כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    באמירה אישית

    תודה למשפחות החטופים

    1 תגובות   יום שני, 21/7/08, 12:28

    גם מי שלא נמצא בבתי העלמין בחיפה או בנהריה, מרגיש שהוא שם. עייני כולנו דומעות עמכם בני המשפחה.

    בעודנו בוכים אני מבקשת להודות לכם.  תודה שראתם לנו את כוחה של נחישות ואת עוצמתה של האמונה בצדקת הדרך. במשך שנתיים פעלתם ללא לאות להשבת היקרים הביתה. עיתון "הארץ" כינה את שדולת החטופים "השדולה החזקה ביותר בארץ בשנתיים האחרונות". המשפחות של אודי ואלדד, חבריהם ועמיתיהם מהפלוגה הצליחו לעשות, מה שלא מצליחים לעשות בנושאים אחרים. במשך שנתיים ימים נושא השבויים נשמר בכותרות, תופס מקום מרכזי בסדר היום הלאומי.

    נכון, המחויבות להשיב את הבנים לגבולם תמיד הייתה עניין מרכזי בישראל שהצבא וממשלות ישראל פעלו לאורו והתגאו בו, וזכה בתמיכה רבה בקרב הציבור. כמו כן, זאת לא הפעם הראשונה שחילופי שבויים מתבצעים וגם הפעמים הקודמות לא היו קלות, אולם העובדה שבמשך שנתיים עניין החיילים החטופים הופיע על העמודים הראשונים בעיתונים, שכולנו הכרנו את תמונותיהם ואת תולדות חייהם והרגשנו שהם בני בית אצלנו היא יחודית.

    היכולת שלך, קרנית גולדווסר, למשל, לדבר אל כל אחד ואחת מאיתנו, ולהפוך לדמות ציבורית נבעה מהאוטנטיות של הקול הזה. אתם, בני המשפחה ביטאתם קול שיש בו משהו משלנו, הדהוד אוטנטי של המהות הישראלית. כולנו מרגישים שאלדד ואודי הם חלק ממשפחתנו. הצלחתם לבטא את החרדות ואת התקוות, את הפחדים ואת האמונות של כולנו. וזאת התודה השניה.  הצלחתם לבר בקול כל כך אמיתי וישראלי שהתחבר להוויה הקיומית שלנו כאן. השפה, מעבר למילים ולמושגים, היא השפה של כולנו, היא הישראליות והציונות של כולנו. השכלתם להתגבר על הציניות ולגעת בנו.  

    מכאן לתודה השלישית -  הרצון העז להשיב את החטופים הצליח לשחזר את המקום המרכזי של צה"ל. הוא הראה שצה"ל, כמקום בו כולנו עוברים בשלב מסוים בחיינו, כחוויה המעצבת את כולנו, את שפתנו, את מערכת המושגים שלנו ואת המחויבות שלנו למדינה ולחברה, הוא מרכזי והוא אחד הדברים שעדיין משותפים לכולנו מהשדרות השונות בעם. השותפות הזאת השתנתה עם השנים, כמובן, והיא תשתנה בעתיד. אופציות נוספות כמו שירות אזרחי ושילוב של מעגלים נוספים בחברה הישראלית עומדים על הפרק ומתחילים לתת ביטוי עשיר יותר לתחושת השותפות.  

    זהו יום קשה, בו כולנו מרכינים ראש את הארונות של החיילים מורדים לאדמה. זהו יום בו כולנו מזדהים עם שתי משפחות מהצפון ורוצים לנחם ולהתנחם עימן. ביום זה אני רוצה לא רק לשלוח תנחומים לכם, בני המשפחה האמיצים אלא גם להודות לכם שסייעתם לנו להתחבר לישראליות שלנו וחיזקו אותנו דרך מאבקכם. לאור כל זאת המאמץ הראשון במעלה כיום לראות את גלעד שליט בחיים בבית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/08 09:20:
      מצטרפת לכל מילה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עמירה דותן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין