כותרות TheMarker >
    ';

    הפיה השחורה

    אחרי שתכנסו באמת שאין דרך חזרה. על אחריותכם.

    כשאמא מתה

    71 תגובות   יום חמישי, 14/6/07, 01:56

    ישבה אל מולו וחייכה כשמתחת לשולחן כפות רגליה התכווצו. גם רצפת האגן הייתה מכווצת, ואפילו הבטן העצלנית שלה גילתה שחוץ מקיבה נשאר שם חתיכת שריר מזויין אז גם אותו היא כיווצה. היא המשיכה לחייך וכשסיימו יצאה מהחדר, שפופה, ברגליים כושלות, והלכה לחדר השירותים.


    לא כל יום מודיעים לך שאמא מתה. אמא. לפחות הכלבה השאירה משהו, ודי הרבה מסתבר, כך אמר הרגע העו"ד הכמוש שניחם בצורה כל כך מנויילנת ורק החיוך שלה העשוי פלסטיק אל-חלד חצץ בינם לבין הצחחה שעמדה בחדר המצהיב. ועכשיו היא בשירותים מביטה אל המראה ורואה סחבת אדם מקומט עם זוג עיניים כבויות שאיבדו מזמן כל תקווה והפכו למאפרה של החיים. וניסתה לבכות ויצא לה רק קול גרוני יבש. היא שתתה מים ישר מהברז והם זלגו לה על הסנטר מתפצלים כשהגיעו לשומה המכוערת ששנאה כל חייה אך לא יכלה להיפרד ממנה במחי ניתוח קטן.

     

    והוא אמר לה שהיא מתה בשירותים. כמו שמגיע לה חשבה, כמו שמגיע לה. אשה רעה, אשה מכה, אשה מאוד רעה ושנואה שלא אהבה חיות, או ילדים, או עציצים או ילדים שישבו לה על הספות או בעצם על הכיסויים של הספות שאף פעם לא חשפו את הצבע האמיתי של הרהיט רווי העשן שהתאבד זה מכבר מתחתיו. והיא שמחה, והיא קצת יותר חייכה, והיא דמיינה איך היא מתה בשירותים ואז היא עוד יותר חייכה. חיוך מכוער, אבל לפחות חיוך. או עווית, כי מזמן כבר שכחה איך מחייכים.
                    או שבעצם סיפוק הוא כמו חיוך מבפנים של הנשמה, לא? כך חשבה כשנזכרה בסיפוק העובר בגופה כשהיא מסיימת ליצור פסל. וכשהיא מסיימת ליצור פסל היא צועדת לאחור, נושפת נשיפה ארוכה ושואפת אוויר חדש ומסופק, שזה כמו חיוך. כן. זה ממש ממש דומה לחיוך של הנשמה.

     

    וזה היה באשמתה. הכל היה באשמתה, ברור. המכות, השנאה, חוסר התקשורת עם האמא, המוות של אבא והבדיחה הפרטית של אלוהים על חשבונה שברא אותה עקרה. מצחיק, לא? ועכשיו יש לה כסף. מלא כסף. והיא הולכת לעשות איתו דבר אחד, רק דבר אחד. הכל כבר מתוכנן, איך היא תפדה את הכל למזומן ותכניס לדלי האמייל הענק שלה שבקצוות שלו תמיד יש שאריות של דבק שלא מתקלף. והיא תעשה מזה פסל. פסל מעיסת נייר. פסל אחד גדול של אסלה, כמו שיש במוזיאון המפורסם ההוא, נו, שם בחו"ל באחת מהאירופות האלה. וזאת תהיה הנקמה שלה, הנקמה המתוקה שלה, ואז סוף סוף, ואז אולי, אבל לא ממש בטוח, אולי רק אז היא תצליח שוב לחייך.

     

    ותודה לאמיר אשר על הרעיון של השיר

     

    גם ליצנים בוכים * ארכיון הפיה השחורה

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/10 07:31:
      וואו, חזק.
        28/8/10 00:12:
      מוכשרת שלי קטנה.
        28/7/07 14:14:

      הממממאין שופטים אדם בכעסו, והכעס להבנתי רב ומוצדק, אבל כשהלכה לעולמה, לאן שהלכה, כבר מאוחר לנקמה.

      את הפסל היא  במילא לא תראה,ולהסביר את פישרו לאחרים לא פשוט בכלל.

      היות וואומרים שלכסף אין ריח, תנסי קצת להנות, שופינג , או, משהו אחר, אני לא בטוח אם תצליחי לשכוח, או לסלוח, אבל אולי קצת יקהה את הכאב

        28/7/07 10:44:

       

      צטט: שו_קי 2007-06-24 11:51:46

       

      צטט: שי גולדן 2007-06-16 20:37:28

      לאף אחד לא מגיע למות בשירותים. האמת היא שלאף אחד לא מגיע למות בכלל, אבל זה קצת פחות פרקטי לדרוש. למען האמת הכרתי גם אני אישה שמתה בשירותים, אבל זה היה זמן אחר ואנשים אחרים, ואין צורך לחכוך בעניין יותר מדי, וחשבתי לעצמי כששמעתי על מותה בשירותים, שזה מוות חסר הדר, אפילו פחות חסר הדר מהמוות עצמו, שהדר לא ממש העניין שלו. לא צביקה (יבדל"א, אמן) ולא בכלל.

       במוות אין שום הדר, יש בו רק תגר.

      גם צודק.

        28/7/07 10:44:

       

      צטט: arik tg 2007-06-24 10:16:31

       

      Quote: הפיה השחורה 2007-06-14 10:49:25

       

      צטט: שגיא בלבן 2007-06-14 03:25:03

      היה אחד, איש חכם, איך קראו לו?

      נו...

      פרויד...

      היה לו איזה קטע עם אימהות וההשפעה שלהן על הילדים...

       

      פרויד זה סתם כביש מעצבן בחיפה.

      למה ללכלך על פרויד?

      אני אוהב גם לעלות אותו וגם לרדת! לא בשעות העומס כמובן.

      רוצה כביש מעצבן ? גהה.

       

       

      צודק.

        28/7/07 10:44:

       

      צטט: נעמיnome 2007-06-24 08:38:37

      חזק

       מאוד

       

       

       

      תודה.

        24/6/07 11:51:

       

      צטט: שי גולדן 2007-06-16 20:37:28

      לאף אחד לא מגיע למות בשירותים. האמת היא שלאף אחד לא מגיע למות בכלל, אבל זה קצת פחות פרקטי לדרוש. למען האמת הכרתי גם אני אישה שמתה בשירותים, אבל זה היה זמן אחר ואנשים אחרים, ואין צורך לחכוך בעניין יותר מדי, וחשבתי לעצמי כששמעתי על מותה בשירותים, שזה מוות חסר הדר, אפילו פחות חסר הדר מהמוות עצמו, שהדר לא ממש העניין שלו. לא צביקה (יבדל"א, אמן) ולא בכלל.

       במוות אין שום הדר, יש בו רק תגר.

        24/6/07 10:16:

       

      Quote: הפיה השחורה 2007-06-14 10:49:25

       

      צטט: שגיא בלבן 2007-06-14 03:25:03

      היה אחד, איש חכם, איך קראו לו?

      נו...

      פרויד...

      היה לו איזה קטע עם אימהות וההשפעה שלהן על הילדים...

       

      פרויד זה סתם כביש מעצבן בחיפה.

      למה ללכלך על פרויד?

      אני אוהב גם לעלות אותו וגם לרדת! לא בשעות העומס כמובן.

      רוצה כביש מעצבן ? גהה.

       

       

        24/6/07 08:38:

      חזק

       מאוד

       

       

       

        16/6/07 21:52:

      המוות היה יאה לה. בשירותים.

      אבל זה רק סיפור, הלא כן?

        16/6/07 20:37:
      לאף אחד לא מגיע למות בשירותים. האמת היא שלאף אחד לא מגיע למות בכלל, אבל זה קצת פחות פרקטי לדרוש. למען האמת הכרתי גם אני אישה שמתה בשירותים, אבל זה היה זמן אחר ואנשים אחרים, ואין צורך לחכוך בעניין יותר מדי, וחשבתי לעצמי כששמעתי על מותה בשירותים, שזה מוות חסר הדר, אפילו פחות חסר הדר מהמוות עצמו, שהדר לא ממש העניין שלו. לא צביקה (יבדל"א, אמן) ולא בכלל.
        16/6/07 01:00:
      כמה מידע רק מהתגובות של הפוסט הזה. בקרוב- פוסט טריוויה!
        15/6/07 17:40:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 03:55:00

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      האמן, מייקל לנדי, הבריטי, גרס את כל רכושו, הפריטים שנגרסו: רהיטים, תקליטים, בגדים, ספרים, מכשירים חשמליים, פריטי אמנות ואף את מכוניתו מסוג SAAB.

      אם אני הייתי אמא שלו, הייתי מעדיף להיות עקרה.

       

      הצמד KLF לקח את עצמו בתקופת שיא ההצלחה המסחרית לאי מחוץ לאנגליה שם הם שרפו שטרות בשווי מליון פאונד. האגדה מספרת שחלקי שטרות מפוחמים עפו אל האי הבריטי כל אותו היום והימים שאחר כך. 

      פיה , בבקשה על השיר, ועל האומן עצמו. יש לו מאגר יצירה לא קטן וכמו שג. היתה אומרת: "זה כדאי!"

       

       

       

        15/6/07 12:37:

       

      צטט: שחריתוש:) 2007-06-15 10:03:28

      פוסט מרגש ומיוחד

      שתיהיה לך שבת קסומה

      עם המון חיוךמחייך

      גם לך, תודה :-)

        15/6/07 12:36:

       

      צטט: האזרח ק. 2007-06-15 08:48:20

      כמה טוב שאפשר לסמוך עלייך פייה, להפיק לנו סופשבוע רגוע.
      כ"כ עצוב ומדכא שאם זה היה מתפרסם במוצ"ש, שום שבוע בעולם לא היה מתחיל כ"כ אופטימי.
      קורץ

      וזה רק על קצה הקרחון...

        15/6/07 10:03:

      פוסט מרגש ומיוחד

      שתיהיה לך שבת קסומה

      עם המון חיוךמחייך

        15/6/07 08:48:
      כמה טוב שאפשר לסמוך עלייך פייה, להפיק לנו סופשבוע רגוע.
      כ"כ עצוב ומדכא שאם זה היה מתפרסם במוצ"ש, שום שבוע בעולם לא היה מתחיל כ"כ אופטימי.
      קורץ
        14/6/07 23:21:

       

      צטט: solix56 2007-06-14 17:53:02

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 12:03:15

       

      צטט: solix56 2007-06-14 11:00:03

      הפסל תומרקין מצד שני,  היה דווקא ממיר את הירושה המפתיעה למטבעות

      וזה מזכיר לי את היצירה של קדישמן שבמוזיאון היהודי בברלין. יש שם אולם שלם של מעין מטבעות ברזל גדולים בצורה של פרצופים צועקים וצריך ללכת על זה, לשמוע את קרקוש הברזל ולהרגיש שואה. וזה מדהים.

      רק להזכיר -למען הסדר הטוב-  אביו הביולוגי של תומרקין, היה קצין תרבות באס.אס.

      לא ידעתי. החכמתי.

        14/6/07 23:21:

       

      צטט: שו_קי 2007-06-14 14:04:28

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 12:42:09

       

      צטט: שו_קי 2007-06-14 14:49:36

      חזק. חזק מאד ומפחיד - ישר לבטן.

      אני מרגיש כאילו אכלתי עכשיו לימון עם הקליפה.

      ומה שעצוב שיש באמת אנשים כאלה (לא עלינו)

      עצוב. ויש יותר גרועים, תאמין לי. בעצם, מי כמוך יודע.

       לא אני לא כל כך יודע. כי בסיפור שלנו יש עצב אבל אין אפילו לא טיפה אחת קטנה של רוע. 

      יש. תחפש שוב. או שלא משנה. עזוב.

        14/6/07 23:20:

       

      צטט: צפל'ה 2007-06-14 12:59:37

      אפל,

      חשוך,

      מצמרר.....

      איך זה תמיד יוצא ככה?

        14/6/07 17:53:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 12:03:15

       

      צטט: solix56 2007-06-14 11:00:03

      הפסל תומרקין מצד שני,  היה דווקא ממיר את הירושה המפתיעה למטבעות

      וזה מזכיר לי את היצירה של קדישמן שבמוזיאון היהודי בברלין. יש שם אולם שלם של מעין מטבעות ברזל גדולים בצורה של פרצופים צועקים וצריך ללכת על זה, לשמוע את קרקוש הברזל ולהרגיש שואה. וזה מדהים.

      רק להזכיר -למען הסדר הטוב-  אביב הביולוגי של תומרקין, היה קצין תרבות באס.אס.

        14/6/07 14:04:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 12:42:09

       

      צטט: שו_קי 2007-06-14 14:49:36

      חזק. חזק מאד ומפחיד - ישר לבטן.

      אני מרגיש כאילו אכלתי עכשיו לימון עם הקליפה.

      ומה שעצוב שיש באמת אנשים כאלה (לא עלינו)

      עצוב. ויש יותר גרועים, תאמין לי. בעצם, מי כמוך יודע.

       לא אני לא כל כך יודע. כי בסיפור שלנו יש עצב אבל אין אפילו לא טיפה אחת קטנה של רוע. 

        14/6/07 13:08:

      פיה

      כחול ,צהוב  ירוק.ורוד  אדום שחור לבן

      כתום (רק  לא חום).

      סגירת מעגל.שלם.

      החום זאת  אמא  אדמה,

      שמקבלת את כל  הטוב  והרע

      אל חיקה.

      תהילה(אלישיה)

      נשיקה

        14/6/07 12:59:

      אפל,

      חשוך,

      מצמרר.....

        14/6/07 12:43:

       

      צטט: דרור האס 2007-06-14 12:16:26

      יפה! לא חבל על כל הכסף? לא עדיף אולי להשקיע  אותו בקרן שתתמוך בחיסול אימהות ארורות על אסלות?

      או בבית מחסה לחתולי רחוב.

        14/6/07 12:43:

       

      צטט: שו_קי 2007-06-14 12:00:58

      ולגבי הפוסט הבא, נדמה לי שמרגע שהמילה "אלהים" נצרבת בתודעתך הרי שהוא קיים, שהרי למשהו שלא קיים אין שם. ולכן השאלה האמיתית היא מהי משמעותו לגבייך.

      לגבי? אתה באמת שואל? אז התשובה היא שאין לו משמעות ממשית, אבל זו לא תשובה על רגל אחת ואני מוכנה לפרט לך בפרטי.

        14/6/07 12:42:

       

      צטט: שו_קי 2007-06-14 14:49:36

      חזק. חזק מאד ומפחיד - ישר לבטן.

      אני מרגיש כאילו אכלתי עכשיו לימון עם הקליפה.

      ומה שעצוב שיש באמת אנשים כאלה (לא עלינו)

      עצוב. ויש יותר גרועים, תאמין לי. בעצם, מי כמוך יודע.

        14/6/07 12:41:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-14 13:11:31

      אפל. מלחיץ. כתוב חזק

      מחייך

        14/6/07 12:40:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-14 11:06:08

      מה שהורים יכולים לגרום לילדים שלהם. נורא.

      ושום כסף שבעולם לא יכפר על זה אחר-כך. וגם לא בטוח שיש פסיכולוג שבאמת יכול לרפא את הפצעים.

      והחיוך שבסוף יקירתי, זה לא חיוך שנובע מאושר, זה לא חיוך טוב ובריא, זה מין חיוך של נקמה, וזו כידוע לא עושה טוב לאף אחד, אולי היא טובה רק לאותו רגע של החיוך הזה, להרגשת סיפוק רגעית ביותר, אבל שנייה אחר-כך חוזרת הריקנות ותופסת שוב את מקומה.

       

      אוף. ליזה.

        14/6/07 12:16:
      יפה! לא חבל על כל הכסף? לא עדיף אולי להשקיע  אותו בקרן שתתמוך בחיסול אימהות ארורות על אסלות?
        14/6/07 12:03:

       

      צטט: solix56 2007-06-14 11:00:03

      הפסל תומרקין מצד שני,  היה דווקא ממיר את הירושה המפתיעה למטבעות

      וזה מזכיר לי את היצירה של קדישמן שבמוזיאון היהודי בברלין. יש שם אולם שלם של מעין מטבעות ברזל גדולים בצורה של פרצופים צועקים וצריך ללכת על זה, לשמוע את קרקוש הברזל ולהרגיש שואה. וזה מדהים.

        14/6/07 12:00:

      ולגבי הפוסט הבא, נדמה לי שמרגע שהמילה "אלהים" נצרבת בתודעתך הרי שהוא קיים, שהרי למשהו שלא קיים אין שם. ולכן השאלה האמיתית היא מהי משמעותו לגבייך.

        14/6/07 14:49:

      חזק. חזק מאד ומפחיד - ישר לבטן.

      אני מרגיש כאילו אכלתי עכשיו לימון עם הקליפה.

      ומה שעצוב שיש באמת אנשים כאלה (לא עלינו)

      אפל. מלחיץ. כתוב חזק
        14/6/07 12:02:

       

      צטט: מיכלולה 2007-06-14 05:00:30

      ציטוט: 'ועכשיו יש לה כסף. מלא כסף. והיא הולכת לעשות איתו דבר אחד, רק דבר אחד. הכל כבר מתוכנן, איך היא תפדה את הכל למזומן ותכניס לדלי האמייל הענק שלה שבקצוות שלו תמיד יש שאריות של דבק שלא מתקלף. והיא תעשה מזה פסל. פסל מעיסת נייר. פסל אחד גדול של אסלה, כמו שיש במוזיאון המפורסם ההוא, נו, שם בחו"ל באחת מהאירופות האלה. וזאת תהיה הנקמה שלה, הנקמה המתוקה שלה, ואז סוף סוף, ואז אולי, אבל לא ממש בטוח, אולי רק אז היא תצליח שוב לחייך.'

       

      גם אז היא לא תצליח לחייך!

      באחריות 

       

       

      מחווה יפה אך אציע לה, אם חשוב לה פסל אסלה מכסף. להשתמש בכסף מזויף ובכסף שישרשה להשתמש, לעצמה או למען אחרים. אם היא רוצה לנקום שיוקדש למשהו שהאם ממש שנאה.

       

      כל טוב שולמית 

       

       

        14/6/07 11:06:

      מה שהורים יכולים לגרום לילדים שלהם. נורא.

      ושום כסף שבעולם לא יכפר על זה אחר-כך. וגם לא בטוח שיש פסיכולוג שבאמת יכול לרפא את הפצעים.

      והחיוך שבסוף יקירתי, זה לא חיוך שנובע מאושר, זה לא חיוך טוב ובריא, זה מין חיוך של נקמה, וזו כידוע לא עושה טוב לאף אחד, אולי היא טובה רק לאותו רגע של החיוך הזה, להרגשת סיפוק רגעית ביותר, אבל שנייה אחר-כך חוזרת הריקנות ותופסת שוב את מקומה.

       

        14/6/07 11:00:
      הפסל תומרקין מצד שני,  היה דווקא ממיר את הירושה המפתיעה למטבעות
        14/6/07 10:57:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-14 08:17:46

      יש הורים בעולם שהאהבה היחידה שהם יודעים לתת עוברת דרך הכסף.

      דופקים את החיים של ילדיהם באופן בלתי הפיך, ובסוף - גם אם משאירים כסף,

      הריקנות והשנאה אינם פוסקים (אולי להיפך).

      איירבס, תתחדש על התמונה. וברור שכסף לא מביא אהבה, למרות שכסף יכול לקרב את האהבה לשופינג של בגדים ונעליים. בעצם ברגע זה עדיף שפשוט אשתוק.

        14/6/07 10:55:

       

      צטט: פלורה לוין 2007-06-14 05:00:51

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 03:55:00

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      האמן, מייקל לנדי, הבריטי, גרס את כל רכושו, הפריטים שנגרסו: רהיטים, תקליטים, בגדים, ספרים, מכשירים חשמליים, פריטי אמנות ואף את מכוניתו מסוג SAAB.

      אם אני הייתי אמא שלו, הייתי מעדיף להיות עקרה.

      פיה,

      תודה על הסיפור. למרות (או בגלל) חולניותו, נהניתי.

       

      יואב,

      הלכתי ללינק והחכמתי. היצירה שלו מעניינת בעיני.

      כן, קראתי וכבר הגבתי לעינהר על זה :-)

        14/6/07 10:54:

       

      צטט: מיכלולה 2007-06-14 05:00:30

      ציטוט: 'ועכשיו יש לה כסף. מלא כסף. והיא הולכת לעשות איתו דבר אחד, רק דבר אחד. הכל כבר מתוכנן, איך היא תפדה את הכל למזומן ותכניס לדלי האמייל הענק שלה שבקצוות שלו תמיד יש שאריות של דבק שלא מתקלף. והיא תעשה מזה פסל. פסל מעיסת נייר. פסל אחד גדול של אסלה, כמו שיש במוזיאון המפורסם ההוא, נו, שם בחו"ל באחת מהאירופות האלה. וזאת תהיה הנקמה שלה, הנקמה המתוקה שלה, ואז סוף סוף, ואז אולי, אבל לא ממש בטוח, אולי רק אז היא תצליח שוב לחייך.'

       

      גם אז היא לא תצליח לחייך!

      באחריות 

       

      ברור שלא, וגם אם כן רק אולי לשניה כי האושר, עם כל הכבוד לאושר, הוא זמני.

      בכל מקום, בכל מקרה.

        14/6/07 10:53:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 03:55:00

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      האמן, מייקל לנדי, הבריטי, גרס את כל רכושו, הפריטים שנגרסו: רהיטים, תקליטים, בגדים, ספרים, מכשירים חשמליים, פריטי אמנות ואף את מכוניתו מסוג SAAB.

      אם אני הייתי אמא שלו, הייתי מעדיף להיות עקרה.

      ובצדק. קראתי את הכתבה עליו עכשיו. זה מה שנקרא אמן טוטאלי. או במילים שלי: סתם אידיוט.

        14/6/07 10:50:

       

      צטט: יעל ישראל 2007-06-14 03:47:40

      אהבתי, פיה שלי, אהבתי.

      היי חתולאית! לונג טיים.

        14/6/07 10:50:

       

      צטט: iap 2007-06-14 03:46:47

      ולמרות הכל, לקח לי איזה שנים טובות. אבל בסוף גם אני הצלחתי להבין (שכלית, אם כי לא כל כך רגשית) שאין כמו אמא.

      פוסט מודרניזם זה דבר נחמד. מביא את האומנות לרמה של אסלה שעשויה משטרות כסף. (באופן הרבה יותר מטאפורי מאשר המתואר בסיפור....)

       

      שיהיה רק טוב.

      מחייך

      אוקיי. יומעולה!

        14/6/07 10:49:

       

      צטט: שגיא בלבן 2007-06-14 03:25:03

      היה אחד, איש חכם, איך קראו לו?

      נו...

      פרויד...

      היה לו איזה קטע עם אימהות וההשפעה שלהן על הילדים...

       

      פרויד זה סתם כביש מעצבן בחיפה.

        14/6/07 10:49:

       

      צטט: לירון פיין 2007-06-14 03:20:10

      אבל מי יוריד את המים?

      הם יורדים לבד שבחודש תשיעי.

        14/6/07 08:17:

      יש הורים בעולם שהאהבה היחידה שהם יודעים לתת עוברת דרך הכסף.

      דופקים את החיים של ילדיהם באופן בלתי הפיך, ובסוף - גם אם משאירים כסף,

      הריקנות והשנאה אינם פוסקים (אולי להיפך).

        14/6/07 05:00:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-14 03:55:00

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      האמן, מייקל לנדי, הבריטי, גרס את כל רכושו, הפריטים שנגרסו: רהיטים, תקליטים, בגדים, ספרים, מכשירים חשמליים, פריטי אמנות ואף את מכוניתו מסוג SAAB.

      אם אני הייתי אמא שלו, הייתי מעדיף להיות עקרה.

      פיה,

      תודה על הסיפור. למרות (או בגלל) חולניותו, נהניתי.

       

      יואב,

      הלכתי ללינק והחכמתי. היצירה שלו מעניינת בעיני.

        14/6/07 05:00:

      ציטוט: 'ועכשיו יש לה כסף. מלא כסף. והיא הולכת לעשות איתו דבר אחד, רק דבר אחד. הכל כבר מתוכנן, איך היא תפדה את הכל למזומן ותכניס לדלי האמייל הענק שלה שבקצוות שלו תמיד יש שאריות של דבק שלא מתקלף. והיא תעשה מזה פסל. פסל מעיסת נייר. פסל אחד גדול של אסלה, כמו שיש במוזיאון המפורסם ההוא, נו, שם בחו"ל באחת מהאירופות האלה. וזאת תהיה הנקמה שלה, הנקמה המתוקה שלה, ואז סוף סוף, ואז אולי, אבל לא ממש בטוח, אולי רק אז היא תצליח שוב לחייך.'

       

      גם אז היא לא תצליח לחייך!

      באחריות 

       

        14/6/07 03:55:

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      האמן, מייקל לנדי, הבריטי, גרס את כל רכושו, הפריטים שנגרסו: רהיטים, תקליטים, בגדים, ספרים, מכשירים חשמליים, פריטי אמנות ואף את מכוניתו מסוג SAAB.

      אם אני הייתי אמא שלו, הייתי מעדיף להיות עקרה.

        14/6/07 03:47:

      אהבתי, פיה שלי, אהבתי.

        14/6/07 03:46:

      ולמרות הכל, לקח לי איזה שנים טובות. אבל בסוף גם אני הצלחתי להבין (שכלית, אם כי לא כל כך רגשית) שאין כמו אמא.

      פוסט מודרניזם זה דבר נחמד. מביא את האומנות לרמה של אסלה שעשויה משטרות כסף. (באופן הרבה יותר מטאפורי מאשר המתואר בסיפור....)

       

      שיהיה רק טוב.

      מחייך

        14/6/07 03:25:

      היה אחד, איש חכם, איך קראו לו?

      נו...

      פרויד...

      היה לו איזה קטע עם אימהות וההשפעה שלהן על הילדים...

       

        14/6/07 03:20:
      אבל מי יוריד את המים?
        14/6/07 03:05:

      לינק?

      אף על פי שזה לא מה שעבר לי בראש...

       I ain't no slave. well, only for the system. 

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-06-14 03:01:48

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-14 02:41:47

      פשוט כואב.

       

      אהבתי את החוט בין המוות בשירותים לבין מקום הבריחה של הגיבורה והאסלה שהיא רוצה להכין. אם זה היה בכוונה או לא.

      להתנקות מהעבר?

       

      ובנימה אישית, למזלי לא הרביצו לי אף פעם. פה ושם הרימו עלי את הקול וגם זה פחות מדי. הייתי רוצה קצת יותר משמעת... :-/

      היית רוצה יותר משמעת? אני מפנה אותך לבלוג של המצליף.

       

        14/6/07 03:03:

       

      צטט: ז'אן פייר 2007-06-14 02:52:56

      גרם לי לחשוב אם לאדם שכזה, עם חיים כאלה ותגובות כאלה, נשארה בכלל נשמה, שלא לדבר על אחת שמסוגלת לחייך. אולי משהו יותר כמו גרפס...

      מתה על גרעפסים. זו תמצית הגבריות, מבחינתי.

        14/6/07 03:02:

       

      צטט: levana feldman 2007-06-14 02:44:46

      מצטרפת ללא רואה ממטר,

      הייתה לי אמא נפלאה שהייתה גם חברה.

      היא איננה ואני מאוד מתגעגעת אליה.

      קשה לי להבין מערכת יחסים כזאת

      העולם מלא בדברים לא הגיוניים, לא פיירים ואכזריים. וזה מביא אותי לחשוב על הפוסט הבא: היש אלוהים?

        14/6/07 03:01:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-14 02:41:47

      פשוט כואב.

       

      אהבתי את החוט בין המוות בשירותים לבין מקום הבריחה של הגיבורה והאסלה שהיא רוצה להכין. אם זה היה בכוונה או לא.

      להתנקות מהעבר?

       

      ובנימה אישית, למזלי לא הרביצו לי אף פעם. פה ושם הרימו עלי את הקול וגם זה פחות מדי. הייתי רוצה קצת יותר משמעת... :-/ 

      היית רוצה יותר משמעת? אני מפנה אותך לבלוג של המצליף.

        14/6/07 03:00:

       

      צטט: ברק צפור 2007-06-14 02:24:03

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

      וואלה? אחלה אייטם!

        14/6/07 02:59:

       

      צטט: simple 2007-06-14 02:14:52

      או שבעצם סיפוק הוא כמו חיוך מבפנים של הנשמה, לא?

      לאו דווקא בהקשר של הפוסט אבל משפט גדול!

      מחייך

        14/6/07 02:59:

       

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-14 02:13:48

      קשה להאמין שאמהות כאלה קיימות, שהילדים שמחים במותן.

      לי יש מזל עם אמא, לכן קשה להאמין.

      יש כאלה, לצערי יש.

        14/6/07 02:58:

       

      צטט: el_greco 2007-06-14 02:09:28

      נקמות חשובות לשיקום האגו, אבל בסופו של יום הן משאירות ריקנות גדולה.

      אחרי מות קדושים. 

      נקמת ילד קטן לא ברא השטן

        14/6/07 02:58:

       

      צטט: עידן צמרת 2007-06-14 02:07:54

      קצת מלחיץ כל העיניין של הפסל, לא?

      לא אותי

        14/6/07 02:52:
      גרם לי לחשוב אם לאדם שכזה, עם חיים כאלה ותגובות כאלה, נשארה בכלל נשמה, שלא לדבר על אחת שמסוגלת לחייך. אולי משהו יותר כמו גרפס...
        14/6/07 02:44:

      מצטרפת ללא רואה ממטר,

      הייתה לי אמא נפלאה שהייתה גם חברה.

      היא איננה ואני מאוד מתגעגעת אליה.

      קשה לי להבין מערכת יחסים כזאת

        14/6/07 02:41:

      פשוט כואב.

       

      אהבתי את החוט בין המוות בשירותים לבין מקום הבריחה של הגיבורה והאסלה שהיא רוצה להכין. אם זה היה בכוונה או לא.

      להתנקות מהעבר?

       

      ובנימה אישית, למזלי לא הרביצו לי אף פעם. פה ושם הרימו עלי את הקול וגם זה פחות מדי. הייתי רוצה קצת יותר משמעת... :-/ 

        14/6/07 02:24:

      אם טעינו לרגע לחשוב

      שזאת פיה ירוקה, אדומה או מקסימום אפורה.....

      ההוכחה הניצחת - שחורה לגמריי.

       

      נ.ב: אמן ספרדי צעיר כיסה את קירות הגלריה בשטרות בסך 12,000 יורו - המילגה שקיבל כדי לבצע את העבודה....  אולי גם לו היו בעיות עם אמא ?

        14/6/07 02:14:

      או שבעצם סיפוק הוא כמו חיוך מבפנים של הנשמה, לא?

      לאו דווקא בהקשר של הפוסט אבל משפט גדול!

        14/6/07 02:13:

      קשה להאמין שאמהות כאלה קיימות, שהילדים שמחים במותן.

      לי יש מזל עם אמא, לכן קשה להאמין.

        14/6/07 02:09:

      נקמות חשובות לשיקום האגו, אבל בסופו של יום הן משאירות ריקנות גדולה.

      אחרי מות קדושים. 

        14/6/07 02:07:
      קצת מלחיץ כל העיניין של הפסל, לא?

      ארכיון

      פרופיל

      הפיה השחורה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין