ילדים אוהבים אוהבים לחוש! זאת עובדה! הקירות, המסך של הטלוויזיה, השולחן במטבח ובסלון ובכלל כל דבר אחר בבית שלי הם ההוכחה הניצחת לכך!

גם אני אוהבת לחוש, אבל לא כל דבר ואת רוב הדברים שאני אוהבת לחוש אני מנועה מלספר לכם כאן בכדי שלא תסמיקו וגם אני לא...

אז למה? למה היא חייבת להשאיר את טביעות אצבעותיה על כל רהיט/קיר/מכשיר חשמלי בבית? למה צריך להבריק את המראה פעמיים ביום בשביל לראות את עצמי ולא לחשוב שהבגדים שלי ממש, אבל ממש מוכתמים? למה בכדי להבין מה אני כותבת כאן אני צריכה לבוא עם מוצרים של סנו פוליש אל המחשב, אחרת האותיות נראות מעט מעוותות?

למה הרצון הזה לגעת בכל דבר? מאין הוא נובע?

ובבקשה אל תגידו לי סקרנות! סקרנות יש בפעם הראשונה שרואים משהו, בפעם הראשונה שפוגשים בו, רוצים לגעת ללטף להבין מאיזה חומרהוא יצוק, להבין את התחושה שהדבר מעביר לאצבעות. אבל בפעם השניה, השלישית והרביעית כבר מבינים את העיקרון, ושלא תבינו לא נכון, מדובר פה בילדה אקסטרא מבינה עניין, זה לא משהו שנגרם מחוסר תפיסה, אולי היא לא זוכרת, או לא יודעת איזה עוד תירוצים להמציא בשבילה, ובכל זאת, ולמרות כל אלו, היא נוגעת ב-כ-ל דבר!!!

מסך המחשב נראה כמו אחרי פיגוע של שני מחבלים, יש לה את הקטע הזה עם ה: "הופ באירטנט" וכשהיא יושבת שעה מול המסך, הלך עליו! לפעמים אני מתיישבת אחריה על המחשב וחושבת לעצמי שבאמת הראייה שלי נפגמה ואני זקוקה למשקפיים, עד שאני נזכרת שהיא ישבה פה שעה לפני כן.

אז ככה יוצא שאני במשך כל היום הולכת אחרי עיקבותיה ומטשטשת אותם בעזרת כל מיני חומרים מבריקים (גם האג'אקס מצויין), ורק לקירות שלי עוד לא מצאתי פתרון יעיל, אז בהזדמנות הראשונה אני צריכה שמישהו יבוא לעזור לי לצבוא את הבית...