כותרות TheMarker >
    ';

    תחנות

    כאן כי בבית הלכו לאיבוד כל העטים ולא הייתי רוצה להפקיר את "יומני היקר"

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תיאוריית הכאוס (הפרטית שלי)

    9 תגובות   יום שני, 21/7/08, 17:05

    לקראת נסיעתי הקרובה להודו, אהבת חיי, יש לי אליה חוב... לתת לה מקום כתוב.

    כשחזרתי מהודו לראשונה אבי רצה להבין את סוד הקסם של המקום הזה, מעבר לפן התקשורתי של מסיבות, סמים, צעירים אבודים וזוהמה. בניסיון להסביר לו הסברתי גם לעצמי, הבנתי איך התאהבנו.

    נסעתי בגיל מבוגר יחסית, אחרי לימודים, זוגיות וחיים שלמים שעזבתי מאחור.מאז ומתמיד הייתה לי תחושה שהודו ואני זה חיבור משמים. צדקתי. קשה להסביר באמת מה קורה לך שם, כי לחוויה פנימית אין באמת מילים מדויקות ובכל זאת אנסה.

    נקודת ההתחלה היא, ללא ספק, שהודו היא הכל: עוני ועושר, יופי וכיעור, קור וחום, שפע ומחסור, חוקים ואנרכיה מוחלטת, תמימות ואנשים קשיי יום, פרות קדושות וכלבי רחוב, ילדים מטונפים ומאושרים, גברים נכים וגברים מטופחים ועדיני נפש, נשים יפות ושתקניות שסוגדות לשיערן, היסטוריה ארוכה עם קריצה למערב, רפואת אירוודה טבעית וסמים כימיים... הודו היא עולם של ניגודים.ומה שקורה לך מול הניגודים והקוטביות זה או אהבה או סלידה. עם הודו אין באמצע.הניגודים בתוכה מתקיימים בהרמוניה מעוררת השתאות, לכאוס הזה יש סדר, היגיון חסר היגיון! הרגשתי, שהאושר שלי שם מגיע מהכאוס הפרטי שלי ושפתאום יש לי אפשרות לראות אותו מול העיניים מוכפל עשרות מונים ומתנהל בין עצלתיים לקצב קדחתני, אבל באחדות שאין בה שום קונפליקט.כשהטירוף הזה מוחצן באופן כל כך בוטה וערום מול העיניים, משהו בו מרגיש כל כך בריא וכל כך נכון ואני נשארתי עם תחושה שלזה הייתה הכוונה כשכל זה נברא פעם.בדיעבד ראיתי של"אנשי קצוות" יותר קל שם, כי הקיצוניות האישית מדברת עם קיצוניות הסביבתית והן מבינות אחת את השנייה יופי.לעומתם, למי שלא הזדמן לבחון את הגבולות שלו ואוהב את העולם שלו מסודר ומקוטלג, מאורגן והגיוני היא בלתי נסבלת או נשארת בגדר אתר תיירותי, אבל לא באמת נחווית במלוא העוצמה שלה. כי העוצמה שלה אדירה ולמען האמת לא באמת נתפסת. איך בכלל תופסים את תמצית החיים?חרשתי אותה בחריצות מצפון, דרך נפאל ובחזרה למרכז ודרומה בחריגות משהו - בלי מסיבות ובלי ישראלים כמעט, בלי התכנסויות קבוצתיות ובלי "עזרים". למעשה בלי כל הסממנים הידועים לשמצה. הייתי בהתעלות שלא מתקרבת לזו של הסמים. ממש היי בנטורל...

    היום ברור לי מעל לכל צל של ספק, שבגיל 20 הייתי הולכת שם לאיבוד (גיאוגרפי ובעיקר פנימי) או חוזרת כדולפין או תפוז. או דולפין שאכל תפוז... פתאום היה ברור למה הייתי צריכה להתאזר בסבלנות שנים ארוכות, כדי לתת לה להכות בי ככה ולהישאר בחיים.. או שמא לחזור לחיים. ולרצות עוד. משהו בה נתן משנה תוקף לחיים כדרך שעלינו לעבור בכלל ולחיים שלי בפרט. הודו לא מתחנחנת ולא עושה הנחות. לרובנו קצת קשה עם משהו גס, ראשוני, ישיר, לא עטוף ולא מוגש. היא אמיתית עד כאב, עד שאי אפשר להסתתר ממנה. אני? ככה התאהבתי בה.   
    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/8/08 10:37:
      כוכב גדול, מכל הלב, שתמיד מתגעגע להודו...
        12/8/08 10:36:


      באמת כמוני כמוך...

      חיוך

      אהבתי, והזדהיתי עם כל מילה.

        27/7/08 15:36:

      צטט: מוליק1 2008-07-27 14:08:38

      שלום ציפור אש

      את אולי כבר שם?

      זה יהיה רעיון לא רע לערב שקופיות כשתחזרי.

      תהני

      ביי.

      טרם שם

      אשקול בחיוב שקופיות :)

       

        27/7/08 14:08:

      שלום ציפור אש

      את אולי כבר שם?

      זה יהיה רעיון לא רע לערב שקופיות כשתחזרי.

      תהני

      ביי.

        23/7/08 10:18:

      צטט: מוליק1 2008-07-21 20:45:58


      שלום ציפור אש, תודה על שיתוף פנימי עמוק

                             על הכרות שערכת לי עם הודו שלך

                             על שיתוף חויתי ונושם כל כך

                             טוסי, רחפי וחזרי אלינו יפה ומאושרת כמו שאת ,

      תודה רבה על הברכות מוליק!

      אחזור עם סיפורים, ריחות וצבעים

      מצחיק שאנשים כבר לא עושים היום ערב שקופיות, הם פשוט מעלים את הכל לאינטרנט וכל אחד בוהה בתמונות עם עצמו...

       

        23/7/08 10:16:

      צטט: pegasos10 2008-07-22 14:55:14

      הייתי בכמה מקומות על הפלנטה, לא הייתי בהודו והאמת אין בי משיכה לתת היבשת הזו. ובכל זאת, אחרי שקראתי את השורות שכתבת, התעורר איזה זיק של ענין, אולי להגיע גם לשם.

      נראה לי שהתחושות שאת מתארת לגבי הודו - הן משהו שהוא אולי זכרון מחיים אחרים, יש בעולם מקומות  שגורמים לי תשוקה לנסוע - כמו מדבריות - מדבר נמיביה למשל. בודאי אסע לשם יום אחד.

      שתהיה נסיעה מהנה - לכי לשלום ותחזרי בשלום ושתפי אותנו בחוויותיך.נשיקה

      זכור לי שאת אוהבת מדבריות :) גם אני. רק שלי קשה להפריד בין אהבות שונות, בין מדבר לפסגות שלג.

      ממליצה לך בחום להתעניין במדינת רג'אסטן אשר במערב הודו - היא לקוחה מ"אלף לילה ולילה" או שמא הסיפור לקוח משם... זהו מדבר ענק עם ערים כחולות וכפרים שצומחים מתוך דיונות :) אני בטוחה שתתאהבי.

        22/7/08 14:55:

      הייתי בכמה מקומות על הפלנטה, לא הייתי בהודו והאמת אין בי משיכה לתת היבשת הזו. ובכל זאת, אחרי שקראתי את השורות שכתבת, התעורר איזה זיק של ענין, אולי להגיע גם לשם.

      נראה לי שהתחושות שאת מתארת לגבי הודו - הן משהו שהוא אולי זכרון מחיים אחרים, יש בעולם מקומות  שגורמים לי תשוקה לנסוע - כמו מדבריות - מדבר נמיביה למשל. בודאי אסע לשם יום אחד.

      שתהיה נסיעה מהנה - לכי לשלום ותחזרי בשלום ושתפי אותנו בחוויותיך.נשיקה

        21/7/08 20:45:


      שלום ציפור אש, תודה על שיתוף פנימי עמוק

                             על הכרות שערכת לי עם הודו שלך

                             על שיתוף חויתי ונושם כל כך

                             טוסי, רחפי וחזרי אלינו יפה ומאושרת כמו שאת ,

        21/7/08 19:02:

      הודו לא מתחנחנת ולא עושה הנחות. לרובנו קצת קשה עם משהו גס, ראשוני, ישיר, לא עטוף ולא מוגש. היא אמיתית עד כאב, עד שאי אפשר להסתתר ממנה. אני? ככה התאהבתי בה.   

       

      נהנתי לקרוא חוויה ,כתובה כל כך יפה ,ומחמיאה..

       

      נסיעה טובה ,ומנוחה נעימה...

      פרופיל

      firebird
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין