כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    הם מרגישים הכל לעזזל....

    1 תגובות   יום שני, 21/7/08, 20:01


     קריצה



    כל מי שיש לו בעלי חיים בבית, אוהבם, עוזר להם - יודע שהם מרגישים הכל, הרבה יותר ממה שאנו חושבים, רק אינם דוברים בשפתנו שלנו. בדרכם שלהם הם אומרים יפה מאד מה שרוצים, ומגיבים.


    בכל פעם מחדש אני נוכחת בזאת, ובהבדלי אופי ותכונות בין שני כלביי - לולי (זכר בוגר אחרי תאונה קשה ועצבני מפאת הפסדים תכופים בבורסה) וזואי (נקבה צעירה לא מתורבתת אך בעלת קסם אישי רב). 
    היו לי שבועיים מעצבנים משהו פחד, כל מיני דברים קטנים שמטריפים לך את השכל, שבמצב לא הכי ממילא בגלל הלחות והחום...


    ואתמול פתאום קלטתי, שוב, ששני אלה הם קצת ראי שלי.

     


    כשהייתי עצבנית ולא שקטה מהרגיל, כשנכנסתי ויצאתי כמה פעמים מהדירה לויכוחים עם השכנים, הם היו עצבנים ולא שקטים ו"פתאום קיבלו מרץ", ובעצם, כשאני לא שקטה גם הם ואינם מסתירים זאת.


    אצל לולי זה בולט במיוחד. הוא כנראה ספג צעקות ופגיעות פיסיות (מלבד התאונה שלו) לפני שהגיע אלי כי הוא מאד רגיש לכל נגיעה שאינה רכה ויכולה להתפרש כפגיעה, או לטון דיבור. זואי מגיבה מיד גם כן, אך תגובתה רכה יותר, והיא מגיבה לדברים שונים, היא למשל היסטרית מרעשי בומים על קוליים, זיקוקים ואלה.


    הם גם יצורים של הרגל, ממש משעשע הענין.


     

    פעם למשל, הם היו רגילים ששבת בבוקר הייתי נשארת אתם כל לפני הצהריים, הייתי נוכחת אתם בדירה "one way or the other", וכשהתחלתי לעשות גיחות מהבית בשבת בבוקר, הם לא היו רגילים, והייתי מקבלת "עונשים" בדמות שטיח אכול, נוכחות שתן בהפגנתיות באיזה מקום וכו. לקח להם זמן להתרגל ל"מאנייקים" הקטנים, כפרע עליהם (וגם נגמרו השטיחים..).


    מי שאומר שבעלי חיים אינם קולטים הכל ואינם מבינים לא יודע מה שהוא מדבר, הוא גם מפסיד תקשורת שלמה מסוג אחר שכנראה אינו מודע לה, ואני אישית פשוט השכלתי מהם. 
     

    תמיד מעניין אותי מה הם חושבים ומרגישים, ומה היו מספרים לנו, לו היו דוברים בשפתנו שלנו, סתם מחשבה בדיונית פרטית שלי כזה......


    ואם מדברים על חיות שמדברות : 


    קראתם את הספר הבלתי נשכח The Plauge Dogs  ?


    קראתי אותו לפני שנים רבות והוא חקוק בזכרוני ובלבי.


    מסופר סיפורם של שני כלבים שנמלטו מחוות ניסויים בבעלי חיים מרוחקת ממקום ישוב, והם אלה שמספרים את הסיפור כאילו מראייה ועיניים שלהם. מרתק ומרגש בצורה בלתי נתפשת. 
     

    אני זוכרת שקראתי אותו בזמנו רצוף יום וחצי או יומיים בסופשבוע אחד ללא שינה והפסקה. הגרסה האנגלית המקורית שבזמנו אני קראתי באה עם אותיות קטנות כאלה, יעני, לא קל במיוחד לקריאה.

     

    אין בו תיאורי זוועות או משהו, כך שאין מה להרתע, ומה ששבה אותי בו בין היתר היה כאילו דרך הסתכלותם של "הנמלטים" על מעשיהם של האנשים איך כאילו הם אינם רואים את ההגיון בהם (וכמה שזה נכון וכמה שהם צודקים).

     

    פשוט מדהים, לא להפסיד, גם למי שאינו "חולה חיות".


    מביאה לכם את הכריכה של הספר בגרסה בה קראתי אותה בזמנו (חיפשתי אותו אחר כך שנים רבות באותה גרסה כדי שיישאר אצלי תמיד למזכרת)   


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      כלבים אכן חיות מבינות, מעבר לך שהן מבינות הן עובדות ע"י סינכרוניזציה עם המנהיג של הלהקה בד"כ שבמקרה הנ"ל זה את ולכן כשאת נמרצת גם הם יהיו וכשאת נמצאת במצב רגוע גם הם נמצאים. את יכולה אפילו לעשות ניסוי התנהגותי ופשוט להיות ברגע אחד הכי מלאת אנרגיות שמחה קופצת ואחרי דקה לדבר בשקט, ברוגע אפילו לומר - להירגע ותראי איך הכלבלבים שלך משתנים בקיצוניות.

       

      האם קראת את הספר - הכלב היהודי?

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין