דיון: שפתיים חזותיות לכולם
..נשוחח קצת על שפה חזותית
למה? כי זה חשוב.
לומדים את זה.
זה התדר הנכון. כן.
קליק כזה על הערוץ.
זה כיף. אני מבטיח.
אחרי שהאקדמיה העריכה אותי בציון מחפיר.
בדיוק בקורס הנושא את אותה כותרת.
חשבתי לפצוח בדיון. אולי בשיח-רור.
למרות הכל למדתי.
אז,
הנה.
שאלה:
מדוע אנחנו זוכרים רק חלק מהגירויים החזותיים שאנחנו נחשפים אליהם?
(אם זה יהיה מחפיר ואני אגלה שאני שוב מדבר אל עצמי אני מבטיח לשפוך את כל האינפורמציה מהקודקוד)
בחיי.
העיניים בראש שלכם מחוברות למוח ובלעדיהם ובלי האור המוחזר אי אפשר בכלל לחוות גירוי חזותי.
(אי אפשר להתרשם....)
אוי זה נורא מעניין
נצא לשנייה מהעניין: נושא מעניין מתרחצים ומתרחצות, המון ציירים מתעסקים בנקודת המפגש הזאת בין המתרחץ לפעולה עצמה (ההכנה לרחצה,הרחצה) בין המתרחץ ולטבע ליחס בין המתרחצים לבין עצמם ולגופם, נקודות היחס רבות ומאפשרות לאמן/מעצב לייצר מיקוד לפי היחס אותו הוא בוחר להבליט (?)
אז....
נמשיך. קיימות תיאורית חישה לגבי העיניים. למה תיאוריות?
אני חושב שהעובדה טמונה בעובדה שהעיניים הם חלק בלתי נפרד מהמוח, הם חלק פעיל ממנו, העיניים נשארות באותו גודל מלידה ועד מוות. והם בעיני מהוות את החלק החמקמק בין החומר לרוח, בעין מתבצעת ההתמרה של האור החודר למידע אותו רק המוח יכול לתרגם.
מה נשאר? מה מגיע למוח?
***
לילי אומרת נכון שהיא אומרת למה?
***
תיאוריות החישה הקיימות הם גשטלט,הבנייתית,סביבתי.
גשטלט: בגדול העין מעדיפה לקלוט את השלם על חלקיו.
בגשטלט קיימים מספר כללים שגם עליהם נוכל להתווכח
אנחנו מעדיפים לראות אובייקטים כשייכים לקבוצה מאשר אובייקטים שונים כשייכים לקבוצה .
אנחנו מעדיפים אובייקטים קרובים כקבוצה ולא כאלו שרחוקים.
אנחנו מעדיפים את זה שיש לו המשך הגיוני מאשר זה שאין לו המשך הגיוני.
העין מתייחסת לגורל המשותף של הקווים כבעלת משמעות רבה יותר.
איננו יכולים לראות את המציאות בכלל ללא הבחנה בין כלל לרקע. הבנייתית:
הגירוי צריך להתאים למצבנו הנפשי, כך נזכור אותו.
סביבתית:
הסביבה המכילה את האור משפיעה על האובייקט ועל הדרך בה הוא נקלט.
(אוי זה מעניין)
זה לא תפוחים זה גשטאלט אני אומר לך! ישר זרקתי לאוויר את הריבוע של אוראנג'. כן הכתום (לא אני לא חושב שזה מסמל ידידות)
נחזיר את קזימיר מלביץ ואת הציור שכולם מכירים. נראה מצויין. נראה מלביץ.
זכיר?
***
מה בין תפיסה לבין בחירה. אני רוצה להרחיב, ככה זה שעצבניים בסוף מתעייפים.
מחר.
|
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שהעינים משקפות.
מה, הלילה אין זיוני מוח???? (תרתי משמע)
רדבול פה??
ממשיכים?
תודה.
בוקר טוב אלי
זה שהאקדמיה העריכה אותך בציון מחפיר
שתתבייש האקדמיה !!!
ובציור אני רואה אפרסקים עסיסיים , שזיפים ירוקים
וקנקן תה קר עם גבישי קרח ממותקים.
אנו בעונת הקיץ - היית צריך להתאים את הציור לעונות השנה
לכן חזותית לא התחבר לי עם תפוזים .
*
מישהו יכול להסביר לי בפשטות על מה המהומה?
לבן, שחור ואפור לא נחשבים צבעים, הם אין צבעים
לבן על לבן הוא דווקא ציור יותר חזק של מלביץ' לא? לא בעין, בקונספט
אני רואה בעין כמו שאני חושב עם הזין, רק יותר טוב
התעוררתי. כן, אני זוכרת, אבל אולי בגלל שאני אוהבת כתום. זה מזכיר לי תפוזים שמזכירים לי פרדס שמזכיר לי את אבא שלי שמזכ....
את הסמל של סלקום ופלפון למשל- אני בכלל לא זוכרת ואני מניחה שהם עשויים מצבעים שלא אומרים לי כלום...
אולי זה הולך ככה- העין(אצלי רק אחת, מה לעשות קורה) מעבירה את כל האנפורמציה למוח בלי שום סלקציה ועניין בצבעים או צורות (כלומר העין זה איבר סתום לגמרי, קדמוני , פרימיטיבי, בערך כמו גזע המוח), והמוח מחליט מה לעזאזל עושים עם כל האנפורמציה הזו. מה זוכרים רק לרגע, מה נשאר חקוק לנצח, מה מדחיקים מיד ומה בוחרים לאהוב (ולזכור), והתהליך הזה לדעתי, אולי עשוי מחומרים של זכרונות מהעבר ואסוציאציות מההווה.
למה אני אוהבת ירוק ואדום? כי זה מזכיר לי דברים שאהבתי.לא זוכרת מה. אבל מזכיר. שכחתי. אולי תותים בשמנת. אולי עץ שצמח ליד הבית שלי. ככה פשוט.
מחר תספר מי עצבן אותך ולמה. נראה מה נעשה איתו כבר.
דש לב.. ב.. ר... אוולה שכחתי איך קוראים לכלבלב... אולי כי הוא שחור? ושחור מזכיר לי משהו רע? אולי כי יש לי רק עין אחת ואין סיכוי שאזכור כלב ככ קטן?
תסביר לי מחר. אבל לאט. אמרת שאני סתומה.
לילה טוב:)
מחר אולי נגלה גם למה הביאו לי את הסעיף.
:)
מאוחר בלילה ואת מצחיקה נורא.
זה לא תמיד נכון.
את "זוכרת" את הריבוע של אוראנג'?
הכתום!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אם אתה קורא עיתון.
אתה יודע שיש סדר.
לאיך שאתה קורא אותו.
למה יש סדר?
מי הכתיב אותו.
הבחירות האישיות שלך?
או של העורך?
אוי זה נהיה מעניין
:)))) את כותבת ואני כותב.את יכולה למחות עד מחרתיים :)
כל עין מתפקד כמצלמה תלת מימדית.
ככה שאת מכוסה. מה לעשות.
חוץ מקצת תפיסת מרחב.
מה שלא הפריע ללילה להיות מפקד של ספינת חלל!
ולגבי השאלה למה אנחנו בוחרים לרצות לזכור (??????? איזה ניסוח דפוק) משהו אחד יותר מאחר, התשובה היא-
אסוציאציות וזכרונות.
דברים שמעלים בנו אסוציאציה נעימה ודברים שמעלים זכרון של משהו אהוב- נבחרים להזכר לטווח ארוך.
מה שמעיד על כך שבעצם, כל חיינו הם שרשרת אחת של המשכים למשהו קטן שקרה כשהיינו קטנים.
שרדבול יקח בחשבון שהכלבה שלי היא דני ענק. אז מה? היא גם שחורה כפיח. יחד - אף אחד לא יראה אותם ממטר. , ובטח לא יזכור.
ולא ירדתי לסוף דעתך בעניין השחור והלבן.
למה לבן הוא חומר זכיר יותר משחור? תסביר שוב, זה מעניין.
וגם- מה עם צבעים אחרים? אם העין היא המקשר בין רוח לחומר,( כלומר המידע שנראה בעין עובר למוח ושם כבר מחליטים מה לעשות איתו) אז למה אנשים שאוהבים יותר צבע מסוים, נגיד ירוק, לא יזכרו יותר דברים ירוקים שראו?
רדבול רוצה להכיר את הכלבה שלי?
אני חושב שכל אחד יתחיל את הצפיה בנקודה אחרת.
ומן הסתם באזור זה תהיה התמקדותו.
ויש גם את השאלה שפתחת פה- מה נשאר? מה מגיע למוח?, אם העיניים מבצעות את התמרת האור למידע
אני רואה רק בעין אחת (מה לעשות? קורה). לפי התאוריה שלך אני רואה וזוכרת חזותית רק 50% ממה שאחרים רואים וזוכרים.
תרשה לי למחות בתוקף.
רדבול חתיך הורס.
בדיוק.
אז בעצם השאלה היא למה אנחנו בוחרים את מה שאנחנו בוחרים,
מה גורם לרצות לבחור משהו אחד על פני דבר אחר
אמנון ידידי, אמנם יש נחשים רבים
אבל לאיזה אנחנו מכוונים?
השתקפות?
אנחנו מדברים על נחש?
עוד פעם מסתכל על השעון אמנון?מה שאומר שאנחנו יכולים לבחור או להבליט גירוי או אובייקט שממנו אנחנו מושפעים
(על זה אנחנו צריכים לדבר דינה) ואת הגירוי הזה אנחנו זוכרים. זה שייך לתהליך של בחירה (מה לזכור?)
שאנחנו עושים שאליו התהליך הזה מורכב גם כן אליו אני אגיע והוא גרעין העניין. דינה המקסימה.
העינים אמנם נשארות באותו הגודל,אך ההשתקפות משתנה.
נו ,
נניח שחיכתם לי.
יאללה.
ביי
רדבול זאת דוגמא מצוינת למה שכתבתי.
הוא כלכך שחור שלא רואים :)
פפפפפ.....
נשימה עמוקה
מה אתן ממהרות.
נו אלי... מדוע?!
(קליט? פשוט? סימבולי קמאי? מה? שטיפת מוח? מה?)
א. אני חוששת שיש פה קצר בתקשורת
ב. אולי אנחנו זוכרים רק מה שיפה? ויופי זה עניין לגמרי אובייקטיבי? אולי המוח האנושי קולט רק שילובי צבעים מסוימים ולא מקבל אחרים? אולי צורות מסוימות ושילובי צורות מסוימים מטרידים אותנו עד כדי כך שאנחנו שוכחים אותם? אולי תשאל משהו יותר ברור כי אין לי מושג מה אתה רוצה ואני נרדמת מול המחשב?
אנחנו זוכרים את אלה שמשפיעים עלינו הכי הרבה...
לדעתי..
מחכה בקוצר סבלנות
:) אני ממש רוצה להתחיל. אפשר?
אני כבר סקרנית לקרוא את כל האינפורמציה שאתה שומר שם בקודקוד שלך