זכורתני,
בימי "אסקימו לימון" היפים, בערב קיץ מהביל, שמעתי
את בלמי אופניו של חברי החדש, שוקי, שהגיע לאסוף
אותי אל מסיבת ערב שבת.
הצצתי מבעד לחלון (לא היו ניידים, היינו ממתינים),
ובצעדים קלים דילגתי בחדר המדרגות, ואת פני קידם
ענן ריח היסמין, שישב על הגדר החיה וחיכה שארד.
שוקי, הביט בעיני, מבט משתהה, חייך, ונשק לי בלחי.
לאחר מכן חיבק אותי ושולי ד"ש חולצתו המעומלנת
חיככו אל לחיי.
לפתע, הרגשתי שבכיס חולצתו יש משהו ... הכנסתי
את ידי, ולתדהמתי כי רבה, מצאתי שם קופסת
סיגריות "טיים". שומו שמיים ! סגריות ?שוקי? איש
השומר הצעיר ? הוא הוציא אחת, ועישן !!! סירבתי לראות אותו שוב.
זה היה נכון לאותה תקופה, היו לנו ערכים מסויימים.
כעבור כשש שנים ועד לפני שנתיים, עישנתי קופסא
ליום ושוקי, לא עישן מאז,ואינו מעשן גם היום.
עשיתי טעות, האיש אינו קל דעת כלל, והיום אחד
מחברי מועצת העיר רחובות.
לומר את האמת, השטות הזו השאירה בליבי תחושת
החמצה ענקית.
ואני הולכת עימה , מאז, ועד היום, עד אמצע החיים....
|
m קסם
בתגובה על ליבת ליבי
מעט מהאור
בתגובה על מנוחת דיילת ההסברה
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על אין כמו בבית
indianit-bar
בתגובה על נפלא!
מעט מהאור
בתגובה על sea of love
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזו החמצה
WOW
שלך
אפרת
איך ערכים מתשנים
בעבר היה טוב היום טוב יותר רק יותר קשה
יעל,
בדיוק לזאת התכוונתי, הטעויות הנעשות בגלל טעות
בשיפוט כתוצאה מחוסר יכולת לראות את מכלול
התכונות של אותו אדם, בכל גיל. וכאשר אנו צעירים,
זה קורה יותר. אנו נוטים לפסול אדם בגלל שטויות..
קודם כל שוקי זה שם מאוד חמוד. ושנית, הפוסט הזה בעיני, מדבר על נושא חשוב : השיפוטיות
הרבה שבנו כלפי הזולת וכלפי עצמנו, אשר מקשה עלינו את החיים וגורמת לנו לוותר על אנשים במחי
שאיפת עשן או מחווה אחרת. אני כשלעצמי שונאת סיגריות ומעולם לא עישנתי ולא אעשן,
אבל כולנו נוהגים לעיתים מזומנות מידי, לדחות את הזולת מנימוקים שהם לעיתים קלי ערך וחד מימדיים, בלי
לבחון לעומק הרבה יותר לעומק, מה נמצא בתוך ליבו.
למה?!
הבעיה היא השם שלו.
בע"ה
אתי יקירתי....
על מה בדיוק את כועסת על עצמך...?
שעישנת סיגריות.....נו באמת....
...
אני לצערי בתוך זה....
...וחוץ מזה יש תמיד זכרונות יפים ליד....
...
אהבתי את הקטע של החולצה המעומלנת...חח
...
אין כמו הנוסטלגיה....
יש געגועים....
....
יפה כתבת....משהו מהלב...מעמצמך....
...
תבורכי יקרה.
אני אוקלי
איפה הם הימים ההם ?
תודה זוהרת שקלעת היטב לרגשותי...
אני מאמינה בסגירת מעגלים
ואם את מרגישה שזה סיפור לא סגור כנראה הוא עוד
יצוץ לך מאי שם... בכל אופן מאוד מבינה לליבך.
כוכב של געגוע
נפלא להזכר ולהשאר בטעם של פעם, אפילו אם היו טעויות
אך הכל לטובה
(אני חושבת שפעם היה יותר נחמד)
שלומפי, אם זה היה שוקי פורר הייתי כותבת , זה היה שוקי אחר.
מה שקורה -
קורה לטובה...
*
מזכיר לי את מה שדודה שלי אמרה לי פעם "כסף היתה מילה גסה אצלינו" , ולכן סרבה להצעות שידוכים מעו"ד עשיר.
היתחתנה בסוף עם סטודנט דלפון (שנעשה דוקטור למיקרו ביולוגיה בעל שם עולמי) ....
חוצמזה - שוקי פורר הוא לא ראש עריית רחובות?
לדעתי, ניתן ללכת עם זכרונות גם בכדי להציף את
עצמנו בדברים נעימים, כי הבחירה היתה בידינו
והיא התפספסה לעיתים, פשוט משיקולים לא נכונים.
קל לומר, שהכל כתוב, שהכל לטובה, במקרה שלי
זה לא תופס ולא נכון, מעצם הגדרת המלה בחירה
זה אומר שהיו בידינו יותר מאפשרות אחת. ומי אמר
שבחרנו בנכונה ?
לא להצטער ידידתי
ציירי לעצמך תסריט
וראי מה היה קורה אם.......
תגיעי למסקנה
שהכל לטובה!
כך עושה אני
כשאני נוברת בזכרוני
החיים מובילים אותנו לבחירות שלנו.
כל בחירה היא לא טעות אחרת היו לנו יותר טעויות מאשר בחירות אמיתיות.
כל מה שקורה לטובה!
הבחירה היא בכל
רגע. ומשובות הנעורים
הם תמיד חוזרים ובוהקים
בניצנוץ המעורר
את גלי הזיכרונות