קודם כל הלהקה נותנת לציבור מה שהאנגלוסקסים מכנים SHOW. יושב על דוכן העדים אדם שמודה שאינו זוכר כמה כסף במזומן נתן לאולמרט לפני עשר או חמש עשרה שנים, באיזה תאריך בדיוק זה קרה, ואיזה יום בשבוע זה היה. הנה רבותי עד לא אמין! והוא ממשיך ולא מצליח לזכור מה צבע העניבה, מאוסף העניבות הענק של אולמרט, שפיארה את חולצתו באותו מעמד. הנה רבותי עד לא אמין! את בית המלון שבו הוא פגש אז את אולמרט, כדי לתת לו את המעטפה עם הכסף ומי היה עוד בחדר, הוא דווקא כן זוכר. אך, שוד ושבר, הוא אינו מצליח להזכר באיזו קומה בדיוק ישב אולמרט הנה רבותי עד לא אמין! ועל פי ממצאים אלה שליקטו הפרקליטים משוגרת מיד לתקשורת הודעה מפי פניו המרצינות של פרקליט הצמרת אלי זוהר: העד לא אמין ואי אפשר לבסס עליו כתב אישום. ועשרות העיתונאים שמחזיקים מיקרופונים ליד פיו לא מצליחים לשאול את מה שמתבקש: לא יותר חשובה מצבע העניבה של אולמרט העובדה שאולמרט אינו מכחיש שקיבל מטלנסקי, הרבה פעמים, מעטפות עם כסף מזומן, גם אם העד אינו זוכר את התאריך המדוייק אחרי עשר שנים? ועוד אשמה חמורה לא פחות מוטלת על ראשו של טלנסקי אל מצלמות הטלוויזיה מפי אחד מפרקליטי אולמרט שיש בידם הוכחה ניצחת על קיומה: האיש זקן! הוא בן 73! ועל כך לא יכול להיות ויכוח, זועקים פרקליטיו של אולמרט.

כל הקרקס הזה מעבירים אל פרשנים בתקשורת הרעבים לסנזציות בעונת המלפפונים הנוכחית, עורכי דין חמורי סבר הגובים אלף דולר לשעה עבור טרחתם. והם משתעשעים עם טלנסקי שעות ארוכות בבית המשפט.

הציבור, ברובו, אוכל בינתיים בתיאבון את הלוקשים האלה שמייצרים הפרקליטים המביאים קטעי וידאו  ע ר ו כ י ם  בידיהם אל אולם בית המשפט. מה שנשאר לציבור הוא לקוות שהשופטים יהיו יותר בררניים וספקנים מהציבור הרחב ויתרכזו בתשובות מוכחות ללא צל של ספק על שתי שאלות: האם אולמרט קיבל מטלנסקי אי-פעם מזומנים ולאיזו מטרה הוא השתמש בהם: למימון תעמולת בחירות כפי שהוא הודה שביקש מטלנסקי או להוצאות פרטיות.