כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    שני לקוחות - שני עולמות וניצה אחת / ניצה צמרת

    21 תגובות   יום שלישי, 22/7/08, 02:47


    עכשיו הם רוצים שאכתוב גם ביקורת. לא רק אני, גם אתם.

    קודם לכן טורטרתי להצטרף למומלצים בע"מ. לא רק אני, גם אתם.

    היי מותק, בואי, הניפי את השלח וצאי במחול הקהילות.

    "אולי את פנויה הערב? בא לך לעשות אתי קהילה קטנה? אז מה אם אני בן 23 ? אני 

    מאגניב כזה".

    אז האמת היא שהכל ממש מפתה, אבל אפילו לחברים קרובים איני מתפנה כמעט.

    עדיין משתדלת להיכנס להזמנות ולמבקשי החברות. לא מספיקה. ולחשוב שבין לבין

    צריך לעשות פאנלים וספונג'ה, לפעמים לבשל משהו. אני לא מדברת על עבודה חס וחלילה או על ספר.

    אפשר בכלל לוותר על החיים בחוץ. כי האמת היא שהכי מעניין כאן. יורדים אחד על

    השני, מפרגנים, משתלחים, מחמיאים. ערב רב. רק מהתגובות אפשר להחכים על נפש

    האדם. החוג למדעי ההתנהגות זה כאן.

    פעמיים השתלחתי גם אני בחברים מהרשת באמצעות פוסט לוחמני. אולי מישהו זוכר.

    דם ניתז כמי זהב. כן. הייתה מלחמה. הייתי בעין הסערה. זה היה נורא. תענוג מפוקפק.

    במקרה אחד הושגה שביתת נשק ובמקרה השני קיבלתי את התשלום שהגיע לי בעבור

    עבודה. כבר מזמן אני נלחמת רק בזירה אחת. זירת ההשתכרות.

    אני חושבת שאני מאוד הוגנת בעבודה ומשקיעה מחשבה, כישרון וזמן ניכר בכדי

    שהלקוח  יהיה שבע רצון. לעיתים קרובות, כלומר, בכל הזמנת עבודה אני מגלה שאני לומדת דברים חדשים. הייתי צריכה לומר כך וכך ולמה ומדוע אמרתי אחרת ואיך עליי לנהוג בפעם הבאה. כן. אני ביום לימודים ארוך ללא הפסקה.

     

    אז באמת, למי יש זמן לנהות כאן ולהתייחס לכל אירוע מיתי, אמיתי או מדומה?

    ושכחתי לגמרי לציין שגם אפשרתי לעצמי להיות חולה יומיים וחצי. ועל שעות שינה

    ויתרתי כמעט לגמרי.

    מכאן שאין לי זמן להיעלב כשמישהי/ מישהו כותשים אותי ברוח רעה ובזלזול.

    להיפך. אני מרוצה. גם פרסום שלילי מעלה אותי בגוגל לכותרות.

    ועכשיו לכותרות של החיים סביבי. כי אף אחד עוד לא מת מקצת רכילות דיסקרטית.

    בשבוע שעבר הגיע לארץ נשיא של מדינה מסוימת במטוס הפרטי שלו כדי לקנות

    לעצמו מערכת ביגוד ממותגת.

    היתי צריכה להיות בבית האופנה הזה על מנת להתרשם.

    התרשמתי בהחלט ויותר מזה, אפשר לומר שהתפעלתי. האיש קיבל מדרסים בגובה

    של שישה סנטימטרים לתוך נעלי העור הירוקות המבועבעות.

    התברר לי שאלה נעליים מעור יען ומחירן 40 אלף דולר. מצחיק מאוד אבל אמיתי. לאחר מכן דאגו לשפוך עליו את מיטב הקולקציה של השמות הכי חמים. עברתי מהתפעלות להתפעמות. ראיתם פעם מעיל מעור כסוף של סובול? נגעתם?

    המחיר הנקוב הוא בערך כמו מחירו של בית צנוע. בדולרים. ברור.

    שתיתי אספרסו משובח (עם חלב), המכובדים עשנו סיגר ושתו קוניאק או שמא תה?

    הצבע די דומה.

    אהא וגם אני התכבדתי בפרלינים (גודיבה), כי יש דברים שאני חייבת לטעום.

    אז הערב קראתי בגלובס על הלקוח הזה שלי שהתנחל בכיכר המדינה. אפשר לומר

    עליו מה שרוצים, זה לא משנה את העובדה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות שם אפילו גרביים ובל נזכיר תחתונים שזו יכולה להיות הוצאה בסדר גודל של משכנתה חודשית.

     

    הגרביים האלה מהמשי נטוו בזכות תולעת שאכלה כנראה עלי תות מזהב. יש להם

    גימור ברקמה אישית. אל תשאלו.

    אבל הכי נחמד היה, כשאחר הצהריים התקשר הילד מהצבא, (אנחנו עדיין בשבוע שעבר),

    "אימא אני אגיע לשבת ואני צריך עוד כמה זוגות גרביים בצבע אפור או שחור".

    ירדתי בתחנה שבפינת ז'בטינסקי - בני עקיבא בבני ברק והלכתי ללקוחה אחרת

    שפתחה חנות פרחים והספציאליטה שלה מוגדר בהכנת "זרים לכלות".

     

    גודל החנות בעין בלתי מזוינת, הוא בערך מטר על שלושה מטרים. קצת מסדרונית,

    הייתי אומרת.

    מים לא קיבלתי כי נגמר, אבל 'מזגן חלון' רועש במיוחד היה ועשה עבודה טובה.

     

    סליחה שאני קופצת לנושא אחר, שיהיה ברור שמה שאני כותבת כאן, זה לא ביקורת.

    בקיצור, המחיר שאני גובה עבור כתיבת חומרים לאתר אינטרנט הוא לפי מספר הדפים

    שאני ממלמלת לתוך המקלדת.

    משני הלקוחות ביקשתי את אותו הסכום. כן. זה היה עדיין בשבוע שעבר. עכשיו אני

    חושבת שהייתי צריכה לבקש מחירים אחרים. כרגיל אני חושבת מאוחר מדיי. אבל אני

    לומדת. נכון? כך אמרתי באחת השורות למעלה.

    יצאתי מהגברת עם הקמליות וניגשתי לאחד הדוכנים הפזורים ברחוב ובחרתי

    לילד שלי גרביים במידה 45 כי יש לו רגל של פיל.

     

    שילמתי 12 שקלים על שלושה זוגות בחבילה שהיה כתוב עליה "דלתא" וחזרתי

    הביתה ברגל.

     

    --------------

     

    ועל מה שהיה השבוע, אספר  בפעם אחרת.

    --------------------------------------------------------------------------------------------

    הזכויות ללהג הנ"ל הן של ניצה צמרת     www.words4u.co.il

    -------------------------------------------------------------------------------------------

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      העיקר שהבן שלך קיבל את הגרבים

      השאר.... 'כסף קטן'

        27/7/08 18:11:

      ניצה ניצה...בימים אלה אני לא נכנסת הרבה לקפה,

      אבל כשנכנסת - אני תמיד מבקרת אצלך.

      תודה על העונג *

        27/7/08 16:30:

      לא יפה שלא הזכרת אותי בין הקוראים הנאמנים...:)

       

      אמנם אני לא מגיב כמו פעם ביום שיוצא הפוסט אבל אני מקפיד להגיע להתעדכן ולהשאיר כוכבים ותגובות.

       

      אגב אותך הכרתי רק בזכות אותו עימות שהיה פעם עם יאיר אולמרט... אז כנראה שאני חייב לו תודה.


      ליורם מרקוס

      תודה על הביקור והאור

      לברק

      תודה על דרישת השלום

      צטט: sotra1 2008-07-23 00:46:37


      ועל זנ נאמר יצאת קרחת מכאן ומכאן............................

       

       

       

       

      לעולם איני יוצאת קרחת.

      הניסיון לראות בכל דבר את הצד השלילי הוא באמת מעלה שלא ניחתי בה.

      לשמחתי.

       

      צטט: 1noga 2008-07-23 00:25:51

      וכמו תמיד אני נהנית מכתיבתך המשובחת

      ובמיוחד משורת ההערה,

      והפעם "הזכויות ללהג..."

      בבחינת גם ללהג צריך לדעת...

      תודה לך ניצתי

       

      נגה יקרה,

      היום חשבתי עלייך, על הפוסט שכתבת על האופניים. בתי הרכיבה אותי על הטוסטוס (קוראים לו "קלוד") וניזכרתי במשב נוסטלגי בימי האופניים של ילדותך-ילדותי.

      תודה.


      שולמית היקרה,

      הפיקנטריה נמצאת בכל מקום, את מיטיבה לצלם אותה ואני רק מלהגת עליה.

       

        23/7/08 00:46:


      ועל זנ נאמר יצאת קרחת מכאן ומכאן............................

       

       

       

        23/7/08 00:25:

      וכמו תמיד אני נהנית מכתיבתך המשובחת

      ובמיוחד משורת ההערה,

      והפעם "הזכויות ללהג..."

      בבחינת גם ללהג צריך לדעת...

      תודה לך ניצתי


      הלכתי עם תו זהב אבל הוא לא כשר... (:-

      תודה איש יקר.

      הגדלת את מספר הקוראים שלי והבאת ציפור לנוף שלי.

       

        23/7/08 00:10:

      קיבלת עודף..?


       ואפי - לוג הגיעה  גם ומסתובבת כאן  בלי  נ"צ

      אז מי אם לא אני (ניצה צמרת) תבוא לחבק אותך עם קרטיב?

        22/7/08 23:42:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-07-22 23:38:28

       

      איזה כיף.

      עדיין יש מי שמבקר כאן.

      לא ברור מאליו הדבר כלל וכלל.

      כי שום דבר אינו מובן מאליו.

      אז

      אם מוליק וירונצמח באים בשקט, אני מאושרת.

      אם חנוך מבקר וגם שרי, אני מתמוגגת.

      אם לי-את מפרגנת לה ולי מהפרלינים המשובחים, אני מרגישה נחת.

      אם ניסים בא לבקר למרות העומס במחלקה, אני מופתעת לטובה

      אם לבנה האחת והיחידה שומרת לי פינה חמה בלב אני מסמיקה

      אם אילן האישון, או-רית  וגיל ק. משאירים סימן, אני מחייכת

      אם שרון כותבת לי בפרטי, אני מתמוגגת

      ואם שולמית ממשיכה להתלבט האם כל מילה היא אמת

      הנה אני מתוודה יקירתי, עם יד על הלב - כן. הכל אמת.

      תודה ל- 101 הקוראים - היחידה הנבחרת שלי עד כה.

      גם בלי הר ציון, קאצ'ה ושרון, אני הולכת בהרגשה טובה לישון.

       

      שלכם

       

      ניצה

       

       שלום ניצה

      ממש הדהמת אותי. חבל שאין יותר פרטים. אני אוהבת סיפורים עסיסיים

       כל טוב

      שולמית

       

      איזה כיף.

      עדיין יש מי שמבקר כאן.

      לא ברור מאליו הדבר כלל וכלל.

      כי שום דבר אינו מובן מאליו.

      אז

      אם מוליק וירונצמח באים בשקט, אני מאושרת.

      אם חנוך מבקר וגם שרי, אני מתמוגגת.

      אם לי-את מפרגנת לה ולי מהפרלינים המשובחים, אני מרגישה נחת.

      אם ניסים בא לבקר למרות העומס במחלקה, אני מופתעת לטובה

      אם לבנה האחת והיחידה שומרת לי פינה חמה בלב אני מסמיקה

      אם אילן האישון, או-רית  וגיל ק. משאירים סימן, אני מחייכת

      אם שרון כותבת לי בפרטי, אני מתמוגגת

      ואם שולמית ממשיכה להתלבט האם כל מילה היא אמת

      הנה אני מתוודה יקירתי, עם יד על הלב - כן. הכל אמת.

      תודה ל- 101 הקוראים - היחידה הנבחרת שלי עד כה.

      גם בלי הר ציון, קאצ'ה ושרון, אני הולכת בהרגשה טובה לישון.

       

      שלכם

       

      ניצה

       

       

        22/7/08 23:35:


      אני חושבת שהלכתי לאיבוד.

      הייתי בקפה... אח"כ משהו עם נשיא... וסיימתי בבני ברק...

      עם מזגן חלון...

      זה מהחום?

        22/7/08 14:14:


      ועדין כולנו מכורים פה לקפה .((:

       אין כמו דלתא לילדים.

       גמאני קניתי לכף רגל הקטנה של הבת....

       

      *אוהבת שלך שרי

        22/7/08 13:11:

      צריך, אם כך ניצה, לבנות "תעריף דיפרנציאלי" ללקוחות:

      לא עוד כל אחד כאשר ידבנו ליבו, אלא לחזור למתכונת הקיבוצית האהובה - יקבל על פי יכולתו ויתן על פי צריחותיו.

      לא מובן?

      אין דבר. גם אני לא בדיוק שוחה בחומר של שנה א' בפקולטה למדעי החיים.

       

      ואפרופו פקולטות:

      "החוג למדעי ההתנהגות זה כאן" אמרת?

      תיקון קטן לעניות דעתי הקובעת:

      החוג למדעי (מחלות) הרוח.

        22/7/08 12:49:

      באתי ביקרתי ונהנתי לקרוא אותך.

      כתיבתך שנונה ,מלאה במילים נשכחות והומור.דבר שאת ניחנת בו.

      ביי בינתיים.

        22/7/08 12:28:

      שלום ניצה

       

      אצלך, אני אף פעם לא יודעת מתי זה באמת ומתי זאת אלגוריה. זה לא פשוט לי. ממש לא

       

      אגב, גם אני הייתי חולה ולא ישנתי כראוי. כעת אני מבינה שזה פשוט ההורוסקופ שלנו, הסרטנים. אני צריכה לבדוק עם עוד כמה מבני מזלינו.

       

       

       כל טוב

      שולמית

       

       

        22/7/08 09:23:


      ניצה יקרה

      אני זוכרת שהיית בעין הסערה....

      ניסיתי לפשר ולעשות סולחה כי חיבבתי את כולם....כאן...

      באמת תענוג מפוקפק....

      וזמן יקר על הקפה ....

      אז לפעמים אני מעדיפה קפה אמיתי ולא וירטואלי....עם חלב וניל...

      ולאו דווקא בככר המדינה (-:

       

        22/7/08 08:39:


      את יודעת משהו ניצי, גם אם היה לי מיותרים לא הייתי קונה בכיכר המדינה לא הייתי נועלת יען ולא מתהדרת בסובול כסוף.

      אבל על השוקולד גמאני לא הייתי מוותרת,