים היו נפגשים ברחוב ולא נאבדים בקניונים ענקיים?
הרשימה ארוכה...
ובאמת לפעמים בכלל לא זוכרים איזה יום היום בגלל כל הרעש הזה...