מלאך

באתי מיד כששמעתי...
ילדה שלי קטנה.
את,שצעקת,ובכית ודיממת
שם בשקט בתוך הפינה.

את,שהלב שנפתח
זלג ונטף עד שנגמר
התביישת וננזפת
יותר לא דברת, לא סיפרת

סביב עשה את עצמו העולם לא מבין
כמו בשפה לא מובנת השתמשת
כאילו שפת הלב הכואב
לא נשמעת יותר באוזניו

שוב ניסית, לא האמנת
פנימה הלכת ודעכת
בת ט"ו, לא יותר
דעך הנר
שעליו כתובה בשעווה
המילה "תקווה"

מני אז ...עד אתמול
שהה בך מלאך
לא בשר הוא-לא גוף
החליט אז בט"ו לחייך
לשמר השלהבת
לסירוגין מהבהבת
על אש קטנטנה
עד לאן
שיגיע הזמן
שאותך תגאלי מהקבר.

את אינך כבר ילדה
מט"ו שנותיך
עברו כבר עלייך
פי שניים, ועוד...
היום על רגלייך
מועדת,לומדת לעמוד.

אך אין לשכוח
אותה עלייך לקחת
לאמצה ללבך החרד
זו את-בט"ו שנותייך
הממתינה עדיין לבואך.

הצילי אותך "היתומה "
מיוסרת בודדה
פתחי הדלת
הושיטי לה ידך
אל החוץ,שם לחופש
בצעדים קטנים

זכרי
אינך יכולה שוב אותה לנטוש
כשם שעשית אז
כי אולי לא הבנת
לא תוכלי את עצמך
לחופשי לשחרר בלעדיה

ואמרי
באתי מיד כששמעתי אותך
סלחי, כי לא התפניתי קודם
חשבתי שכבר מתת
לא ידעתי שנשאר פה מלאך
עליי הוא שמר

וזו את בט"ו שנותיך