נדמה לי שרק אתמול היה קיץ, שהיה שייך לשנה שעברה והנה עוד אחד חם, דביק, אכזרי שלא משאיר מקום אפילו לכותנה דקה ואיכותית

על אודותיה של השכנה שממול, אשתו מסתבר של השכן החמוד, אינני יכולה להרחיב כי משום מה היא נעלמה, לא במרפסת, לא בשולחן ליד המחשב, גם לא ברחוב...אך לא צר לי בחסרונה, השכן אוהב בריות עד מאוד, כך שבכל לילה בשבוע האחרון הוא מארח למופת...

הפריים האחרון שנגלה לעיני היה  כל כך יפה שכאילו יצא מתוך הפקת  אופנה של מגאזין גלוסי ונוצץ

השכן, שמשום מה נראה לי קיבוצניק בעברו אירח ארבעה מחבריו הרחוקים במרפסת הקטנה, מכיוון שהחלונות וההסכמים עדיין פתוחים ועומדים בתוקף, היה קשה לי להסיר מבט מהמקבץ של הכוסונים , צהובי השיער שישבו שם, כמובן ששום מבוכה לא חילחלה אל תחתוני, והמשכתי לקפץ בהם מן הספה למטבח, הלוך ושוב

ומסמנת את מקומי אל מול מבטיהם הבוחנות.

לאחר חצי שעה של בהייה בטלויזיה, קמתי ולנגד עיני התגלה הפריים השני שמוטט אותי ברכות, חמשת הגברים הדרימו מעט אל הסלון, פשטו את הבגדים ונותרו רק בתחתונים, יושבים על הספה, על הרצפה, ועל השד יודע מה, כך שקיבלתי ערמת גברים בגבהים ובפרספקטיבות שונות, בתאורת 100 ואט צהובה

אל מול חלוני.

נוגעים בגופם, מגרדים כתף חשופה, מדליקים עוד ג'ויינט ומתנהלים במין אחווה פשוטה שלי כבחורה לא מובנת, הרי אין מצב שאשב עם חברות בסלון, ללא חזיה ונדבר על היום שהיה... דא