כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    השמאל הצרפתי והדרך השלישית

    10 תגובות   יום רביעי, 23/7/08, 09:59

    בשנת 1995 חולה ועייף עזב מיטראן את כס הנשיאות לאחר 14 שנה. מיטראן היה בשנת 81  התקווה הגדולה של השמאל הצרפתי. 23 שנה לאחר יסודה של הרפובליקה החמישית בצרפת בשנת 1958 על ידי דה-גול, לראשונה זכה המועמד הסוציאליסטי בבחירות לנשיאות.

     

    שנת 2002 הייתה אמורה להיות ההזדמנות הגדולה של הסוציאליסטים לחזור לשלטון. ב-1997 הם זכו ברוב בפרלמנט והקימו ממשלה בראשותו של ליונל ג'וספין, הקרב על הנשיאות של 2002 אמור היה להיות השלמתו של המהפך שהחל חמש שנים קודם לכן, וסיום כהונתו המדכדכת של שיראק באליזה.

     

    במקום זאת ספגה צרפת בכללה והשמאל בפרט את אחת המכות הכואבות בתולדותיהם. ג'וספין כלל לא העפיל לסיבוב הבחירות השני בשל הפיצול הרב בקולות השמאל ואת המקום השני תפס נציג הימין הקיצוני לה פן.

     

    הטראומה של 2002 שיתקה את המפלגה הסוציאליסטית, הובילה להתפטרותו של ג'וספין מראשות המפלגה והותירה חלל בצמרת המפלגה. לקראת בחירות 2007 ולאחר 12 שנות שלטון של שיראק. צרפת הייתה זקוקה לשינוי. תקופת השלטון של שיראק נתפסה כנטולת חזון, נטולת הישגים עגמומית ואפורה.

     

    אבל גם בשנת 2007 לא הצליחה המפלגה הסוציאליסטית להביס את הימין. לאחר שנים ארוכות נטולות חזון תחת שיראק ובאווירת הדכדוך שהתפשטה בצרפת ובאה לידי ביטוי בכל העיתונים של התקופה, עם כותרות כמו צרפת שדועכת, צרפת שנופלת והסוף של צרפת. הצליח דווקא סרקוזי, איש מפלגת השלטון, לבנות את עצמו כשינוי המיוחל וכאלטרנטיבה מבית לשנים האפורות של שלטון שיראק. דברים שכתבתי בנידון לאחר הבחירות בצרפת 

     

    בבחירות 2007 לראשות המפלגה הסוציאליסטית, השמאל ניסה הכול, בבחירות המקדימות נבחרה סגולן רויאל המועמדת המובילה בסקרים ולא איש מההנהגה הוותיקה. סגולן רויאל ניסתה לעשות שימוש חדשני ושונה ברשתות חברתיות ובאינטרנט וניסתה להפוך את מסע הבחירות שלה למסע בחירות דמוקרטי שתופי, אך ללא הועיל. בסיבוב השני ניצח סרקוזי את סגולן רויאל בפער גדול.

     

    ההפסד הנוסף של השמאל לאחר שנות שלטון כושל של הימין הוביל למשבר הנוכחי במפלגה הסוציאליסטית. שנה לאחר הבחירות לנשיאות ועדין השמאל מתקשה למצב את עצמו מחדש ולבנות את כוחו ואת דרכו. לא רק שהימין נצח בבחירות, אלא שבצעד מחושב ואכזרי  לשמאל, הצליח סרקוזי למשוך לממשלתו ולצדו כמה מן הכוחות המובילים במפלגה סוציאליסטית כמו ברנרד קושנר שמונה לשר החוץ ודומיניק שטראוס קהאן שמונה בעזרתו לנשיא קרן המטבע הבינלאומי.

     

    שנה לאחר הבחירות והשמאל הצרפתי מחפש מנהיג ודרך חדשה, ברטרנד דלנואה ראש העיר של פריס מנסה להציב את עצמו כמנהיג הבא של המפלגה וכמועמד עתידי לבחירות 2012 לנשיאות. בספרו החדש "התעוזה" מציג דלנואה את עצמו כסוציאליסט וליבראל.

     

    ארבעים שנה לאחר מהפכת 68 ועשור לאחר מפלגת הלייבור בבריטניה, גילתה המפלגה הסוציאליסטית בצרפת את הדרך השלישית שמתנתקת מן הסוציאליזם הקלאסי ומשתמשת במילה המעט מגונה בצרפת ליברלי. כי למרות שהמילה הזו שורשיה המחשבתיים נטועים עמוק במחשבה הצרפתית של העת החדשה ושל הנאורות. בצרפת של המאה העשרים הפכה מילה זו, בחוגי השמאל, כמעט למילת גנאי.

     

    האם השמאל הצרפתי יכול באמת להשתחרר מכבלי העבר ומהתפיסות הסוציאליסטיות המסורתיות שלו? האם הדרך לשלטון, של השמאל, עוברת באימוץ כללי המשחק הקפיטליסטי? בעוד דלנואה משליך את יהבו על קפיטליזם מתון ומלא חמלה, ממשיכה סגולן רויאל לבסס את תפיסתה כמנהיגת המפלגה בהיצמדות לקו סוציאליסטי שמרני יותר.

     

    השמאל החדש צריך להכיר על פי דלנואה בכוחות השוק , אך עם זאת לדעת להגבילם. החוכמה היא להבין שבשוק גלובלי אי אפשר להתכחש עוד לשיטה הליברלית צריך רק לדעת לשלוט בה לתפיסתו.

     

    השיטה הליברלית מבוססת על תחרות של פרטים לטובת הצרכים האישיים שלהם באווירה של שוק חופשי. הסוציאליזם לעומתו מעמיד את הקהילה והחברה בקדימות לטובת הפרט ומעוניין בחלוקה הוגנת יותר של העושר. עבור השמאל הצרפתי מדובר בשינוי מהותי מעקרונותיו של הרצון הכללי ועקרון השוויון.    

     

    לשמאל הצרפתי הייתה תמיד תמיכה רחבה ברחוב ובאיגודים המקצועיים בצרפת שהם חזקים ורבי עוצמה. לשמאל הצרפתי תמיד הייתה שאיפה לשנות מן הייסוד את החברה הצרפתית. תהליך ההתפכחות החל עם מיטראן שעלה לשלטון כהבטחה גדולה והלאים בנקים וחברות. אך נגמר במפח נפש גדול ובהבנה כי השיטה זקוקה לשינוי. תקופת השלטון של מיטראן, הרחיקה את בוחרי המרכז מן השמאל הסוציאליסטי והרחיקה גם את השמאל הקיצוני שהוא רב עוצמה בצרפת. כתוצאה מכך נעה המפלגה הסוציאליסטית שמאלה במפה והותירה חלל גדול במרכז המפה הפוליטית.

     

    כעת מנסה דלנואה למלא את החלל הזה. אם הוא יצליח במשימה זה יהיה כנראה סופו של השמאל הצרפתי כפי שהכרנו אותו בשלושים השנים האחרונות ותחילתו של עידן חדש בצרפת. השאלה היא עד כמה מוכן קהל בוחרי השמאל לוותר על האמונות והאידיאולוגיות שלו. הוויכוח עתה הוא בשאלה האם השמאל שוב הפסיד בבחירות בגלל שדרכו כבר איננה רלוונטית או בגלל שהנהגת השמאל התנתקה מן ערכיה המפלגה? גורם חושב נוסף בבחירות הבאות יהיה כמובן בשאלה עד כמה יחמיר המשבר הכלכלי הנוכחי ועד כמה ירחיק לכת סרקוזי ברפורמות שלו?.

      

     

     

     

      

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/08 09:37:

      צטט: ליבלוב 2008-07-25 12:26:37


      נהניתי לקרוא. שליטה מעולה בחומר. חיוך

      תודה לך

       

        25/7/08 12:26:

      נהניתי לקרוא. שליטה מעולה בחומר. חיוך
        24/7/08 06:55:


      בתמונה משמאל ראש עריית פאריס - ברטרנד דלנואה Bertrand Delanoë

      ומימין סגולן רויאל - מומעדת המפלגה הסוצליאסטית לנשיאות 2007 Ségolène Royal 

        24/7/08 02:20:

      צטט: מולי בנטמן 2008-07-23 16:47:42

      צטט: אורי בר-און 2008-07-23 13:19:15

      ושוב, אין לי שום דבר חכם להגיד, אלא רק- מעניין מאוד.

       

      זה רק טעימות על קצה המזלג.

      הסיפור עוד יותר מעניין לאחר ששלשום השמאל נחל הפסד כואב בהצבעה המשותפת של שני בתי הנבחרים ביושבם יחדיו

      בקונגרס בוורסאי בשאלת הרפורמות של מוסדות השלטון. הפסד על חודו של קול, בסדרת רפורמות שברובן השמאל תמך במקור. הפסד צורב בעיקר לבעלה לשעבר של רויאל , פרנסואה הולנד מזכיר המפלגה שרעיתו לשעבר וראש העיר של פריס מאיימים על מעמדו.

       

      אז יש לי גם שאלה: מי האנשים בתמונה?

        23/7/08 16:47:

      צטט: אורי בר-און 2008-07-23 13:19:15

      ושוב, אין לי שום דבר חכם להגיד, אלא רק- מעניין מאוד.

       

      זה רק טעימות על קצה המזלג.

      הסיפור עוד יותר מעניין לאחר ששלשום השמאל נחל הפסד כואב בהצבעה המשותפת של שני בתי הנבחרים ביושבם יחדיו

      בקונגרס בוורסאי בשאלת הרפורמות של מוסדות השלטון. הפסד על חודו של קול, בסדרת רפורמות שברובן השמאל תמך במקור. הפסד צורב בעיקר לבעלה לשעבר של רויאל , פרנסואה הולנד מזכיר המפלגה שרעיתו לשעבר וראש העיר של פריס מאיימים על מעמדו.

        23/7/08 16:32:

      צטט: max הזועם - איירבוס 2008-07-23 15:27:28

      אני מוצא דמיון, מוליק, בין התהליך שאתה מתאר לבין תהליך הנפילה ואובדן הדרך של מפלגת האבודה אצלנו.

       

       

      הדמיון הוא גלובלי בכל העולם המערבי לפחות השמאל נאלץ לאחר נפילת ברית המועצות וחומת ברלין לאמץ גישה חדשה. למרות זאת ישנם הבדלים רבים בין הסיבות לירידת השמאל הישראלי וירידת השמאל הצרפתי.

      אני מוצא דמיון, מוליק, בין התהליך שאתה מתאר לבין תהליך הנפילה ואובדן הדרך של מפלגת האבודה אצלנו.

       

        23/7/08 13:19:
      ושוב, אין לי שום דבר חכם להגיד, אלא רק- מעניין מאוד.
        23/7/08 10:51:

      צטט: ליאי 2008-07-23 10:28:25


      השאלה היא כמה הסוציאל-דמוקרטים מוכנים לפגוע בערכי החירות בכדי לאפשר שיוויון כלכלי-חברתי, הגבולות הם שיכריעו את המשכה של המפלגה. בעידן של גלובליזציה לא ניתן להניח מראש שהעם מעוניין בחלוקת העושר. כלכלת צרפת לא מסתמכת רק על האוכלוסיה שלה, מן הסתם.

       

      בסופו של דבר, השמאל זקוק למנהיג שיאזן את התפיסה המיושנת של הסוציאליזם, כפי שהוא נתפס כיום. בדבר אחד אני בטוחה, השמאל הצרפתי לא יהפוך עורו בכל מחיר, למרות המשברים התכופים (בניגוד למדינה דמוקרטית מסויימת במזה"ת).

       

       

      אני חושב שלדלנואה יהיה קשה מאוד לשנות את המפלגה ולזכות באמון הבוחרים עם אג'נדה כזו. כי במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית יש גרעין קשה אידאולוגי חזק מאוד ופעיל מאוד. זה נכון שבקרב כלל הבוחרים יש נטיה הולכת ומתגברת למרכז, אך אינני יודע אם זה יספיק. כמובן שדלנואה משתדל לקרוץ למרכז מבלי לאבד את הגרעיו הקשה של המפלגה ומסתמך מאוד על ההצלחות שלו בפריס ועל העובדה שהוא זכה בקדנציה שניה. התהליכים שעוברת המפלגה הם מרתקים אך החשוב מכל עדין שם וויכוח מהותי ואידאולוגי ולמפלגה גם יש מרכזי חשיבה פעילים והוגים הפועלים בתוך התנועה ולכן כפי שאת אומרת התהליכים נעשים עם מחשבה ולא רק על מנת לקלוע לטעם ההמונים ערב הבחירות.
        23/7/08 10:28:


      השאלה היא כמה הסוציאל-דמוקרטים מוכנים לפגוע בערכי החירות בכדי לאפשר שיוויון כלכלי-חברתי, הגבולות הם שיכריעו את המשכה של המפלגה. בעידן של גלובליזציה לא ניתן להניח מראש שהעם מעוניין בחלוקת העושר. כלכלת צרפת לא מסתמכת רק על האוכלוסיה שלה, מן הסתם.

       

      בסופו של דבר, השמאל זקוק למנהיג שיאזן את התפיסה המיושנת של הסוציאליזם, כפי שהוא נתפס כיום. בדבר אחד אני בטוחה, השמאל הצרפתי לא יהפוך עורו בכל מחיר, למרות המשברים התכופים (בניגוד למדינה דמוקרטית מסויימת במזה"ת).

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין