כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    האיש הקטן

    64 תגובות   יום רביעי, 23/7/08, 00:02

    All rights reserved to getty images 

    האיש הקטן שֶפָּנה אלי שָאל, אַת רוצָה להתחתן איתי? ואני נבוכה, עניתי, מה פתאום אתה רוצֶה להתחתן איתי? אתה כזה בחור קטן ואני עליך גדולה בכמה מספרים... אבל הוא בשֶלו: אני מציע לך להתחתן כי אני יודע מה טוב בשבילך. אוכל לדאוג לך יותר מכל האחרים כי מהזוית שבה אני מביט על העולם, רואים דברים שאף אחד אחר לא יכול לראות... אז מה את אומרת, שניתחתן?

    אבל איך? אני שואלת, מופתעת, אף נרגזת, איך איש כזה קטן מדבר אלי כמו גוֹליָת?  למה אתה כל כך בטוח שאני רוצָה בכלל להתחתן? אָה...זֶה? הוא עונה, זה לא קשה, כל הנשים בסוף רוצות להתחתן..

    אתה כזה קטן, אני מנסה להתחמק, ולא נעים לשאול, אבל הילדים שלך גם יֶצְאוּ קטנים כָּמוֹךָ? הוא לא מהסס ומיד עונה, אולי, אז מה? לי זה לא הפריע בחיים, זה רק בראש של האנשים...הנה את רוֹאָה, איש קטן כמוני יתחתן עם אשה כמוך ואת, אל תדאגי,  הילדים שלנו ישיגו את כל מה שֶיִרְצוּ... אם רק יִרְצוּ...  אני מסתכלת עליו ואומרת לעצמי, איש מקסים, קטן אמנם ויש ממנו ממש מעט אך הוא באמת מקסים..

    .ומה יקרה אם אחרי החתונה יחליט פתאום לעלות על כסא, יעמוד בחלון ויצעק, אָ-תֶ-ם  ר-וׁ-אִ-י-ם  עִ-ם  מִ-י  הִ-תְ-חָ-ת-נְ-תִ-י?  עִ-ם ה-רָ-גְ-ל-י-י-ם  הָ-כִ-י  אָ-ר-ו-כּ-ו-ת  ב-שְׁ-כ-וּ-נָ-ה ! מה אז אעשה, אקבור את עצמי מרוב בושה?  ומתחת לחופה, יהיה זה קצת מוזר אם קרובי משפחתו יתעקשו להחזיק את המוטות.  אמא שלי תצטרך להתכופף ואבי יעדיף בודאי לשבת, שלא יעלבו, ההורים הקטנים שלו, והרָב? מה יהיה עם הרָב ? גם הוא יהיה זָעיר כמותם? ובשבתות ובחגים, מה אעשה? אצטופף  בבית אימו על שולחן הלִילִיפוטִים ואשאר רעבה, כל הזמן רעבה?  

    לא, לא אוכל לחיות איתך קָטֲנצִ'יק, באמת תודה. לא כדאי שתפתח צִיפִּיוֹת. אני אשה נורמלית. צריכה הרבה אוכל ושתיה ורוח ים ואתה כזה פִּצְפּוֹן, ממש ילדוֹן. חבריך רוקדים במסיבות של גמדים, המכונית שלך לא תיסחוב בעליה, גם אם תהיה לנו רק ילדה אחת קטנה, ובכלל אני לא רוצה לחשוב על זה. עזוב, לֶך-לְךָ לדרכּך, סע לארץ יותר סובלנית. איש קטן ואישה גדולה, לא מתקבלים כאן בעין יפה. חם נורא ורחמים הם אף פעם לא בִּמְקוֹם אהבה. מצטערת, תודה, באמת תודה.

     

    על עוד ציפיות ושקרים עצמיים

    לניפי הייתה אסוציאציה והיא כתבה את הפוסט המתוק הזה

    דרג את התוכן:

      תגובות (64)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/08 15:30:

      צטט: א י ל ה 2008-07-27 08:13:12


      אמממ... באתי ואהבתי, אז אני נשארת קצת.

      כתוב מקסים בעיניי, הטקסט הזה, ומאיר נקודות למחשבה.

      זה קשור למנעד הבחירה, לטעמי.

      הוא בוחר להציע לה משהו, היא בוחרת אם כן או לא. בשביל שניהם זה משהו חריג, במובן של לא-נורמטיבי.

      זו הזדמנות בשביל כל אחד מהם לצלול לתוך הדעות הקיימות ולבדוק אופציה להרחיב את גבול התפישה, או ההבנה, או החוויה.

      בנימה אישית - אני חיה שנים עם גבר שנמוך ממני ואשקר אם אגיד שזה לא הטריד אותי בהתחלה.

      זה הטריד. מאוד. המוטיבציה שלי בקניית נעליים הייתה עקב שלא יעלה על שני מילימטר. הדבר העיקרי שקרה בעקבות זה היה שתמיד היה לי קר בחורף וחם בקיץ, בכפות הרגליים. :) באופן מפתיע, זה לא גרם לו לגבוה. הוא נשאר יותר נמוך.

      אבל הסך הכול היה קוסם יותר מהחריגות הזאת, וידעתי שאני סתם תקועה בראש על נורמה, ואת זה אפשר - ואפילו כדאי - לשנות.

      היום אני הולכת לצדו גם על פלטפורמות. אני אפילו לא רואה את זה כמוזר.

      ידעתי שאי שם חיה האשה שעשתה בחירה טובה יותר! ואשרי האיש שזכה בך על בחירתך. את נהדרת בטבעיות בה בחרת, ושבת ובחרת! תודה על התגובה ועל ההתנסות שאת מתארת. פתאום הסיפור שלי מחויר ליד החויה המעולה שלך.

      וטוב שהפסיק להיות לך קר/חם בכפות הרגליים...

        27/7/08 15:21:

      צטט: מיכה בלוך 2008-07-26 21:27:02

      יואל שלום

      ...חלום רטוב שלי - בית קיץ בהר ובית חורף בשפלה

      בברכה - מיכה

      מי שחלם לו יהיה לו החלום

      בהצלחה!

       

        27/7/08 08:13:


      אמממ... באתי ואהבתי, אז אני נשארת קצת.

       

      כתוב מקסים בעיניי, הטקסט הזה, ומאיר נקודות למחשבה.

      זה קשור למנעד הבחירה, לטעמי.

      הוא בוחר להציע לה משהו, היא בוחרת אם כן או לא. בשביל שניהם זה משהו חריג, במובן של לא-נורמטיבי.

      זו הזדמנות בשביל כל אחד מהם לצלול לתוך הדעות הקיימות ולבדוק אופציה להרחיב את גבול התפישה, או ההבנה, או החוויה.

      בנימה אישית - אני חיה שנים עם גבר שנמוך ממני ואשקר אם אגיד שזה לא הטריד אותי בהתחלה.

      זה הטריד. מאוד. המוטיבציה שלי בקניית נעליים הייתה עקב שלא יעלה על שני מילימטר. הדבר העיקרי שקרה בעקבות זה היה שתמיד היה לי קר בחורף וחם בקיץ, בכפות הרגליים. :) באופן מפתיע, זה לא גרם לו לגבוה. הוא נשאר יותר נמוך.

      אבל הסך הכול היה קוסם יותר מהחריגות הזאת, וידעתי שאני סתם תקועה בראש על נורמה, ואת זה אפשר - ואפילו כדאי - לשנות.

      היום אני הולכת לצדו גם על פלטפורמות. אני אפילו לא רואה את זה כמוזר.

       

       

        26/7/08 21:27:

      יואל שלום

       

      תודה על ההזמנה לקפה.

       

      וקצת על ההר - אנחנו יושבים כ 1000 מטר מעל פני הים ובימים בהירים כל שפלת החוף מעזה עד גוש דן פרושה לנגד עינינו.

      הכל נראה כה קרוב כמעט "הושט היד וגע בם"

       

      האויר יבש ובלילות קריר.

      בחורף אנו יושבים בתוך ענן והשלג מגיע כמעט כל חורף ל 40 - 60 ס"מ. השנה היינו "תקועים" פעמיים בבית בגלל השלג, פעם 3 ימים ופעם יום וחצי,.

      זמן הנסיעה מההר לגוש דן הוא כשעה ויש הרבה שיורדים כל יום לשפלה

       

      חלום רטוב שלי - בית קיץ בהר ובית חורף בשפלה

       

      בברכה - מיכה

        25/7/08 07:24:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-25 06:59:52

      ויואל, הדרך היחידה שלך לעצור את הדיון כאן היא להעלות מהר סיפור חדש חיוך

      סמדר השתגעת?! זה מעורר! אני קם לתחייה מכל מילה.  שני פוסטים חדשים ניצנצו מזה. עוד יגיע זמנם.

      שיהיה סופ"ש בן זונה

       

        25/7/08 06:59:

      צטט: יואל עיני 2008-07-25 06:39:45

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-25 01:18:30

      מיכה, הסיפור של יואל נוגע בנקודות חבויות בכולנו: כולנו מנסים

      מידי פעם להתמודד בחיים עם מה שנראה לכאורה בלתי

      אפשרי. לדעתי, כדי להקצין את הנקודה הזו - יואל מספר

      על בחורה שמתמקדת בתדמית של הזוגיות המוצעת וכלל

      לא מבררת לעצמה מה הבחור מציע לה מבחינה מהותית.

      החולשות של הבחורה הן אשר מכשילות את שניהם.

      יואל, מה דעתך?

      אילנה, אני חייב לציין שאני מוקסם ממה שקורה פה. המעורבות והפתיחות והדיאלוגים הערים בין החברים...ממש מגרה את המחשבה ועושה חשק להזמין את כולם סביב השולחן, לפתוח כמה בקבוקים ולהמשיך ולדבר עד הבוקר. 

      ולעצם שאלתך: נדמה כי בכל פעם שניצתת בנו אהבה אנו משולים לפעוט שזה עתה מתחיל ללכת. משתאה מזקיפות קומתו, מיכולתו לנוע וממוצקות המרצפות תחת כפות רגליו. אך הפעוט אינו מוכן, עומד נדהם, מקבל בהפתעה את מצבו החדש ובאחת מכשיל את עצמו ונופל. שם על הרצפה הוא יודע למה לצפות. הוא מרגיש בטוח, נינוח,  אך מתוסכל. הוא רוצה לשוב לקום ולעמוד.

       

      דימוי נפלא שלנו , אלו שלא יודעים מה לעשות עם האהבה שבהם.

      השאלה שלי היא, האמנם האשה הגדולה אוהבת את הקטנצ'יק? היא אמנם חושבת על האופציה (ושוללת אותה) של חיים משותפים אבל היא לא מדברת על הרגשות שלה. האם אין זו המהות עליה מדברת אילנה?

       

      ויואל, הדרך היחידה שלך לעצור את הדיון כאן היא להעלות מהר סיפור חדש חיוך

       

        25/7/08 06:58:

      צטט: ronitronen 2008-07-25 06:55:01


      איש קטן -גדול.

       

       

      (כשנופלים מהמיטה הכל נראה גבוה:)))

      חחחחח...איזה נוצצת את

       

        25/7/08 06:55:


      איש קטן -גדול.

       

       

      (כשנופלים מהמיטה הכל נראה גבוה:)))

        25/7/08 06:39:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-25 01:18:30

      מיכה, הסיפור של יואל נוגע בנקודות חבויות בכולנו: כולנו מנסים

      מידי פעם להתמודד בחיים עם מה שנראה לכאורה בלתי

      אפשרי. לדעתי, כדי להקצין את הנקודה הזו - יואל מספר

      על בחורה שמתמקדת בתדמית של הזוגיות המוצעת וכלל

      לא מבררת לעצמה מה הבחור מציע לה מבחינה מהותית.

      החולשות של הבחורה הן אשר מכשילות את שניהם.

      יואל, מה דעתך?

      אילנה, אני חייב לציין שאני מוקסם ממה שקורה פה. המעורבות והפתיחות והדיאלוגים הערים בין החברים...ממש מגרה את המחשבה ועושה חשק להזמין את כולם סביב השולחן, לפתוח כמה בקבוקים ולהמשיך ולדבר עד הבוקר. 

      ולעצם שאלתך: נדמה כי בכל פעם שניצתת בנו אהבה אנו משולים לפעוט שזה עתה מתחיל ללכת. משתאה מזקיפות קומתו, מיכולתו לנוע וממוצקות המרצפות תחת כפות רגליו. אך הפעוט אינו מוכן, עומד נדהם, מקבל בהפתעה את מצבו החדש ובאחת מכשיל את עצמו ונופל. שם על הרצפה הוא יודע למה לצפות. הוא מרגיש בטוח, נינוח,  אך מתוסכל. הוא רוצה לשוב לקום ולעמוד.

        25/7/08 06:19:

      צטט: מיכה בלוך 2008-07-25 00:08:31


      יואל שלום

       

      השכלת לעלות ספור קצר שנוגע בנקודות "חבויות" בקרבי המעלות את ההתמודדות האדם מול מה שנראה לכאורה בלתי אפשרי.

      שלום לך מיכה. דרך ארוכה ירדת מגוש עציון לשפלה. שב נא, פוש. שתה קפה. לכבוד הוא לנו, שוכני חופים, לארח את אנשי ההר. אצלנו הגלים גבוהים והרוחות בלתי צפויות ונדמה כי אצלכם למעלה, פעמוני רחלות ושריקות רועים ועשב ירוק עד.

      אצלנו מקטרגים, מתלוננים ובאים בטענות על חילופי העונות ואצלכם, על גב ההר, מה? קשה, אתה אומר? ספר קצת, ספר.

      ומודה אני על הביקור. 

        25/7/08 01:18:

      צטט: מיכה בלוך 2008-07-25 00:08:31


      יואל שלום

       

      השכלת לעלות ספור קצר שנוגע בנקודות "חבויות" בקרבי המעלות את ההתמודדות האדם מול מה שנראה לכאורה בלתי אפשרי.

       

      מיכה,

      הסיפור של יואל נוגע בנקודות חבויות בכולנו: כולנו מנסים

      מידי פעם להתמודד בחיים עם מה שנראה לכאורה בלתי

      אפשרי. לדעתי, כדי להקצין את הנקודה הזו - יואל מספר

      על בחורה שמתמקדת בתדמית של הזוגיות המוצעת וכלל

      לא מבררת לעצמה מה הבחור מציע לה מבחינה מהותית.

      החולשות של הבחורה הן אשר מכשילות את שניהם.

      יואל, מה דעתך?

        25/7/08 00:08:


      יואל שלום

       

      השכלת לעלות ספור קצר שנוגע בנקודות "חבויות" בקרבי המעלות את ההתמודדות האדם מול מה שנראה לכאורה בלתי אפשרי.

        24/7/08 22:45:

      צטט: פינולה 2008-07-24 19:41:17


      מקסים,אהבתי,מזכיר את השיר "פנחס הקטן".

      ששי קשת...

      את יודעת שבנערותי הייתי חבר של צביה, אחותה הצעירה של יונה אליאן. ששי היה מגיע לבית הוריה ואומר לה: אוף יונה, שוב את אוכלת צנוניות?! אהבה את זה כמו פיצוחים. אחר כך חשבתי שהשיר איכשהו קשור לשניהם.

        24/7/08 19:48:

      צטט: יואל עיני 2008-07-24 09:04:58

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-23 20:33:58


      דווקא הנושא של מוסכמות ומה יגידו אחרים נראה לי פה משני. מה שחשוב זה שהוא קטן ולא מספיק לאחת כזו גדולה...

      "קטן" או "לא מספיק" זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, לא? ואם היא הייתה מצליחה " לראות" אותו, מעבר למגבלת גודלו המטפורי, האם לא הייתה מגלה דברים נוספים? והוא? אם הייתה מסכימה, לא היה מרגיש "גדול"יותר?

      החיצוניות ברוב המקרים פותחת דלת מעבר לכך כנראה היא חיה בפנטזיה לגבי הדמות האולטמטיבית,אולי גם הייתי נוהגת כמוה ואולי לא.

       

        24/7/08 19:41:

      מקסים,אהבתי,מזכיר את השיר "פנחס הקטן".
        24/7/08 14:58:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-24 14:34:33

      צטט: יובז 2008-07-24 09:39:51


      מספיק או לא מספיק,

      יש ואין,

      זה קודם כל בראש שלך.

       

      הבוקר קמתי מוקדם, יצאתי לריצה. בדרך הוא עבר אותי ואחר כך אני אותו ושוב בחזרה.

      ראיתי אותו כבר כמה פעמים לפני כן.

      הוא נכה קטוע רגל, בן 75 + ושמעתי שהוא נכה ממלחמת השחרור.

      6 בבוקר, קצת אחרי הזריחה, רוכב על "אופני יד".

      ואני חשבתי לעצמי שוב: "זה הכל בראש שלך"

       

      יובל,

      נכון שמה שאתה עושה ואיך אתה מרגיש: הכל נובע מהראש שלך.

      זה לא סותר את הרעיון שמה אנשים חושבים (לא רק עליך) ואיך הם מרגישים (לא רק כלפיך), נובע מהראש שלהם.

      לכן, אם לתפיסתה הוא לא הספיק לה, אז זו המציאות: הוא באמת לא הספיק לה.

      האצן הקשיש ההוא חייב להיות בן 78 לפחות וממש ריגש אותי לקרוא מה שכתבת עליו. יופי.

       

      צודקת.

      ולידו הרגשתי מה-זה קטן.

        24/7/08 14:43:

      צטט: תלתלית 2008-07-24 10:54:59


      האסוציאציה הראשונה שעלתה לי זה הסיפור בתוך הסיפור בסרט דבר אליה, עם הננס שהיה כל כך מאוהב באהובתו, עד שחדר אל תוככי נשמתה ואיבד את עצמו בה.

      לקרוא אותך, יואל,  זה מרחבים לנפש. תודה.

      ננסים, גמדים, גוצים, שפלי קומה וזעירים- עשוים מנוי ל"אצבעוני"...

      כוכבית, כמו שאמרתי לך הבוקר, הקהילה שלך (ספרים) היא מעולה ויש בה מרחבים

      תודה.

       

        24/7/08 14:34:

      צטט: יובז 2008-07-24 09:39:51


      מספיק או לא מספיק,

      יש ואין,

      זה קודם כל בראש שלך.

       

      הבוקר קמתי מוקדם, יצאתי לריצה. בדרך הוא עבר אותי ואחר כך אני אותו ושוב בחזרה.

      ראיתי אותו כבר כמה פעמים לפני כן.

      הוא נכה קטוע רגל, בן 75 + ושמעתי שהוא נכה ממלחמת השחרור.

      6 בבוקר, קצת אחרי הזריחה, רוכב על "אופני יד".

      ואני חשבתי לעצמי שוב: "זה הכל בראש שלך"

       

      יובל,

      נכון שמה שאתה עושה ואיך אתה מרגיש: הכל נובע מהראש שלך.

      זה לא סותר את הרעיון שמה אנשים חושבים (לא רק עליך) ואיך הם מרגישים (לא רק כלפיך), נובע מהראש שלהם.

      לכן, אם לתפיסתה הוא לא הספיק לה, אז זו המציאות: הוא באמת לא הספיק לה.

      האצן הקשיש ההוא חייב להיות בן 78 לפחות וממש ריגש אותי לקרוא מה שכתבת עליו. יופי.

        24/7/08 13:03:


      חזרתי

       

      *

       

      תודה על התגובה לתגובה

      המשך יום נפלא

        24/7/08 11:32:

      צטט: יואל עיני 2008-07-24 09:17:32

      צטט: לי-את 2008-07-24 07:14:23

      עצוב,

      כי אז יבוא הגבוה מאוד ויציע לה את העננים, ומשם היא  תחשוב שאפשר לשלוט על הכל, ותפסיק לשים לב לפרטים הקטנים,

      והאושר בכלל לא ינסוק לגבהים שהיא חלמה עליהם.

       

       כמעט  עמדו לי דמעות!

      בוכה

       

       

      מה זה כמעט? מה הן עמדו לפרוץ ואמרת להן לא עכשיו אני עסוק?

      או שבוכים או שלא,

        24/7/08 10:54:


      האסוציאציה הראשונה שעלתה לי זה הסיפור בתוך הסיפור בסרט דבר אליה, עם הננס שהיה כל כך מאוהב באהובתו, עד שחדר אל תוככי נשמתה ואיבד את עצמו בה.

      לקרוא אותך, יואל,  זה מרחבים לנפש. תודה.

        24/7/08 09:39:


      מספיק או לא מספיק,

      יש ואין,

      זה קודם כל בראש שלך.

       

      הבוקר קמתי מוקדם, יצאתי לריצה. בדרך הוא עבר אותי ואחר כך אני אותו ושוב בחזרה.

      ראיתי אותו כבר כמה פעמים לפני כן.

      הוא נכה קטוע רגל, בן 75 + ושמעתי שהוא נכה ממלחמת השחרור.

      6 בבוקר, קצת אחרי הזריחה, רוכב על "אופני יד".

      ואני חשבתי לעצמי שוב: "זה הכל בראש שלך"

        24/7/08 09:35:

      צטט: יואל עיני 2008-07-24 09:04:58

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-23 20:33:58


      דווקא הנושא של מוסכמות ומה יגידו אחרים נראה לי פה משני. מה שחשוב זה שהוא קטן ולא מספיק לאחת כזו גדולה...

      "קטן" או "לא מספיק" זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, לא? ואם היא הייתה מצליחה " לראות" אותו, מעבר למגבלת גודלו המטפורי, האם לא הייתה מגלה דברים נוספים? והוא? אם הייתה מסכימה, לא היה מרגיש "גדול"יותר?

       

      כמובן שזה עניין סובייקטיבי. אם זה לא סובייקטיבי, זה לא מעניין.

      התאמה היא עניין סובייקטיבי לחלוטין ולכן אין כאן  שיפוט של "טוב או לא טוב"  אלא רק "האם הקטנצ'יק הזה מתאים לי?" . הוא מעניין ומקסים ואולי גם חכם ואמיץ ויש לו  דוס וואבוס אבל לה, לאשה הגדולה הזו, הוא לא מתאים.

       

        24/7/08 09:17:

      צטט: לי-את 2008-07-24 07:14:23

      עצוב,

      כי אז יבוא הגבוה מאוד ויציע לה את העננים, ומשם היא צתחשוב שאפשר לשלוט על הכל, ותפסיק לשים לב לפרטים הקטנים,

      והאושר בכלל לא ינסוק לגבהים שהיא חלמה עליהם.

       

       כמעט  עמדו לי דמעות!

      בוכה

        24/7/08 09:15:

      צטט: דבי לוזיה 2008-07-24 02:28:39


      אכן מקסים.... באמת מקסים....

      ועל כך נאמר - דברים שרואים מכאן לא רואים משם...

      קריצה

      זה כיף שאת באה לקרוא קצת אצלי בין כל הויז'ואל שממלא את עולמך, גבירתי האוצרת!

      תודה דבי. מה עם פגישת המשך?

        24/7/08 09:14:

      צטט: m i n d the gap 2008-07-23 22:47:12


      שתיים:

      1. נזכרתי בשיר של נורית זרחי, אישה באבטיח...

      2. המממ המממ לי זה לא נקרא כמו סיפור ילדים

      נשארה לי אי נוחות, לא  יודעת להגדיר בדיוק מה ולמה.

      שמת לב להבדל...

      תודה שציטטת את נורית זרחי. אני אוהב אותה. פגשתי אותה כמה פעמים באחד על אחד בקפה כזה במסריק. אשה אינטיליגנטית!

      ואולי זה לא מתאים ככה לגרום לילדים אי נוחות?

       

        24/7/08 09:10:

      צטט: שמשיה 2008-07-23 21:46:00

       

      מ-ק-ס-י-ם-!

      ושכולם יקפצו. המוסכמות, הסטיגמות, החינוך, אי קבלת השונה , חוסר סבלנות לאחר..

      כולם!!!!!!! 

      כ-ו-ל-ם! שמסי, כ-ו-ל-ם!

       

       

        24/7/08 09:09:

      צטט: seagull- 2008-07-23 21:17:04


      הייתה לי אהבה מדהימה .....הוא היה נמוך ממני ....הצלחתי מבעד לעיניו לראות ...

      זכיתי ! חבל שלפעמים אנו לא מסתכלים קצת מעבר.

      סיגל, זכית וזיכית. בחרת. והבחירה עושה את העניין. כמו שאמר פעם פרנק זאפה

      Home, is where the heart is

      תודה..

        24/7/08 09:04:

      צטט: סמדר כרמל 2008-07-23 20:33:58


      דווקא הנושא של מוסכמות ומה יגידו אחרים נראה לי פה משני. מה שחשוב זה שהוא קטן ולא מספיק לאחת כזו גדולה...

      "קטן" או "לא מספיק" זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, לא? ואם היא הייתה מצליחה " לראות" אותו, מעבר למגבלת גודלו המטפורי, האם לא הייתה מגלה דברים נוספים? והוא? אם הייתה מסכימה, לא היה מרגיש "גדול"יותר?

        24/7/08 08:57:

      צטט: ניפי 2008-07-23 18:10:56


      גם לי זה הזכיר נורא סיפור ילדים,

      אפילו יש אחד כזה (בגן שלי)

      שמספר על ג'ירפה שהיה לה חבר קופיף או משהו בסגנון...

      אה, וזה גם הזכיר לי הצגה שעשתי פעם (תאטרון בובות)

      על עכבר שרצה להתחתן עם החיה הכי חזקה והכי שווה ביער

      חומר למחשבה... :)

      הכל מזכיר לך גני ילדים...את בלתי אפשרית...אשמח לקרוא אותם דפנה.

      ותודה על מה ששלחת לי בפרטי. אני מתכוון להזיז את זה...

       

        24/7/08 08:55:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-23 17:32:33

      מצטערת! אין לי זמן!!! אין לי זמן!!! אין לי ! (ובילבלת אותי עם כל הניקוד, זה יוצא לי מחורבש על המק). אפשר להגיד שרשמת מאוד מעניין גם בלי לקרוא? צוחק

      קח כוכב בכל זאת. סתם כי נעים לבקר אצלך :-)

      ארטישוקה, אשלח לך גירסה לא מנוקדת. אחרי הבחינות שלך.

       

        24/7/08 08:54:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-23 16:17:22

       

      אצל יואל אי אפשר לדעת.הבחור מתוחכם בצורה קיצונית.. מוכר לנו סיפורים פשוטים לכאורה ותוך שתי שניות טראח! אתה מוצא את עצמך בסערה שלא ידעת שאתה נכנס לתוכה. זהירות מלכודות!

      אפי, אצלך יש מלכודות יותר קטלניות!

      תודה על ספקנות.

      אויר חיינו

       

        24/7/08 08:52:

      צטט: עמירם 54 2008-07-23 14:22:57

      הסיפור הוא רק על שניהם, נכון ?

      אין כאן איזו אלגוריה על גברים נשים בכללי..

      עניין פרטי לחלוטין.

      אולי.

      תודה חבוב

        24/7/08 07:14:

      עצוב,

      כי אז יבוא הגבוה מאוד ויציע לה את העננים, ומשם היא צתחשוב שאפשר לשלוט על הכל, ותפסיק לשים לב לפרטים הקטנים,

      והאושר בכלל לא ינסוק לגבהים שהיא חלמה עליהם.

       

        24/7/08 02:28:


      אכן מקסים.... באמת מקסים....

      ועל כך נאמר - דברים שרואים מכאן לא רואים משם...

      קריצה

        23/7/08 22:47:


      שתיים:

      1. נזכרתי בשיר של נורית זרחי, אישה באבטיח, הנה בית אחד  -

      אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא
      היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה
      היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
      ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
      וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
      ופתאום הסתיימה העונה

      2. המממ המממ לי זה לא נקרא כמו סיפור ילדים

      נשארה לי אי נוחות, לא  יודעת להגדיר בדיוק מה ולמה.

        23/7/08 21:46:

      מ-ק-ס-י-ם-!

       

      ושכולם יקפצו. המוסכמות, הסטיגמות, החינוך, אי קבלת השונה , חוסר סבלנות לאחר..

       

       

      כולם!!!!!!! 

        23/7/08 21:17:


      הייתה לי אהבה מדהימה , קראתי לה אהבה של פעם בחיים.

      הסתכלתי לו בעניים וראיתי עולם מלא אושר,חן ואהבה.

      הוא היה נמוך ממני ,פחות יפה ממני (לא שאני יפה...).

      ולא, לא ראיתי את את זה ,הצלחתי מבעד לעיניו לראות

      את היופי הפנימי שהאיר את אותו הרגע ואז את  חיי ואישיותו  רמת המעלה

      זכיתי !

       

      חבל שלפעמים אנו לא מסתכלים קצת מעבר.

       

      חייב כוכב מבטיחה לחזור לכשישובו

       

       

        23/7/08 21:15:

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 14:12:54

      צטט: wonders 2008-07-23 13:59:53


      פוסט מקסים יואל, פתוח לגמרי.

      אני דוקא ראיתי את הפער בין הרצון של הלב לידידות והרצון של הנשמה לקרבה שהם טובים ונכונים ואמיתיים,

      לבין מוסכמות החברה, התדמיות, הצורך למסד, להגדיר לנכס.

      אם הוא נחמד ואם היא מושכת אז שיהיו חברים או אהובים או.... מה שרוצים.

      מה הקשר לארוחות ערב אצל ההורים או רבנים גמדיים?

       נכון. הפער הוא גדול והשאלה אם את חושבת שהם יכולים בלי מוסכמות? תדמיות? פיד בקים?

      ותודה, פלא פלאים, על הסקרנות והפליאה וההשתוממות והתהיה.   

      (החלפת תמונה...איזה קסם)

      הכל חשוב... והכי מהכל חשוב לשמור על החופש לבחור ולהיות אחראי/ת לבחירותיך.

      נחמד שהוקסמת. :)

        23/7/08 20:33:


      דווקא הנושא של מוסכמות ומה יגידו אחרים נראה לי פה משני. מה שחשוב זה שהוא קטן ולא מספיק לאחת כזו גדולה. זה כמובן לא מתייחס לגודל פיזי אלא לכל תחום. מקסים ככל שיהיה, הוא לא שווה לה ולא יוכל למלא את הצרכים שלה. ויואל, זה לא רק בגלל שהוא גבר (-:

      אילו היה יותר (גבוה, רגיש, נבון...) היה יודע שהוא לא מספיק בשבילה אבל אז אולי הוא כן היה מספיק (?)

        23/7/08 18:10:


      גם לי זה הזכיר נורא סיפור ילדים,

      אפילו יש אחד כזה (בגן שלי)

      שמספר על ג'ירפה שהיה לה חבר קופיף או משהו בסגנון...

      כשהדגש הוא שהם שונים ומה קורה כשכל אחד מבקר בעיר של השני

      ולא מתקבל בברכה...

      בסופו של דבר הוא מציל את האנשים בארץ שלה ולהפך

      והם חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה :) 

       

      אה, וזה גם הזכיר לי הצגה שעשתי פעם (תאטרון בובות)

      על עכבר שרצה להתחתן עם החיה הכי חזקה והכי שווה ביער

      אז הוא פנה לפרה, לפילה, לחתולה וכו'...

      בסוף הוא מבין שיש עכברה חמודה ממש מתחת לאף שלו

      שמחכה ומחכה שרק יציע...

       

      חומר למחשבה... :)

       

      מצטערת! אין לי זמן!!! אין לי זמן!!! אין לי ! (ובילבלת אותי עם כל הניקוד, זה יוצא לי מחורבש על המק). אפשר להגיד שרשמת מאוד מעניין גם בלי לקרוא? צוחק

      קח כוכב בכל זאת. סתם כי נעים לבקר אצלך :-)

        23/7/08 16:17:

      צטט: עמירם 54 2008-07-23 14:22:57

      הסיפור הוא רק על שניהם, נכון ?

      אין כאן איזו אלגוריה על גברים נשים בכללי..

       

      אצל יואל אי אפשר לדעת.הבחור מתוחכם בצורה קיצונית.. מוכר לנו סיפורים פשוטים לכאורה ותוך שתי שניות טראח! אתה מוצא את עצמך בסערה שלא ידעת שאתה נכנס לתוכה. זהירות מלכודות!

        23/7/08 14:22:

      הסיפור הוא רק על שניהם, נכון ?

      אין כאן איזו אלגוריה על גברים נשים בכללי..

        23/7/08 14:13:

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 13:43:27

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-23 12:27:23
      יואל,

      מענין לי לקרוא אותך וגם

      מסכימה עם אפי.

      הבחורה מודעת לחולשות שלה ומשלימה

      איתן. זה ראוי להערכה, לדעתי.

      ומה היא עושה עם החולשות שלה לדעתך?

      כיף שאת באה לקרוא (בקפה)

       

       

      לפעמים לא צריך לעשות הרבה...עם החולשות, אני מתכוונת.

      לפעמים המודעות להן, ההכרה בהן וההשלמה עמן - מספיקה.

      אנחנו נוטים להיות מוקסמים מפריצת גבולות. במיוחד כאשר מדובר

      במי שמותח את גבולות המגבלות שלו עד הקצה. אבל בטווח הארוך

      זה עשוי להתיש אותנו, הסובבים אותו.

      אז נראה לי שהבחורה בפוסט שלך מרגישה, באינסטינקט או במודע,

      שלא תוכל לעמוד במתיחת הגבולות הזו לאורך זמן ולכן היא מוותרת מראש.

      לכן אני מעריכה אותה.

        23/7/08 14:12:

      צטט: wonders 2008-07-23 13:59:53


      פוסט מקסים יואל, פתוח לגמרי.

      אני דוקא ראיתי את הפער בין הרצון של הלב לידידות והרצון של הנשמה לקרבה שהם טובים ונכונים ואמיתיים,

      לבין מוסכמות החברה, התדמיות, הצורך למסד, להגדיר לנכס.

      אם הוא נחמד ואם היא מושכת אז שיהיו חברים או אהובים או.... מה שרוצים.

      מה הקשר לארוחות ערב אצל ההורים או רבנים גמדיים?

       נכון. הפער הוא גדול והשאלה אם את חושבת שהם יכולים בלי מוסכמות? תדמיות? פיד בקים?

      ותודה, פלא פלאים, על הסקרנות והפליאה וההשתוממות והתהיה.   

      (החלפת תמונה...איזה קסם)

        23/7/08 13:59:


      פוסט מקסים יואל, פתוח לגמרי.

      אני דוקא ראיתי את הפער בין הרצון של הלב לידידות והרצון של הנשמה לקרבה שהם טובים ונכונים ואמיתיים,

      לבין מוסכמות החברה, התדמיות, הצורך למסד, להגדיר לנכס.

      אם הוא נחמד ואם היא מושכת אז שיהיו חברים או אהובים או.... מה שרוצים.

      מה הקשר לארוחות ערב אצל ההורים או רבנים גמדיים?

        23/7/08 13:43:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-07-23 12:27:23
      יואל,

      מענין לי לקרוא אותך וגם

      מסכימה עם אפי.

      הבחורה מודעת לחולשות שלה ומשלימה

      איתן. זה ראוי להערכה, לדעתי.

      ומה היא עושה עם החולשות שלה לדעתך?

      כיף שאת באה לקרוא (בקפה)

       

        23/7/08 13:40:

      צטט: יובז 2008-07-23 12:18:00
      איך אהבתי את נ. (*) שפעם מזמן היתה גבוהה ממני ב- 5 סנטימטרים

      החלומות הרומנטיים  ומה הכי טוב ואיך צריך להיות  ומי כמוני יודע והאהבה  ומולם - הסביבה, והחברה, ומה יגידו

      (*) נ. היא כמעט שם גנרי אצלי ויש יותר מאחת שיחשבו שהיא זו היא, אבל רק נ. אחת עם ה- 1.77 שלה, שבחיים לא תגיע לכאן, תדע שזו היא ותשמח על מה שהיה ולא היה והיה יכול להיות.

      יובל, הן תמיד גבוהות מאיתנו בחמישה סנטימטרים. לנשים יש עליונות , חייבים להודות.זה לא מתבטא בכוח או שררה, באומץ  או סמכות. אבל יש להן כמה סנטימטרים יותר בהיקף שריר הלב, אקסטרה סמ"קים ביכולת להכיל, וחמישה כוחות סוס של מרץ בלתי נלאה לדחוף קדימה את  הדור הבא.

      ואנחנו מה? מוכנים לשלם הרבה בשביל עוד חמישה סנטימטרים?  

        23/7/08 13:31:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-23 11:02:39


      הבחור אולי קטן אבל יש לו וואחד וובוס כדי להעיז ולפנות לבחורה הגדולה ממנו פיזית בכמה מספרים.

      לגבי נושא הפתיחות..ייתכן ויש לו פתיחות גבוהה ממנה לגבי אחרים אבל לדעתי הוא פועל ממקום של גבר שרוצה להשיג את הנשגב. לכן זה עניין של גדלות וובוס ולא עניין של גדלות רוח. או שלא..

      אגב, הקטע עצמו - גדול!

      אפי, ואני חשבתי שהתכוונת שרק המעז מצליח.

      האם העזה=חאמינדוס?

      האם נשגב= גבוה?

       

        23/7/08 12:27:


      יואל,

      מענין לי לקרוא אותך וגם

      מסכימה עם אפי.

      הבחורה מודעת לחולשות שלה ומשלימה

      איתן. זה ראוי להערכה, לדעתי.

        23/7/08 12:18:


      איך אהבתי את נ. (*) שפעם מזמן היתה גבוהה ממני ב- 5 סנטימטרים

       

      החלומות הרומנטיים

      ומה הכי טוב

      ואיך צריך להיות

      ומי כמוני יודע

      והאהבה

       

      ומולם - הסביבה, והחברה, ומה יגידו

       

       

      (*) נ. היא כמעט שם גנרי אצלי ויש יותר מאחת שיחשבו שהיא זו היא, אבל רק נ. אחת עם ה- 1.77 שלה, שבחיים לא תגיע לכאן, תדע שזו היא ותשמח על מה שהיה ולא היה והיה יכול להיות.

        23/7/08 11:02:


      הבחור אולי קטן אבל יש לו וואחד וובוס כדי להעיז ולפנות לבחורה הגדולה ממנו פיזית בכמה מספרים.

      לגבי נושא הפתיחות..ייתכן ויש לו פתיחות גבוהה ממנה לגבי אחרים אבל לדעתי הוא פועל ממקום של גבר שרוצה להשיג את הנשגב. לכן זה עניין של גדלות וובוס ולא עניין של גדלות רוח. או שלא..

      אגב, הקטע עצמו - גדול!

        23/7/08 10:08:

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 10:03:02

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-23 09:56:45

       

      אז קדימה, מהכוח אל הפועל.

      השקקתי לרשותך,

      מן הסתם לא אני המצאתי אותו

      כן  , המילים הללו הרוו את צמאוני.

      לא, לא כמו עליסה,כמו הגמד.

      גמדי, בעיה קשה  למה ?, מהכוח אל הפועל, בעיה קשה הכל שאלה של רצון.

       

       

       

        23/7/08 10:03:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-23 09:56:45

       

      אז קדימה, מהכוח אל הפועל.

      השקקתי לרשותך,

      מן הסתם לא אני המצאתי אותו

      כן  , המילים הללו הרוו את צמאוני.

      לא, לא כמו עליסה,כמו הגמד.

      גמדי, בעיה קשה , מהכוח אל הפועל, בעיה קשה

       

        23/7/08 10:00:

      צטט: ~s~ 2008-07-23 09:54:31

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 09:44:56

      צטט: ~s~ 2008-07-23 00:05:55

      הפסידה

      ספרי לי למה ?

      כמו שכולנו יודעים- הגודל לא קובע.

      במקום להקשיב לתחושות שלה כלפי האיש היא שבויה ב"מה יגידו", "איך יסתכלו" וכן הלאה.

      הוא מקבל אותה כמו שהיא. זה המון.

       

      נכון. יש לה דעות קדומות כנראה. עליו. על עצמה.

       

        23/7/08 09:56:

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 09:51:46

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-23 09:18:24
      יואל,

      אולי תעבד את זה לספר ילדים?

      שקקתי את המילים כאן

      ומעבר לכך, נכנסתי מעט לנעליה הגדולות של הגבירה,

      הן היו לי גדולות מידי,

      כי הרגשתי קטנה.

       

      רעיון מצויין!  לא חשבתי על זה..

       

      "שקקתי" זה ביטוי מקסים! אפשר לאמץ אותו? שקקתי, זה כמו להיות מלא חיים? לשפוע ולתסוס ?וגם לשתות ולגמוע מהשוקת ?

       

      :-))) כמו עליסה הרגשת?

       

       

      אז קדימה, מהכוח אל הפועל.

       

      השקקתי לרשותך,

      מן הסתם לא אני המצאתי אותו

      כן  , המילים הללו הרוו את צמאוני.

       

      לא, לא כמו עליסה,כמו הגמד.

        23/7/08 09:54:

      צטט: יואל עיני 2008-07-23 09:44:56

      צטט: ~s~ 2008-07-23 00:05:55

      הפסידה

      ספרי לי למה ?

      כמו שכולנו יודעים- הגודל לא קובע.

      במקום להקשיב לתחושות שלה כלפי האיש היא שבויה ב"מה יגידו", "איך יסתכלו" וכן הלאה.

      הוא מקבל אותה כמו שהיא. זה המון.

       

        23/7/08 09:51:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-07-23 09:18:24
      יואל,

      אולי תעבד את זה לספר ילדים?

      שקקתי את המילים כאן

      ומעבר לכך, נכנסתי מעט לנעליה הגדולות של הגבירה,

      הן היו לי גדולות מידי,

      כי הרגשתי קטנה.

       

      רעיון מצויין!  לא חשבתי על זה..

       

      "שקקתי" זה ביטוי מקסים! אפשר לאמץ אותו? שקקתי, זה כמו להיות מלא חיים? לשפוע ולתסוס ?וגם לשתות ולגמוע מהשוקת ?

       

      :-))) כמו עליסה הרגשת?

       

        23/7/08 09:46:

      צטט: בלאק סמארה 2008-07-23 06:05:28


      אוי, יש בזה המון רגש. עצב.

       

      וכר נרחב לדמיון. אוהבת טקסטים כאלה.

      מה היו האסוציאציות שלך בלאקי ?

      את מהבודדים שמנצנצים/ת בבוקר...

       

        23/7/08 09:44:

      צטט: ~s~ 2008-07-23 00:05:55

      הפסידה

      ספרי לי למה ?

        23/7/08 09:18:


      יואל,

      אולי תעבד את זה לספר ילדים?

       

      שקקתי את המילים כאן

      ומעבר לכך, נכנסתי מעט לנעליה הגדולות של הגבירה,

      הן היו לי גדולות מידי,

      כי הרגשתי קטנה.

       

       

       

        23/7/08 06:05:


      אוי, יש בזה המון רגש. עצב.

       

      וכר נרחב לדמיון. אוהבת טקסטים כאלה.

        23/7/08 00:05:
      הפסידה

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין