משוררת, לעולם לא אהיה
אולי אכתוב,
אולי אפילו אעשה זאת לא רע,
אולי אלמד את הדור הבא,
איך אחרים עשו את זה
לא רע.
אז אתלבש כמו משוררת,
ואחיה כמו משוררת,
ואכתוב כמו משוררת,
וארגיש לנצח משוררת,
אבל כשאחרים יבינו,
לא אהיה כאן
כדי לראות את זה.
אני אמות עקרת בית.
אבל
המוות שלי יהווה כרטיס כניסה,
לדפי ההיסטוריה.
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני דווקא את רון אוהב
גם אני, גם אני... (לא את רון !)
אותי או את רון?
אני אוהב אותך.
כן, רון?
הילה.
כתיבה פשטנית, זורמת, אמיתית, נוקבת, על אמת כואבת...
ההיסטוריה לימדה אותנו על הרבה גאונים שחיו בדלות איומה (היו מתפללים למות כמו עקרת בית...) וגאונותם התגלתה הרבה יותר מאוחר... מאוחר מדי מבחינתם.
מהי בעצם הנקודה שבה מגלים שאמן (באמנות זה הרבה פחות מוחלט) הוא גאון?
איך יכול לשכנע גאון בגאונותו?
האם החיים המודרניים נותנים כלי שכנוע טובים יותר?
קחי לך כוכב ירוק ראשון. הרווחת אותו ביושר!
*