לא יכולה ככה. בסדר? לא בא לי יותר ככה. טוב?

אם לא בא לך אז תשירי.

כי אין לך כבר מילים.

ותחייכי. תמיד. תצחקי. תמיד. ותבכי.

תצחיקי אותם.

תהיי כל מה שאת, תני להם מופע מטורף.

ותבכי.

לבד, בתוך מיטה גדולה. בלי החיבוק המזויין הזה. תרתי משמע.

תצחקי שוב, נו. למה את לא מחייכת? נו, אל תהיי כבדה כל כך.

את כבדה. כל כך. את עייפה. מידיי.

אי ירוק בים.

טייפ דאבל קאסט משנת 89 לפני הספירה.

חבילת פיתות כי בא לך בכוונה.

קונדומים במקרה ויגיע איזה עלם.

אבל רק מחוספסים, כי החיספוס שלך כבר אבד.

את נקייה מידיי, רגישה מידיי, אמיתית מידיי.

קונדומים אוהבים את זה מתוחכם.

ואת? פשטות עוטפת אותך. מורכבת מידיי בתוך האמת שלך.

יש בך הכל הם אומרים. כמה מוכשרת את. כמה יפה את. כמה עוצמתית.

לפעמים בא לך להירדם בעיניים פקוחות ולהסתכל על החיים מהצד.

כדי לשמוע את הקולות.

וכמה קולות את שומעת. מבחוץ, מבפנים.

קארמה טובה, קארמה רעה. כל הזמן את חושבת על זה.

מה יהיה היום?

מה מתחשק לך?

אז לא מתחשק לך היום.

לא יכולה ככה. בסדר? לא בא לי יותר ככה. טוב?

תשירי כי אין לך כבר מילים.

ותחייכי.

תמיד.

ותבכי.

את שומעת אותי?

תבכי.