השבוע הקשה שעובר על כולנו עם חזרתם של אודי גולווסר ואלדד רגב ז"ל הבייתה ושחרורם של סמיר קונטר ומספר אסירים לבנוניים נוספים במסגרת העסקה , מעלה מחדש לדיון את שאלת התיחסותינו לאסירים הפלסטינים הכלואים בישראל . סוד ידוע הוא שאחד הכלים החשובים ביכולת לקבל החלטות נכונות טמונה באפשרות לחשוב "מחוץ לקופסא" ואולי זה מה שנדרש מאיתנו גם בנושא זה . 11,000 אסירים פלסטינים ( אחד עשרה אלף !! ..) כלואים בבתי הכלא בישראל . ניתן להניח שמעטים מהם שייכים לזן הנקלה ביותר כמו סמיר קונטר , כאלה שממשלת ישראל צריכה לעשות ככל שניתן שיסיימו את חייהם מאחורי סורג ובריח . רובם של אזרחי ישראל שאינם מתעניינם יותר מידי במה שעובר על החברה הפלסטינית לא מודעים לכך , אבל שאלת האסירים נמצאת בראש סדר היום החברתי , מייד אחרי נושא ההתנחלויות שנמצא במקום הראשון בדעת הקהל שלהם . זה נושא שמעמיד את ההנהגה הפלסטינית בלחץ מתמיד והעובדה שההנהגה המתונה אינה יכולה לתת תשובות בנידון , מהווה עוד סיבה שדוחפת את ההמונים לזרועות החמאס שמבטיח לדאוג , גם אם בכוח להחזרתם של האסירים . מה היה קורה אם ממשלת ישראל הייתה מודיעה שהיא נכונה לשחרר מידה קבועה של אסירים על כל חודש שקט מטרור , קאסמים ופגזי מרגמה וגם קובעת " מחיר " לכל הפרה של השקט מבחינת מספר האסירים שישוחררו ? מה היה קורה אם היא הייתה עושה זאת מול אבו מאזן כחלק מהשיחות המתקיימות עמו באופן קבוע ? מהלך כזה הייה מחזק את אבו מאזן מול החמאס , בונה אווירה של אמון ביין הצדדים שכל כך חסרה והייה מכניס את חמאס וחיזבאלה לבעייה קשה מכיוון שכל פרובוקציה שלהם הייתה עוצרת שחרור אסירים במקום לקדמו . היגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסא ולהפוך את שאלת האסירים הפלסטינים לגזר שמחזק את המתונים במקום מקל שנותן את הכח לקיצוניים שניתפסים על ידי הפלסטינים כמי שדואגים לאינטרס שלהם טוב יותר . |