כותרות TheMarker >
    ';

    השקד 12, שדרות

    סיפור בהמשכים על הימים הראשונים, ואולי גם הבאים, שלי ושל בן זוגי בשדרות, בין צבע אדום לצבע אדום

    ארכיון

    עכשיו בשקט, יהלום נדיר

    27 תגובות   יום רביעי, 23/7/08, 15:06



    על "פנים צרובי חמה" של שמעון אדף, ולמה ספר וסופר כזה יכולים לצמוח רק בשדרות  

     

     

    ..."וכבר ביקשה לחזור אל המשפטים שפגעו בה כמו מהלומה ולהעתיקם אל המחברת שפתחה עם הספר הראשון – למשוך מהם פסקאות שלמות שהן רק שלה – כמה מדפי המחברת כבר היו דחוסים בהן – ואחר-כך להתרווח על המיטה, לחוש בחמימות המטפסת מבטנה אל פניה, בַּרִגשה: כמה נהדר לחיות בשעות הללו, באביב המחריד בשאונו את העולם, ובערב שהוא מעשה להטים של התחדשות, שם חושך לאור ומר למתוק, אלא שלא ניתנה לה שהות לכך.  היא שמעה רחשים עולים מן המטבח וידעה שעופרה ואשר מסתודדים שם.  רגע חככה בדעתה אם להקשיב או לשוב להזיותיה, לשחזור המהיר, המעדן של הספר בעיני רוחה. ואולם כוח השפעתו של הסיפור נשבר, והיא מצאה שהיא הולכת שבי יותר ויותר אחר הקולות של אחֶיה. היא יצאה מחדרה והאזינה להם, עד שעופרה הבחינה בה וסימנה לה לבוא. אשר אמר לה: "תולעת ספרים נהיה ממך". ועופרה הוסיפה, בחיבה לא צפויה: "וזה עדיף על קודם, שהיית סתם תולעת".   

     

     

    עכשיו בשקט, אפשר לקרוא ספרים. ולא רק מפני ששקט בשדרות "העיר הקסומה" (תודו שזה יופי של שם, הילדים כאן המציאו), אלא מפני שכל מי שמעיף עין ברשימת רבי המכר רואה מיד שזאת רשימה סגורה של הוצאה וחצי: אחד כינרת זמורה וחצי ידיעות אחרונות. חוץ מה"תאונה" ששמה "אשה בורחת מבשורה", ספר שאנשים באים לחנות ומבקשים ואף מוכר לא צריך להמליץ עליו. פרט לזה – אין עם עובד, אין שוקן, אין הספריה החדשה והקיבוץ המאוחד וספריית הפועלים ואין חרגול ואין אחוזת בית, ואפילו להוצאת מטר אין איזה עפיפון חדש לפרוץ אתו את החומה הבצורה.

    עכשיו, בשקט, כשספרי האחרון, "סימני חיים", השתהה ברשימה במשך שבועות אחדים, ואף שכבר איננו שם, פונק בביקורות טובות וגם נמכר היטב וממשיך להימכר, ולכן לא תחשדו בי במרירות או בקנאה, נוח לי לדבר על ספר שנמצא מחוץ למשחק הגדול, האגרסיווי, המרפקני. בקיצור – מחוץ לרשימה.מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את "פנים צרובי חמה" הרגשתי, בפשטות גמורה, איך לבי יוצא אליו.

    כבר שנים נדמה לי שחווית הקריאה החושית והחושנית, הזכורה בעיקר מגיל ההתבגרות, אבדה לנצח, והבלחות יחידות ממנה מתרחשות רק לנוכח עוצמה מסעירה כמו זו של אנדריי פלטונוב, למשל. והנה, כאן, בספר שנכתב בארץ הזאת בידי משורר וסופר צעיר מאוד, חזרה לי הקריאה הזאת. סוחפת לצחוק ולבכי ולהתפעלות מן היופי המילולי הצרוף, ומשתגעת מסקרנות, ורואה לנגד העיניים את האנשים ואת המקומות כאילו אפשר לגעת בהם ולשמוע את קולותיהם קרוב, ממש על-יד.

    לא כאן המקום להתחיל לספר לכם משהו מן העלילה, ולהסביר מדוע הדמויות חיות כל-כך והעלילה קורעת-לב וקרביים כל-כך, וכו' וכו', כי זה בלוג, וכי אני לא מבקרת ספרות, וכי כדי לכתוב רצנזיה רצינית שראויה לספר הזה יידרשו לי שבועות רבים. אומר רק שאכן הספר הזה ראוי לעבודת מחקר ו/או לביקורת ספרות מן הסוג שאין עוד במקומותינו, כזו שתבין את המעמקים הנדירים שיוצר מעשה הסיפר החכם של אדף, ואת יכולתו, הנדירה לא פחות, להפליג אל ובאמצעות הרגש מבלי ליפול אל תהום הרגשנות הכרויה, ומבלי להתייפייף באינטלקטואליזציית-יתר (שהוא מסוגל לה היטב ואף על פי כן בחר שלא להישען עליה, גם אם זו היתה מעוררת ודאי תשואות-חן באקדמיה), ואת הדיאלוגים המדוייקים, וההליכה המתעתעת בין הרוחני והלא רציונלי לבין האירוני והמושכל, ועוד ועוד.

    ואומר עוד, שאדף העז לספר סיפור התבגרות של ילדה בת 12, במקום שהוא קורא לו נתיבות ויש לו, אכן, מאפיינים ריאליסטיים חריפים של נתיבות ויחד עם זאת הוא כל-מקום, ואחר-כך של אותה ילדה כשהיא אשה ואם צעירה בת  32, בתל אביב, בחיים שהם לכאורה בקצה השני של הירח וגם הם כל-מקום, והפליא לחדור לעולמה, פחדיה, תחושותיה הגופניות ויחסיה עם הסביבה. מאז "מיכאל שלי" של עוז לא הצליח אף סופר למסור באמינות כואבת ומכאיבה כזאת דמות של נערה ו/או אשה.וזה רק קצה הקרחון של ההישג, כי בעיני, מעבר לכל היופי הזה, המסותת וחרוט ומשורטט במכחולים הכי דקים, ההישג הגדול של הספר מצוי בעולם שהוא מייצג ובאמצעי הייצוג של אותו עולם.

    העולם הוא במובהק עיר פיתוח צחיחה ומחניקה, שמשמעותה היום לא נופלת מירושלים של עגנון ב"תמול שלשום". האמצעי -  שירה גדולה, אף כי היא כתובה בפרוזה, מגרונותיהן השתוקיים עד עתה של נשים. כל דיאלוג בין אורי, הגיבורה, לבין אמה המסורה, אוהבת, מייסרת, מבקרת ומעריצה, כל תנועה מתנועות הגוף של האם, הקורסת בערב פסח כשרק קיר אחד נשאר לה לנקות – חותכת כסכין חדה את השתיקה רבת השנים הזאת. לא במקרה מחלתה הקטלנית של האם היא שיעול דמי: מתוך גרונה המושתק יכולה לצאת רק זעקת-מוות, כשאיש אינו מקשיב לה. לא במקרה אורי עצמה משתתקת למשך חודשים רבים, וכשהיא חוזרת לדבר, ניתן לה כוח אדיר, שחלק ממנו הוא הקריאה והכתיבה, הכרוכות זו בזו.

    שמעון אדף הוא יוצר מורכב ובעל מנעד רב-תחומי, אבל נדמה לי, על סמך התבוננות רבת שנים, גם אם מקוטעת, בשדרות וביוצריה, שספרות מן הסוג שהוא כותב יכולה, כנראה, לצמוח רק כאן ובמקומות דומים לכאן. כשמחברים את השתיקה רבת השנים של ההורים עם הכישרון התוסס וחדור הזעם של הבנים,  ואת שני אלה עם מורשת מורכבת ועמוקה מני ים, של מסורת דתית רכה והשפעות מודרניות מערביות, צרפתיות בעיקר, ועם היובש, החום, המרחבים הנהדרים והניתוק הטוב והרע כאחת – נוצרת תערובת נדירה, שאי-אפשר להסבירה. שנים רבות של מחקרים לא יצליחו לפענח את מה שפרץ מכאן וממקומות אחרים, מ"אנשים מגולגלים בנייר עיתון" של "שפתיים" ואחר-כך קובי אוז ו"טיפקס", והמוסיקה פורצת הגבולות של כנסיית השכל - ועד הספרות המעולה של אדף.

    יתרונו של הדור הזה על קודמיו ועל חקייניו הוא בכך שהוא איננו מתאר אומללות, ולא נלעגות ולא עלבון, וחשוב מזה – הוא איננו מנסה למצוא חן בעיני מי שמודד ספרות בכלים קפואים, עקרי לב ורגש ואטומים, ומסוגל לחלק את העולם רק ל"המוכר" ו"האחר", בלי להבין שמה שנראה כמו אחר הוא הדבר הקרוב ביותר (אם כי המוכחש), והוא השורש העמוק, המרתק וההרבה יותר חכם משנדמה, של החברה הישראלית החדשה.

    ועוד לא אמרתי מלה אחת על יופיה המכשף של העברית של אדף, עברית שגם היא, להערכתי, תוצאה של צמיחה במקומות האלה: זריזה ועליזה, גמישה ובטוחה בעצמה, רגליה בדפי ספרים עתיקים ובתפילה אך גם בחיי יום-יום מחוספסים ומתריסים ובהמהום אוהב של אמא המערבת מלים מרוקאיות עם חיבובים חסרי פשר, וראשה בשמים – בפיוט הגבוה והצלול והמבריק ביותר – ולשמים, כידוע, אין גבול. כאן, בשדרות, התכלת שלהם הרבה יותר עזה.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/08 11:33:


       אכן ספר מצויין. כמה משמח שכתבת עליו.

      אורג חוויה של מציאות וזהות ישראלית בצורה כל כך עדינה ומורכבת, וכמובן פיוטית,בשפה רגישה של משורר ,שאולי רק משוררשמתעסק  עם עומקיה של השפה יכול  לכתוב וליצור אותה.  ובעניין שדרות, מסכימה שאדף הוא מעבר לרק זה. שמחה עם זאת,שנולד ישראלי וזכינו. ושהדמות הראשית היא אישה,מורכבת ומוכרת כל כך ביחסה לעצמה ולגוף שלה,שחסרות כמותה בספרות הטובה.

       

        26/7/08 12:15:

      אבירמה,

      כבר שמעתי על הספר הזה כל כך הרבה, ונראה לי שדברייך הם בבחינת הקש ששבר...

      אחרי המלצה כזו אאלץ להזיז אותו למקום מתקדם יותר ב"רשימת הממתינים" שלי...

      נהניתי מרוח ההמלצה, הגברת עוד יותר (ואף עד מאד) את סקרנותי,

      ויפה הפרגון הזה! 

       

      *

      שירלי

       

       

       

        25/7/08 13:28:
      תודה על ההמלצה ושבת שלום ומבורך.
        25/7/08 13:24:

      צטט: casiopea_s 2008-07-25 08:50:56


      אבירמה,

      כבר רבע שעה אני על העמוד שלך, קוראת שוב ושוב את מה שכתבת ואת הדיון המתפתח מול רועי ארד.

      יופי של המלצה. את אדף כבר הכרתי והעמקתי בכתיבה המרשימה שלו בספרו הקודם שלא יכולתי להניח מידיי. שמחה על ההמלצה שלך ומסכימה בטיעונייך מול רועי ארד, למרות שהסתייגותו מפני הגלוריפיקציה שמבקרי תרבות ואמנות עושים לתושבי/ילידי הפריפריות, מוצדקת.  איכשהו, זה נורא טרנדי להעריץ את בני הפריפריות המוכשרים, כאילו צנחו מרפובליקת בננות והופ... גילינו שיש מוח בקודקודם ונשמה יתרה וכישרונית זורמת בוורידים שלהם, עיין ערך קובי אוז, להקת שפתיים ועוד רבים וטובים שיצאו משדרות ודומותיה. במקרה של אדף, לא כך הוא הדבר ואני גם לא ראיתי שכיוונת לזה בדברייך. מסכימה עם ההתפעלות מאנשים צעירים שכותבים בבגרות ובכישרון רב. זה תמיד מפעים גם אותי.

       

      בכל מקרה, תודה על ההמלצה, והספר יצטרף ל"מגדל" שמחכה על שידת הלילה ליד מיטתי.

      חן-חן, ואגב, לא סתם ציינתי שנתיבות כמקום חשובה כאן כמו שתל אביב וירושלים חשובות ב"תמול שלשום". חשיבותו של מקום ביצירת ספרות איננה מובנת מאליה, אבל בספרים מסויימים, ובעיקר בספריהם של הכותבים הגדולים יותר, הם מתפקדים כהוויה בפני עצמה ואפילו כדמות בעלילה. תלי-תלים של מחקרים ניתחו את ירושלים של "שירה" וירושלים האחרת, זו של "מיכאל שלי", ואת פאריס וחצרותיה האחוריות על-פי "ננה" של זולא, שלא לדבר, כמובן, על אותה עיר עצמה בתעלותיה התחתיות ב"עלובי החיים" של הוגו, והכפר לעומת מוסקבה ופטרסבורג ב"אנה קארנינה", ועוד ועוד.

       

      ההתייחסות שלי לקשר שבין מוצאו הגיאוגרפי והחברתי של אדף לבין הרומן איננה אוטומאטית. אילו הוא בחר לכתוב על גיבורים בני גילו בפרוור תל-אביבי או בעיר כמו כפר-סבא, למשל, הייתי נזהרת מאוד שלא להדביק לו מה שאיננו קיים. ברומן הזה יש לנתיבות, על כל פניה, משמעות עמוקה. לא "אותנטיות". לא דמות של "פרא אציל". משמעות. פשוט משמעות. כמו הדוגמאות שהבאתי לעיל.

       

       אני מקווה שאני סוף-סוף מובנת....

       

      ובלשון המשורר על מכורתו: "רק מקומות חסרי אהבה

      זוכים לאהבה מוחלטת"   (המונולוג של איקרוס)

        25/7/08 08:50:


      אבירמה,

      כבר רבע שעה אני על העמוד שלך, קוראת שוב ושוב את מה שכתבת ואת הדיון המתפתח מול רועי ארד.

      יופי של המלצה. את אדף כבר הכרתי והעמקתי בכתיבה המרשימה שלו בספרו הקודם שלא יכולתי להניח מידיי. שמחה על ההמלצה שלך ומסכימה בטיעונייך מול רועי ארד, למרות שהסתייגותו מפני הגלוריפיקציה שמבקרי תרבות ואמנות עושים לתושבי/ילידי הפריפריות, מוצדקת.  איכשהו, זה נורא טרנדי להעריץ את בני הפריפריות המוכשרים, כאילו צנחו מרפובליקת בננות והופ... גילינו שיש מוח בקודקודם ונשמה יתרה וכישרונית זורמת בוורידים שלהם, עיין ערך קובי אוז, להקת שפתיים ועוד רבים וטובים שיצאו משדרות ודומותיה. במקרה של אדף, לא כך הוא הדבר ואני גם לא ראיתי שכיוונת לזה בדברייך. מסכימה עם ההתפעלות מאנשים צעירים שכותבים בבגרות ובכישרון רב. זה תמיד מפעים גם אותי.

       

      בכל מקרה, תודה על ההמלצה, והספר יצטרף ל"מגדל" שמחכה על שידת הלילה ליד מיטתי.

        25/7/08 08:18:


      ב 'קילומטר ויומיים לפני השקיעה' , הרומן הראשון של אדף, נתקלתי במקרה בחנות הספרים החביבה עלי. עד אז הכרתי אותו כמשורר והמעבר משירה לפרוזה נראה לי מסקרן. קראתי תוך כדי עמידה במשך המון זמן, כנראה, עד שהמוכר החביב הפנה את תשומת ליבי לכורסאות הנוחות שבפינת החנות, בלהט הקריאה פשוט נשכחו יסורי העמידה..

       

      הספר ההוא היה סוחף, מרתק, כתוב נפלא. כיף לקבל המלצה כל כך חמה על ספר חדש שלו. יש למה לחכות.

       

      ולענין הפריפריה - הזהרו בבני הפריפריה כי מהם תצא תורה..

        25/7/08 01:43:

      צטט: אפרים בלי מכנסיים 2008-07-24 17:28:39

      מעשה שטן, -מן השורה הראשונה נשמטו לצערי מלים,

      (ולא באשמתי ) -והפתיח צריך היה להכתב כדהלן:

       

      מר חמילקרת הנכבד, צר גם לי על שאבירמה (מטעמים

      פטריוטים כמובן ) מזהה  את שדרות כאחראית למוזתו של

      שמעון  אדף,,,,

      נו, לא בדיוק. בניגוד למה שרועי תיאר, עם כל כשרון התיאור שלו, אני לא חושבת שמקומות חמים מייצרים סופרים טובים יותר, אבל אני כן מאמינה שמציאות מורכבת וצורך להתמודד עם קושי, כל סוג של קושי, מה שעמוס עוז קרא "פצע", כשהם חוברים לדחף יצירתי ולכישרון - אכן השמים הם הגבול, ואילו נוחות-יתר וביטחון קיומי עלולים לייצר עצלנות

       

      אשר לרגשי הנחיתות שרועי הזכיר, אלה של תושבי המרכז - וואלה, יכול להיות. מה רע בקצת רגשי נחיתות? ואולי הם מבוססים, כמו שאמר הרופא ההוא שהחולה ביקש ממנו חוות-דעת נוספת ואמר "אז אתה גם מכוער"?

       

       

       

        24/7/08 23:41:

      סליחה, סליחה, התנצלותי העמוקה! לרועי ולכל מי שלקח אישית את שינוי המין המטופש שעשיתי לו. הכל בגלל שאנשים ממציאים לעצמם שם ותמונה מבלבלים....

      מעשה שטן, -מן השורה הראשונה נשמטו לצערי מלים,

      (ולא באשמתי ) -והפתיח צריך היה להכתב כדהלן:

       

      מר חמילקרת הנכבד, צר גם לי על שאבירמה (מטעמים

      פטריוטים כמובן ) מזהה  את שדרות כאחראית למוזתו של

      שמעון  אדף,,,,

      מר חמילקרת הנבבד! -צר לי אבל---

      הסופר ש. אדף קיבל את פרס לוי אשכול לספרות

      בזכות כתיבתו ולא כחסד על היותו יליד שדרות!

      ספרי השירה שכתב נכללים בתכנית הלימודים

      של בתי הספר התיכוניים -ולא בגלל כתובתו

      שבתעודת הזהות!- וכנ"ל  גם לגבי פרסי משרד

      החינוך שהוענקו לו !

      מי שבגיל 19 שנים פרסם שירים בכתבי עת נחשבים-

      ובגיל 24-הוציא לאור  ספר שירים שנכלל היום בתכנית

      הלימודים של משרד החינוך - איננו זקוק להסתופף תחת

      כנפי עיירת פיתוח! (כתארה אז של העיר הקסומה).

      חמשת ספריו מעידים עליו כי הגיע לאן שהגיע לא

      בזכות מקום מגוריו!!!!

       

      וצר לי במיוחד על הניתוח לשינוי המין שנערך לך כאן (-:

      אני מוכן תמיד להעיד עליך, שהיית והנך עדיין -גבר שבגברים!

       

       

        24/7/08 16:30:

      צטט: rikyc 2008-07-24 16:26:41


      זה מוזר, כי דווקא אדף מתייחס להוויה של נתיבות כאותנטית ביותר שישנה, אצל הגיבורה. אולי גם הוא מספיק שנים בעיר כדי לעשות את הדיכוטומיה הזו?

       

       


      הוא בהחלט מעמת את נתיבות עם תל אביב. נדמה לי שנתיבות, בספר הזה, היא דמות בעלת משמעות לא פחות מן הגיבורה עצמה
        24/7/08 16:29:

      צטט: שמעון בספורט האולימפ 2008-07-24 14:01:01


      תודה אבירמה

       

      נישמע מעניין

       

      קבלי כוכב על ההמלצה

       

       

      תודה רבה
        24/7/08 16:26:

      זה מוזר, כי דווקא אדף מתייחס להוויה של נתיבות כאותנטית ביותר שישנה, אצל הגיבורה. אולי גם הוא מספיק שנים בעיר כדי לעשות את הדיכוטומיה הזו?
        24/7/08 16:20:


      ואגב, מרכז איננו מקום. א.ב. יהושע גר בחיפה וגם סמי מיכאל. האם לשניהם היה תמיד אותו מעמד? האם יש להם היום אותו מעמד?

       

      מרכז הוא קרבה למרכז ההיררכי האמנותי, כלומר להגמוניה. אין ספק שהגמוניות משתנות, ואין ספק שמה שנראה מרכז לפני ארבעים שנה יתכן שכבר איננו מרכז, אבל צריך לקורא את הספר הזה של אדף ופחות את הקודם, נניח, כדי להבין שהוא עצמו מקיים בתוכו את המתח שבין מרכז לפריפריה, בין מקום גיאוגרפי למקום תודעתי, באמצעות הגיבורה שלו.

       

      בכלל, הואיל ונתיבות, כהוויה, כתרבות, כמהות, מרכזית כל-כך בספר, חבל לנהל דיון תיאורטי שאולי נכון פה ושם אידיאולוגית, אבל חוטא לאמירה העזה של הספר.

        24/7/08 15:01:

      לחמילקרת

       

      מעניין מה שכתבת, אבל אני לא מסכימה עם ההבחנה שלך שאני מתפעמת מאדף בתור "האחר". ההערה שלי לדיכוטומיה בין אחר ללא אחר מופנית לחברי באקדמיה, שעשו מזה חגיגה שלמה, ואני מניחה שאת יודעת במי ובמה מדובר.

       

      ההתפעמות שלי מאדף היא כפולה: מצד אחד - מהישגיו כסופר ומשורר צעיר. צר לי, במובן הזה עמדתי שקופה. גילי כפול כמעט מגילו, וקשה לי שלא להתפעל מיצירה בשלה כל-כך מפרי עטו של אדם צעיר כל-כך. לא אובייקטיווית...

       

      מצד שני - מעולם לא התבוננתי בתושבי שדרות או באר שבע או כל מקום שאיננו תל אביב כאחרים, אבל אני משוכענת, ועם הזמן והקריאה יותר ויותר, שהשפע היצירתי והרגשי שמייצרת הפריפריה, כל פריפריה, מעשיר את המרכז, כל מרכז, במידה עצומה. לצורך העניין, הספרות הישראלית כולה היא פריפריה לגבי אירופה, וכך היא גם מתפקדת: מרתקת, מעוררת ומשפיעה על הספרות האירופית, המנומנמת ברובה המכריע. אתי מעניין, במובן התרבותי העמוק, היחס שבין פריפריה למרכז, נושא עתיק יומין בספרות. פחות מעניין אותי מי שותה מה ואיפה, במיוחד ש"ארומה" היום אפשר למצוא בכל מקום

       

      תודה, מכל מקום, על ההתייחסות הרצינית

       

       

        24/7/08 14:07:
      בועז יניב מוציא כמובן את "דקה" מבאר שבע.
        24/7/08 14:05:

      ביקורת מעניינת שעושה חשק לקרוא את הספר, אבל בתור מי שמעריך את אדף, וגם גדל בדרום (באר שבע), אני רואה בעיה ביחס המוקסם ליוצרים שגדלו מחוץ לתל אביב, כאילו הללו (גם אני, למעשה) מעין פראים אצילים המכירים מרחבים, דרדרים ושדות בור עיקשים שתושבי תל אביב לא שמעו עליהם. משהו כמו דמות המאהב הברזילאי מ"הדודנית בט" של בלזק, או האינדיאני שהגיע לציביליזציה אצל וולטר בנובלה ששכחתי את שמה.

      אבירמה גולן מתייחסת לחום כמשהו שמעודד את היצירה השדרותית, אני לא בטוח שבשדרות לוהט הרבה יותר מבתל אביב, ואם כן: איני בטוח שהחום הזה מעורר יצירה. הדבר האחרון שהאדם רוצה במזג אויר חם הוא לכתוב רומנים ולערוך אותם שוב ושוב. מדובר ברגשי נחיתות של כותבים ממרכז הארץ, שמדמיינים איזה משהו "אמיתי" ו"אותנטי" במגורים בעיר פיתוח. אגב, רוב הכותבים הישראלים המרכזים לא גרים בתל אביב: א"ב יהושע, עמוס עוז ודוד גרוסמן, שלושת הטנורים, גרים בחיפה, ערד וירושלים. כתב יפה נגד ההיקסמות הזו בועז יניב, עורך "דקה", שהתנגד לביטוי "פריפריאלי" על עיתון שירה, והרי כל השירה היא פריפריה, גם אם היא נכתבת ברחוב הברזל המשוקץ. 

      גם אני, כפי שמצהירה הכותבת, נגד האלהת ה"אחר", שהוא בעצם באמת לא שונה בהרבה מאיתנו. הוא יפה כמונו, מכוער כמונו. מי זה האחר? הוא אוכל ב"ארומה"? לא אוכל ב"ארומה"? אולי לא אוכל כלל וניזון מחנקן. שימו פעם אחת את העניין על השולחן. אבל פה גולן, עם כל ההערכה, הפכה את אדף בסופו של דבר ל"אחר". אחרי ספרים רבים כל כך, מגיעה לאדף התייחסות ככותב מן השורה בלי להתפעם מהיותו כותב מעיירת פיתוח, שהגיע מ"העיר הקסומה", כפי שכינתה אותה גולן.

       

      ואגב, אני כן חושב שישנו "אחר". למשל ישראל כץ, השר לשעבר. הוא אחר לגמרי מכל אדם שאני מכיר ושפגשתי. מעולם לא ראיתי אדם דומה לו, עם מניעים דומים. עליו אני מרחם או מוקסם כ"אחר", ואם היה כותב ספר, היה כותב ספר "אחר". 

       

      באהבה,

      רועי ארד

       

        24/7/08 14:04:


      נשמע כמו ספר מצוין. באמת כבר בא לי לקרוא.

      חוץ מזה רציתי לומר שמגוון זה באמת מקום מקסים. היינו השבוע והיה נחמד מאד.


      תודה אבירמה

       

      נישמע מעניין

       

      קבלי כוכב על ההמלצה

        24/7/08 12:21:

      אני לקראת סופו ומתרגשת ממנו מאוד. מסכימה איתך. ספר גדול.
        24/7/08 11:55:


      תודה על ההמלצה.

       

        24/7/08 11:46:

      אחרי מה שכתבת אני אהיה חייבת לקרואנשיקה תודה!
        23/7/08 22:55:

      הכח העצום של הצמיחה בפריפריה הלא תל אביבית

      גורם ליוצרים בפוטנציה להגיח במלוא עוצמתם.

       

      ואולי זו הקירבה ל-עזה.

       

      מאד מפתה לקרוא.

       

       

      היטבת לתאר "מקצת שבחו" של אדף-

      סופר  (עטור פרסים)-משורר, מלחין, מוזיקאי,

      רוקיסט מוכשר-ואחד הדמויות  החשובות

      בספרות העברית החדשה .

      כנראה שיש משהוא באוירה של "העיר

      הקסומה "- המאשש את התאוריה בדבר 

      הסיפא והספרא שירדו לעולם - כשהן כרוכות יחדיו.

      פרופיל

      avirama golan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות