מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
עטינים ולימון
"רק נשמה" הוא אומר, "חסר לך שאת עוזבת אותי. אני חותך ורידים" "מה פתאום" אני עונה "שתדעי", הוא אומר בחיוך "יש לי רימון קטן, שלא יתגלגל לך בטעות מתחת לאוטו"
שיחה טובה עם הבוס.
_______________________________________________________
נסיעה רוטינית בכבישים מוכרים, עולל בן 3 במושב האחורי, "תראה" אני אומרת לו "הנה רפת עם פרות" "פָּאָה, פָּאָה" הוא קורא (הר' מומרת בא'), "רוצה שנלך לראות אותן?" אני שואלת, "כן" קיבוצניק חביב מתיר לנו להיכנס אל המתחם; "את אמא טובה" הוא קובע בחיוך.
עשרות פרות, עטינים כבדים, עוד שניה מתפוצצים מעומס חלב, רובצות בבוץ, כמה מאווררים עושים נסיון נואש להקל עליהן את עומס החום. נהיה לי עצוב בלב.
ליד, עץ לימון מניב, קטפנו לימון, שיפשפנו את הקליפה ושאפנו. הוא מחייך ושם בכיס, אצלי, הריח הלימוני הרענן מסלק מקצת מהעצבות. רק מקצת.
|
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמח שהבאתי שימחה לפנים המחויכות. גם אני נהנה מהדיאלוג.
לעניין הפרות, רק מילה של זהירות אני לא מומחה כזה גדול רק עבדתי ברפת.
ככל הידוע לי מחזיקים את הפרות בהריון תמידי. בלי להיות בהריון הפרה אינה מסוגלת לייצר חלב.
החלב אחרי הלידה מחזיק ל10 חודשים ומכיניסים אותן להריון בחודש השלישי אחרי ההמלטה
אכן תהליך מאד לא אתי. מתרבים הקולות שמצביעים על כך שהתהליך שהעגל נלקח מאמו אחרי 24 שעות הוא מאד טראומתי לאם. התהליך של הריון תמידי הוא מאד תובעני פיזית לפרה והיא נשחקת מהר.
זה לא נחמד אין ספק בכך.
השאלה מה עושים מצד אחד אנחנו רוצים להיות אתיים מצד שני הרעב בעולם גדל. השנה בבנגלדש כמות האורז לא תספיק לכולם ו2 מיליון אנשים יישארו רעבים. ישנם ארגונים שמנהלים מלחמת חורמה נגד הנדסה גנטית שמיועדת להגביר את כמות המזון המיוצרת בחקלאות ואני ממש מבין את החשש מהנדסה גנטית מצד שני אין מספיק אוכל בעולם. אם מישהו יבוא עם פתרון איך מאכילים את כולם ועדיין שומרים על אתיות מגיע לה או לו פרס נובל
אני לא יודע אם קייט נאש ובן זוגה נשארו יחד אבל הייתי רוצה לדעת שלא נשארו יחד. זה לא מקרי שהיא קוראת לשיר "יסודות" לא נראה לי שהיסודות ממש בריאים זה נורא שדווקא האנשים שפעם אהבנו או אהבו אותנו דווקא אליהם אנחנו הכי קשים ואהבה הופכת למלחמה
עופר,
אני אוהבת את הביקורים שלך כאן, את הדיאלוג איתך.
חייכתי למקרא המשפטים הראשונים כי שיקפת לי משהו בי שלא ראיתי, אולם כשקראתי ידעתי מיד שזה נכון. אכן מסתובבת בעולם עם קצות עצבים חשופים. ובעניין הפרות - כרפתן לשעבר, אולי תסביר לי, איך זה שיש להן חלב כל השנה (אני תוהה אם הן כל הזמן ממליטות או כל הזמן מקבלות הורמונים). והעצב הוא על שום הזכות שלקחנו לנו לכלוא ולדכא ולנצל ועל ההחפצה של בעלי חיים. ואני גם מכירה בכך שיש צביעות במשפט הזה שלי, כי גם אני חלק מכל התעשיה הזו.
ויש מצב שהשניים האלה, של קייט נאש, כבר לא ביחד...
אני דווקא לא רואה את העצב פה. אני רואה אשה ששני אנשים (בוס ובן) צריכים אותה מאד כנראה בגלל היכולת שלך להפתח לחוויות סביבך ולהביא אותם לתוך החוויות האלו
בתור רפתן לשעבר אני רוצה להרגיע אותך, העטינים האלו מתרוקנים פעמיים ביום. יחסית לפורפורציה של הגוף הציצים לא גדולים נורא אז אין לה בעייה של דימוי עצמי או משהו כזה :)))
ובענייני לימונים, אסיים בציטוט מתוך שירה של קייט נאש Foundations:
You said I must eat so many lemons
'cause i am so bitter.
I said
"I'd rather be with your friends mate 'cause they are much fitter."
למה הציטוט? לא יודע בגלל הלימון אולי
טוב נו, אחרי הרפת, מזל שהיה שם הלימון ההוא...
בוקר טוב, תומר.
תודה אבי.
טעם זה חוש חשוב (-:
מרגישים ממש את הריחות מתוך הכתיבה שלך (שלא לדבר על הרגשות)
אוהב את כתיבתך,טעמם האמיתי של החיים .
הקטנצ'יק חכם חכם,
הוא עוד יודע את מה שאנחנו
שכחנו.
החכמה הזו, שנולדים איתה.
אה...
טוב, מה לי ולעבריינים קטנים או גדולים.
המקסימום שהתעבריינתי היה לגנוב מסטיק עגול
פעם מזמן כשהייתי בבית ספר.
הוא היה אדום.
"רק נשמה" הוא אומר, "חסר לך שאת עוזבת אותי. אני חותך ורידים"
לא חכמה לחתוך וורידים, כל עבריין קטן בכלא עושה את זה פעמיים בשבוע. נראה אותו חותך תביי......
זוכרת (:
מסתבר שאת והקטנצ'יק חכמים לא פחות !!
זוכרת את
"עצבות ושמחה בחילופים
כמו מים ואדים וקרח
עצבות ושמחה מאותו חמר..." ?
חכם העמיחי הזה.
ניחוח הלימון אחרי "ניחוחות" הרפת. העצב והשמחה.
הכל איזונים.
יום ראשון שיעור ראשון.
תתחילי לספור.
ושניכם שכחתם שאני בארשבעית לשעבר...
אחלה בוס לגמרי.
והעצב? הוא עבורי, עבורנו, עבור מי שהפכנו להיות.
ורידים?
את יודעת אסתי, תמיד כשאני סוחטת לימון אני עושה זאת בשתי הידיים.
ושוטפת רק עם מעט מים אח"כ.
כל מי שעובר לידי באותו רגע מאולץ, בעדינות, לריח לי את הידיים ולשמוע אותי אומרת
"תריח, איזה מעולה, הא?!"
תודה.
תודה ס.
יום יפה.
שמעתי שקיריאטיב זה לא כזה שוס בבנק...
לצמד ה"ק" -
אולי הבחירה במילה "לשכנע" לא היתה משו", ובכל זאת, יש כאן אנשים, חלקם חביבים עלי.
וכפי שהייתי רוצה להכירם על גוונהם השונים, כך גם הייתי רוצה שיכירו אותי.
אין לי טרוניה על עצב וכאב וחבריהם.
הם אלה שמביאים אותי להתבונן ולהשתפר.
עם זאת יש לי רצון שכל חלקיי יבואו לידי ביטוי.
גם אלה שכאן
הרפת הזו עשתה לי חשק להימנע מכל תוצר של התעשייה הזו.
טבע?!
יוק.
לגמרי מזל שיש עדיין לימונים, אבל גם הם עולים איזה 25 שקל לקילו...
(-:
תזהרי אה!?
יש לי פצצת אטום...
פירות כבדים יש ללמון טרי
תסתכלי פעם בעיניים של פרה ולא תהיי בטוחה מי עצוב עבור מי.......
אחלה בוס.
ווירידים?
כל כך יפה הניגוד בין החום ברפת, העטינים גדושות החלב ו...הלימון!
גם לי ריח קליפת לימון עושה את זה. :)) אהבתי מאד את הפוסט.
אוהבת את האותנטיות שלך.
למה את חושבת שאת צריכה לשכנע??
לי, אגב, את לא משדרת עצבות
העיסוק בעצב הוא חלק מחיינו,
ומין הסתם אושר ושמחה הם דברים שאנו פחות מרגישים צורך להתעסק איתם כי הם כל כך ברורים
עצב, חוסר סיפוק, כמיהות, לבטים עוזרים לנו לצמוח, נראה לי
פעם אמרו לנו שרפת זה ללכת לטבע
להריח ריחות
קיבוץ ... (שיא של הגשמה)
ואחר כך שמענו סיפורים (והיו המון על הקיבוצניקים והרפתות)
ונסענו לטייל
ועכשיו הכול תעשייתי
דוחה!
טוב שנשאר שביל ריחות הלימונים - רעננות
את לא צריכה לשכנע אף אחד! מספיק שאת יודעת (ולהסתכל על התמונה שלך כאן :).
מכירה את זה, זה כאילו שהזמן חולף לאט יותר ומתועד יותר כשעצוב.
גם אני אדם שמח מאושר וחייכן רוב הזמן שבמגירתו יומנים מלאי עצב.
לשם כך למדתי לצלם יותר, תבדקי כששמח אם האצבעות שלך נשלחות להקליק...
הבוס שלי בסדר. הוא אוהב אותי על אמת. זו רק מן צורת התבטאות שכזו.
ועניין העצבות שאני מבטאה כאן מעסיק אותי. למה מעסיק? משום שהמילים שבי
רוצות להיכתב ברגעים היותר מורכבים ולהתייחס לאירועים הפחות צוהלים בחיים.
שמחה ואושר לא שולחים את אצבעותיי להקליד...
ואז יוצא שרובם המכריע של התכנים שלי כאן משדרים עצב.
איך אשכנע שאלה לא רובם המכריע של חיי?
גלגלי לבוס שלך לימון מתחת לרכב... שיבושם לו :)
כתבת יפה - מבין הורידים, הרימונים, העטינים והלימונים העצבות שלך נוכחת יחידה ודוממת... אאוצ'!
אולי -
"זוהי לא עצבות
זהו רק הלב שהלך קצת לאיבוד
מחפש מקום לשוב"
???