כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    האם זו ההזדמנות שלנו לחולל את השינוי?

    28 תגובות   יום חמישי, 24/7/08, 12:21

    אנו עוברים, בקצבים ההולכים וגוברים, מאירוע דרמטי אחד לאירוע דרמטי אחר ומפרשה אחת לגילויה של פרשה שנייה,  ואלה מונעים מאיתנו להבחין בתהליכים ארוכי הטווח, העמוקים יותר והחשובים יותר לעתידנו.

     

    מזה מספר עשורים שהמדינה הדמוקרטית כצורת ארגון נחשפת כמי שנכשלת במילוי התפקודים המצופים ממנה. הממשלות מתגלות כמקיימות מערכות ניהוליות כבדות, כובלות ומסורבלות שאינן מסוגלות להתמודד עם הסיבוכיות, ההתגוונות וקצב השינויים הגובר שהסביבה הדינאמית - הכלכלית והחברתית, מעמידים בפניהן.

    תהליך זה אינו מייחד רק את ישראל, כל מדינות המערב עוברות אותו. אך המלחמות והאיומים הביטחוניים הגוברים שבפניהם אנו עומדים מעצימים את השלכותיו לגבי ישראל. 

     

    תהליך זה הוליך לשני גלים של תגובה.  גל התגובה הראשון מוכר לנו היטב. הוא בא מהמגזר הכלכלי והוא גרם  לעלייתו של הזרם  הניאו-ליבראלי שגרס שעל הממשלה לשחרר עצמה מהתערבות בשוק ומניהול של חברות ופרויקטים, להותיר את כל אלה למגזר הכלכלי ולהתרכז בעיסוק ברגולציה שתאפשר את הזרימה הטבעית של השוק.

    על פי תפיסה זו, הכלכלה היא  מרחב אוטונומי בעל חוקים עצמאיים משלו והממשלה והחברה צריכים להיות משובצים בתוך הגיונו ולא להיפך.

     

    הממשלות הפכו יותר ויותר מונעות ומניעות את מהלך הדברים על פי הלוגיקה הכלכלית של משרדי האוצר (לדוגמא: 'חוק ההסדרים' אצלנו) וגם המפלגות הסוציאל דמוקרטיות, כאשר הן הגיעו לשלטון, מצאו עצמן משתתפות או משלימות עם תהליכי ההפרטה.

     

    מגמת ההפרטה, שהחלה במכירת חברות ציבוריות לא רווחיות, הלכה והתרחבה והחלה נוגסת בעוצמה רבה גם בכל מה שנחשב עד לאחרונה כתחום הציבורי והחברתי שהוא באחריות הממשלה, כמו  הפרטה של בתי סוהר או הפרטת התעסוקה ('תוכנית ויסקונסין').

     

    הגל השני של התגובה לחולשתה של הממשלה בא מהתחום החברתי והוא התמקד בעיקרו סביב הכרסום הגובר במדיניות הרווחה.

    החידוש הוא בכך שעוצמתו של גל זה לא נוצרה כתגובה של מפלגות השמאל והסוציאל דמוקרטיה, לגל הראשון. עוצמתו של גל זה נוצרה על ידי עשרות אלפי התארגנויות חברתיות קטנות, מבוזרות ועצמאיות שיצרו בצירופם את מה שקרוי 'הסקטור השלישי'. ארגוני הסקטור השלישי נבדלים זה מזה במטרותיהם ובאופן פעולתם ויוצרים מגוון רחב של פעילויות שהמשותף להם הוא שהם נובעים מהציבור והם פועלים למענו על פי עקרונות של סולידאריות אנושית ואחריות חברתית.

     

    אנו עדים לעליה הגדולה במספרם, בהיקפם  ובהתגוונות תחומי פעילותם של ארגונים אלה.  בישראל מספרם כמעט והוכפל בעשור האחרון והגיע ליותר מ- 25,000 ארגונים רשומים. מספרים אלה אינם כוללים את ההתארגנויות החברתיות הרבות הבלתי רשומות – דוגמת אלה שמתקיימות גם במסגרת 'הקפה' שלנו. העמותות הפכו גם לגורם חשוב במשק הלאומי. כבר ב-  2002 ארגוני המגזר השלישי בישראל העסיקו בשכר  קרוב לרבע מיליון עובדים, שהם כ- 11% מכלל המשרות במשק הישראלי וזאת בנוסף למאות אלפי המתנדבים ללא שכר.

     

    הגידול והגוון העצום במספר העמותות, היקף פעולתן וחשיבותן למשק הלאומי, אינו ייחודי לישראל. אנו פחות מודעים להיקפה של התפתחות תופעה זו בשנים האחרונות במדיניות המערב. בכמה מדינות באירופה ובהן אירלנד, הולנד, בלגיה וקנדה נמצא כי מספרן היחסי דומה לזה שבישראל וכך גם חשיבותם העולה למשקים הלאומיים שלהן.

     

    עוד במחצית השנייה של שנות התשעים נוצרו בגרמניה, קנדה, בריטניה והודו, אמנות בין הממשלה ו'המגזר השלישי' המבטאות את ההכרה של הממשלות בהיותו של מגזר זה  מרכיב חיוני הכרחי בדמוקרטיה העכשווית. אמנות אלה יוצרו בסיס חדש למיקסום  הפוטנציאל הטמון בהן לאיכות החיים הכוללת במדינות אלה.

    בישראל ההכרה הזו בוששה לבוא. זאת למרות שהדחיפות לכך במציאות הישראלית היא גדולה במיוחד.

     

    עד מלחמת הלבנון השנייה הייתה התעלמות ממשלתית ופוליטית מתרומתו של המגזר השלישי לאיכות החיים ולחוסן הלאומי שלנו. המצב השתנה רק בעקבות כישלון של הממשלה במתן תשובות לעורף מלחמה זו ולמצוקת תושבי  שדרות וישובי עוטף עזה נוכח בעיית הקסאמים. אלה חשפו את הכשלים המבניים  של הממשלה במתן תשובות אפקטיביות למצבי חירום לאומיים, את התפקיד החשוב של העמותות במצבים אלה ואת הקשר שבין חוסן לאומי במצבי חרום לאומיים ובין יכולת ההתמודדות בתחומים החברתיים האחרים  - החל מבעית העוני וכלה בבעיות החינוך.

     

    התקשורת העוסקת ומעסיקה אותנו כל הזמן במעברים דרמטיים מעיסוק באירועים ובפרשיות, לא ייחסה חשיבות להחלטת ממשלת ישראל, שהתקבלה בפברואר השנה, על הסדרה תקדימית  של מערכת קשריה של הממשלה עם 'המגזר השלישי' ונכונותה לשיתוף פעולה עימו על בסיס האמונה כי "תפקודה של ממשלה וחברה דמוקרטית לא תתכן ללא עידודו של המגזר השלישי וזאת מבלי לפגוע באחריותה היא לאספקת שירותי הליבה לאזרחים".

     

      החשיבות של החלטת הממשלה אינה באותם הסעיפים העוסקים בצעדים  המיסויים והמשפטיים שהממשלה מתכוונת לנקוט על מנת לעודד  ולהרחיב את פעילותו של המגזר השלישי, אלא בהצהרה של  הממשלה על נכונותה לראשונה לשתף את 'המגזר השלישי' בתהליכי עיצוב המדיניות החברתית.

     

    המימוש אמור להיות באמצעות  מערכת של  'שולחנות עגולים' שבהם יתקיים שיח משולב מתמשך בין שלושת המגזרים – הציבורי, החברתי והכלכלי. הכוונה היא לקיים תחילה שולחנות עגולים כאלה ברמה הארצית ובהמשך לקיים שולחנות עגולים ברמה המקומית. תהליך זה אמור להתחיל בימים אלה.

     

    יש שיאמרו כי זו החלטה צינית של הממשלה שנועדה לאפשר את המשך ואף הגברת תהליך ההשתחררות שלה מתפקידי הרווחה שלה.

    אני גורס שכדאי להתייחס לכך כהזדמנות -  לא כאל העצמה של הבעיה, אלא כאל תחילת הפתרון -  ראשית הכרה בכך שלממשלה כצורת ארגון אין בעלות על הידע והתבונה הפרקטית הנחוצה להתמודדות עם המציאות הסבוכה והדינאמית שאנו מצויים בה ונכונות לקיים תהליכים חדשים שיאפשרו לפתח אסטרטגיות שילוביות של פתרונות חדשים ורלוונטיים למציאות כזו. 

    מה דעתכם?

    צבי לניר

     Praxis© 

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/09 15:00:

       

      פתרון לסוגיות שהעלית אפשרי רק במסגרת מהפכה חוקתית אמיתית, המשתפת את האזרח הקטן באחריות לחייו, אשר תקרה בד בבד עם שינוי שיטת הממשל, כמוצע (למשל) על ידי מפלגת אחריות.

       

        1/8/08 08:53:

      צטט: קלועת צמה 2008-07-29 21:02:52


      על בסיס הדברים שלך נשמע שהצטרפות ל"ולחנות העגולים" יכול להוביל את המגזר ההתנדבותי (עמותות ודומיהן) אל מקום אחר, קרוב לודאי טוב יותר, מזה שהם נמצאים בו כיום. זו הזדמנות שיכולה להוביל לשינוי חיובי, כפי שתארת אתה. אין לפסול על הסף אלא לאפשר, כאמור, ובתוך התהליך להחליט האם עדיף להמשיך בו, אם יימצא שיש סיכוי לשיפור, או אולי עדיף להפסיק.

      הי מירה,

      בעיני כל החיים זה ניסויים וכיף למצוא אותך משתתפת גם בפוסט של 'הקונצרט בפארק', ממשיכה להלכד בקסם הניסויים המשתפים.

      צביקה לניר

       

        29/7/08 21:02:

      על בסיס הדברים שלך נשמע שהצטרפות ל"ולחנות העגולים" יכול להוביל את המגזר ההתנדבותי (עמותות ודומיהן) אל מקום אחר, קרוב לודאי טוב יותר, מזה שהם נמצאים בו כיום. זו הזדמנות שיכולה להוביל לשינוי חיובי, כפי שתארת אתה. אין לפסול על הסף אלא לאפשר, כאמור, ובתוך התהליך להחליט האם עדיף להמשיך בו, אם יימצא שיש סיכוי לשיפור, או אולי עדיף להפסיק.
        28/7/08 15:59:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-07-27 04:59:03

      .... מניפת הרעיונות סביב השולחנות העגולים מהווה פתח התואם את ערכי המוסר ויוצרות אמירה חברתית - מעשית בקונספט חדשני. שהרי, שילוב של רעיונות המצטרפים אחד לשני יכולים ליצור אין סוף של זוויות פעולה למען הכלל.

      כמובן שאני בעד דרך כזו בטווח הקרוב למען הטווח הרחוק.

       

       

      ניצה יקרה

      שוב הפלאת להדגים עד כמה מטאפורות סיפוריות מסבירות דברים בצורה ברורה וחיה יותר מכל הסבר תאורתי מלומד.

      את בוודאי זוכרת את הווכח המילולי רעיוני ביננו בפוסט הקודם כיצד צריך לתרגם complex systems כאשר את גרסת 'מערכות מורכבות' ואני התעקשתי על 'מערכות ממסובכות.

      ובכן המאפורה התיאורית שלך על תיבת נוח מדגימה היטב למה כוונתי ב'מערכת מורכבת', אך המשפט שלך על "מניפת הרעיונות....וכו', הוא מסוג שונה. המשפט הזה הוא של 'מערכת סבוכה'.

       

      האם גם את מבחינה בהבחנה זו עתה או רק אני?

       

      צביקה לניר 


      צבי היקר,

      מזמן לא כתבת כאן , אני שמחה לקרוא ולגלות שוב את האופטימיות והתקווה המתפרצת מתוך הגיגך ואת הקריאה למעשים בשכל, כל עוד ניתן לרתום את העגלה אל הסוסים.

       

      נזכרתי בסיפור שמתגלגל ברשת על נוח הצדיק שנצטווה ע"י האל לבנות תיבה ולארח בה את בעלי החיים זכר ונקבה למען הדורות הבאים. בעבר הרחוק ועל-פי הסיפור המקראי הוא הצליח לעשות זאת אך אילו נצטווה לכך בימינו  -

      כמה זמן ייאלץ להקדיש להשגת אישורי בנייה? להשגת אישור לציר התנועה של החיות? למלחמות עם השכנים הירוקים על כליאת חיות בתאים? לאישורי כריתת עצים לבניית התיבה? לאישור העסקת עובדים זרים בבנייה? להסכמים עם ההסתדרות על העסקת עובדים מקצועיים... ומשטרת הגבולות כבר הייתה תובעת אותו על ניסיון לעזוב את המדינה בדרך בלתי ליגלית וגם על ניסיון להבריח חיות מן היבשה אל הים... אילו קרה כל זה היום, לא היה צורך במבול כי ממילא רשויות השלטון והפקידות משחיתות כל סיכוי להישרדות בתנאים הללו.

       

      כפי שהסברת לי ,מניפת הרעיונות סביב השולחנות העגולים מהווה פתח התואם את ערכי המוסר ויוצרות אמירה חברתית - מעשית בקונספט חדשני. שהרי, שילוב של רעיונות המצטרפים אחד לשני יכולים ליצור אין סוף של זוויות פעולה למען הכלל.

      כמובן שאני בעד דרך כזו בטווח הקרוב למען הטווח הרחוק.

       

      אני מאחלת לך שבוע מצוין והצלחה

       

      ניצה

       

        26/7/08 19:11:

      צטט: orenshani 2008-07-25 20:20:41

      צבי,

       

      מדיניות רווחה אמיתית חייבת להיות מוכוונת על ידי השלטון המרכזי כי היא בעצם ביטוי של תפישת עולם שבה השלטון משרת את האזרח ולא ההפך. איך עושים את זה - האם באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, סל שרותים ממשלתי או כל דרך אחרת זה כבר עניין של טכניקה, ואז יש מקום לשאול כמה מקבלת ההחלטות צריכה להיות מבוססת על תחשיבים של פקידי האוצר וכמה על אידיאולוגיה או רגש, אבל תמימות היא לחשוב שזו הבעיה שלנו. אנחנו בכלל עוד לא שם. אנחנו עוד בשלב שבו אנחנו מסכימים להשלים עם שלטון שעושה בכספנו כרצונו ויותר מדי פעמים לטובתם האישית של האנשים המרכיבים אותו ומקורביהם. להזכירך מלחמת העצמאות האמריקאית פרצה עם הסיסמא, no taxation without representation, כשנהיה בשלים למהפכה כזאת יהיה אפשר לדבר על מה צריכה לעשות הממשל ומה אפשר להשאיר לארגונים למיניהם 

      אורן

      אני מסכים עם רבים מההסתגויות שלך. ועם זאת אני רוצה לצטט את ההצהרה שבפתיח של החלטת הממשלה הקובעת כי, ואני מצטט:-

       

      "תפקודה של ממשלה וחברה דמוקרטית לא תתכן ללא עידודו של המגזר השלישי וזאת מבלי לפגוע באחריותה היא לאספקת שירותי הליבה לאזרחים". (ההדגשה היא שלי).

      האם תעמוד בכך?. זו כבר שאלה אחרת ואני אינני יכול לבטל את חששותיך וחששות המגיבים האחרים על פוסט זה.

      צביקה לניר

        26/7/08 12:03:

      צבי,

      תודה על הדיון המרתק.

      הסוגיה מן הסתם קרובה מאוד לליבי.

      יהיה זה נדוש לומר כי יש פלוסים ומינוסים בכל הקשור לריקוד הזה בין משרדי הממשלה לבין המגזר השלישי?

      מחד, כל פעם שאני רואה תכנית כמו "יומטוב" מצד אחד ליבי נמלא אושר מהתגייסות "עמישראל" לטובת הנזקקים

       אך מאידך עצם הפעילות הזאת מפחיתה, בעיניי, את האחריות של המדינה בנושאים הללו!

      מסכימה עם ג'קי אדרי כי העמותות למיניהן מוגבלות על פי הגדרת תפקידיים אפריורית, מאידך, המדינה מחוייבת אך מחוייבות זאת לא תמיד עומדת במבחן המציאות.

      קובעי המדיניות אינם שוקטים על שמריהם והוגים מדיניות חדשנית ברמה זו או אחרת, אך ברמה האופרטיבית התהליכים כל כך מסורבלים, התחושה היא כי העובד בשטח צריך להילחם כל הזמן מול תהליכים ביורוקרטיים על מנת לבצע את עבודתו. 

      אני שואלת - האם זהו המנדט שלהם? לדאוג שהביורוקרטיה תתקים כהלכה? האם עליהם ליטול יוזמות או רק לדאוג למנהל תקין?

      מאחלת לך הצלחה כי השולחנות העגולים שלך יצליחו במשימתם, המשאבים (גם הכלכליים, המקצועיים, ומשאבי ידע ומומחיות) יאוגמו לטובת הכלל.

      יומטוב   קריצה

      אן

       

       

        25/7/08 20:20:

      צבי,

       

      לפני כמה ימים התקשרו אלי מעמותה מסויימת שאין לזלזל בחשיבות הפעילות שלה ואני לא אומר איזה כי זה לא משנה. ביקשו תרומה אחרי שלפני כמה שנים אכן תרמתי להם בטלפון. נאלצתי להגיד בפעם המי יודע כמה שיש לי ולאשתי מדיניות שאנחנו לא תורמים בטלפון. מדיניות שהחלטנו עליה לפני כמה שנים ובצער רב פשוט כי כל העניין הפך לבלתי נשלט. עמותות שונות מתקשרות כמעט בכל יום ומבקשים מספר כרטיס אשראי ו...  נו, אתה מבין. בקיצור הסברתי למתרימה שבצער רב אני נאלץ לומר לא ושאשמח לתרום ביות התרמה בשיטת "הקש בדלת" שהם מקימים מפעם לפעם. היא כנראה לא בדיוק הבינה מה שאמרתי ואמרה, "אני שמחה שאתה עוזר לאחרים" ואני נאלצתי לתקן אותה ולהסביר שמה שבעצם קורה זה שאני לא עוזר לאף אחד.

       

      במיוחד עכשיו, לאור פרשת "אולמרט-טורס" אני חושב שכדאי לחשוב עוד פעם על תרבות השנור ההולכת ומתפתחת במדינה שלנו ועל השלכותיה החברתיות האמיתיות. כשאני חושב על זה אני מגיע לכמה מסקנות עגומות למדי שהעיקרית שבהן היא שיש פה בעצם סוג מתוחכם של מיסוי רגרסיבי או במילים אחרות עוד דרך של השלטון להכניס יד לכיס שלנו, כאשר "אנחנו" זה המעמד הבינוני והכסף כמובן הולך לעשירון העליון.

       

      למה? קח איזה דוגמא שאתה רוצה. בוא ניקח למשל את האגודה למלחמה בסרטן. לאן הכסף שאתה תורם להם הולך? לחברות התרופות? לבתי החולים? למשרדי הפירסום? כל אלה לוקחים מחיר מופקע תמורת השרות שהם נותנים לחולים ורוב הכסף הולך לרווח שלהם. תביא כל דוגמא אחרת שאתה רוצה ואני אראה לך שזה אותו הדבר.

       

      מדיניות רווחה אמיתית חייבת להיות מוכוונת על ידי השלטון המרכזי כי היא בעצם ביטוי של תפישת עולם שבה השלטון משרת את האזרח ולא ההפך. איך עושים את זה - האם באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, סל שרותים ממשלתי או כל דרך אחרת זה כבר עניין של טכניקה, ואז יש מקום לשאול כמה מקבלת ההחלטות צריכה להיות מבוססת על תחשיבים של פקידי האוצר וכמה על אידיאולוגיה או רגש, אבל תמימות היא לחשוב שזו הבעיה שלנו. אנחנו בכלל עוד לא שם. אנחנו עוד בשלב שבו אנחנו מסכימים להשלים עם שלטון שעושה בכספנו כרצונו ויותר מדי פעמים לטובתם האישית של האנשים המרכיבים אותו ומקורביהם. להזכירך מלחמת העצמאות האמריקאית פרצה עם הסיסמא, no taxation without representation, כשנהיה בשלים למהפכה כזאת יהיה אפשר לדבר על מה צריכה לעשות הממשל ומה אפשר להשאיר לארגונים למיניהם 

        25/7/08 18:08:

      צטט: meirk11 2008-07-25 16:02:38

       

      להערכתי הגורמים להתהוות מצב שיאפשר את הפיצוץ המאיים הם ההקצנה המעיו משיחית מצד אחד של חלקים מהאוכלוסיה במקביל לפקיעת חוט ההבלגה, הכניעה ו/או הסבלנות של אותם גורמים שהולכים ונדחקים אל הקצה הכלכלי, מעמדתי וחברתי.

       

      אני שותף להערכה שלך.

       

      צריך להיות עמוק למטה בכדי לשמוע את מה שלא שומעים למעלה.

       

      "מעט שמרוויחים הרבה, והרבה שמרוויחים מעט"

       

       

        25/7/08 17:31:

      צטט: meirk11 2008-07-25 16:02:38

       

       

      השולחנות העגולים יכולים אולי להוות תחילת התייחסות לנושא ובניית מנגנונים לכיבוי האש, אולם במתכונת הנוכחית של שיטת הממשל יש כשל פנימי שלא יאפשר ביצוע הצעדים הראויים (אילוצי קואליציות וכניעה מתמדת לסחטנים ולשוליים).

       

      אני שותף לך ולחברים האחרים שהתייחסו לקשיים העצומים העומדים בדרך.

      אולם מעניין לציין בהקשר זה שהתפתחות המגזר השלישי היתה עד כה בדרך עוקפת את המערכת הפוליטית ומעל לכל מאבקיה. היא לא באה ממפלגות השמאל הסוציאל דמוקרטיות במאבקן הפוליטי נגד מפלגות המרכז והימין והרעיונות של הניו ליברליזם. היא התרחשה כמסלול עוקף המשקף כוחות חדשים, הגיונות חדשים ואנרגיות חדשות מאלה שנחספים עתה כחסרי אונים בהתמודדות עם הבעיות שלנו.

      מעניין לראות לאן כל זה יוליך כתהליך הסטורי ולכך צריך סבלונות, אורך רוח ונחישות.

      צבי לניר

        25/7/08 17:22:

      צטט: neri 2008-07-25 09:50:18

       צבי,

       

       מושג הCAPI הוא חלק ממודל ההתפתחות הארגונית (שכאן אני מלווה אותו לתהליכי התפתחות לאומית) שפיתח פרופ' יצחק אדיג'ס (לימד באוניברסיטת ת"א בראשית דרכו ולכן מוכר בארץ.  http://www.adizes.com )

       

       

       

       

       

       

       


       

       

      תודה לך, השכלת אותי. אולם נדמה לי כי צריך לעשות התמרה למושג זה  שבא מתוך התיאוריה הארגונית ומתחייחס לארגונים, לתחום החברתי, הקהילתי והבינמגזרי. וההתמרה אינה פשוטה. ככל שידוע לי עדיין לא נעשתה בהצלחה

      צביקה לניר

        25/7/08 16:02:


      בעיקרון אני מסכים לדעתך.

      מזה מספר רב של שנים אני בתחושה שאנו צועדים לקראת "פיצוץ" ואיום קיומי על המדינה, ולא מכיוון מדינות אויב או מכיוון הפלשתינאים (בהתעלם מהאיום הגרעיני האיראני) אלא מכיוון מלחמת אחים.

      מלחמת אחים אפשרית, למרות שבשיטת טמינת הראש בחול הנהוגה במקומותינו, נהוג לומר: זה לא יקרה.

       

      להערכתי הגורמים להתהוות מצב שיאפשר את הפיצוץ המאיים הם ההקצנה המעיו משיחית מצד אחד של חלקים מהאוכלוסיה במקביל לפקיעת חוט ההבלגה, הכניעה ו/או הסבלנות של אותם גורמים שהולכים ונדחקים אל הקצה הכלכלי, מעמדתי וחברתי.

       

      השולחנות העגולים יכולים אולי להוות תחילת התייחסות לנושא ובניית מנגנונים לכיבוי האש, אולם במתכונת הנוכחית של שיטת הממשל יש כשל פנימי שלא יאפשר ביצוע הצעדים הראויים (אילוצי קואליציות וכניעה מתמדת לסחטנים ולשוליים).

        25/7/08 09:50:

       צבי,

       

       סליחה על הקלילות, (מצד אחד מנסה להיות ענייני ומצד שני מחסיר פרטים).

       

      מושג הCAPI הוא חלק ממודל ההתפתחות הארגונית (שכאן אני מלווה אותו לתהליכי התפתחות לאומית) שפיתח פרופ' יצחק אדיג'ס (לימד באוניברסיטת ת"א בראשית דרכו ולכן מוכר בארץ.  http://www.adizes.com )

       

       

       

      הסבר מפורט בעברית על CAPI אפשר למצוא בספר "ניהול הצמיחה והתחדשות בארגון"  פרק 13 עוסק בבניית מדד עוצמה לשיני - איך נוכל לדעת שיש לנו את המשאבים והיכולות להניע ולשמר את התהליך הקשה של שינוי באירגון. (דבר משמעותי ביותר כשמדובר בשינוי בקנה מידה של כנס 'חזון ישראל 15' הראשון.

       

      הרעיון בפשטות:

       

      המודל מדבר על שלושה "מקורות אנרגיה ניהולית" A - סמכות, P - כח, I - השפעה

      סמכות היא הזכות להחליט, כח הוא היכולת להעניש ולתגמל, השפעה היא היכולת להשפיע ולהניע אנשים.

       

      מתוך ראיון עם ישראל אסא ע"י עורך Magazine IT ירחון מחשוב עסקי של ישראל ספטמבר 2006 בכנס Business Summit בניהול חברת CA ולה"ב הפקולטה לניהול אוניברסיטה תל אביב

      . http://www.assa-israel.com/articles.shtml

       

      CAPI: היכולת לחולל שינויים
      יצירת שינויים דורשת מהצוות סמכות (Authority), עוצמה (Power) והשפעה (Influence). הסמכות גורמת לאנשים להקשיב, העוצמה גורמת לציות וההשפעה להפעלתם. בישראל, לדוגמה, סמכותיות נתפסת מאז ומעולם בצורה שלילית ולכן לכל שליטי העם לדורותיו, החל במשה ("מי שמך לאיש") וכלה באהוד, יש בעיה בקטע של A. עוצמה אמורה להיות נגזרת של הסמכות, אבל בדרך כלל נוצר נתק ("נביא מול מלך") ואת העוצמה מעניקים למי שיודע לתבוע אותה ולהשתלט עליה כאשר בעל הסמכות מהסס לקבל החלטות או נרתע מללכלך ידיו בבעיות העולם האמיתי. השפעה, היכולת לגרום לאנשים אחרים לעשות את רצונך, היא הבסיס למנהיגות אמיתית משום שהיא "מכפיל כוח" אנושי. כדי שצוות משימה יצליח במשימתו עליו לרכז את כל משאבי הסמכות, העוצמה וההשפעה של מרכיביו ולפעול כגוף בעל API מלוכד (Coalesced). הגוף הזה רוכש כך, בטרמינולוגיה של תיאורית אדיג'ס, משאב ייחודי הנקרא CAPI. חשוב לזכור ש-CAPI הוא מדד, בעל טווח של ערכים, ולא תכונה "קוואנטית" בעלת שני מצבים, יש/אין.
      למרות שאי אפשר לכמת את ה-CAPI בערכים מספריים אובייקטיביים, אפשר בהחלט למפות את טווח הכיסוי שלו ביחס למצב נתון בארגון. המטרה הראשונה של בונה הצוות היא למכסם את ה-CAPI שלו, ולפחות ליצור מספיק CAPI כדי לחולל את השינוי שמתבקש. אחרי שלמדתם איזה תשומות סמכות, עוצמה והשפעה יכול להביא כל אחד מהמועדים להיות חברי הצוות, עליכם לבחון באיזה שילובים הווקטורים שלהם פונים בכיוונים זהים - כך שה-CAPI מתעצם וכולל את צירף התרומות של כולם - ומתי הווקטורים פועלים כיוונים נוגדים ומבטלים אחד את השני. בכל מקרה, בונה הצוות צריך לא רק לוודא כי כל המשתתפים בו מביאים מטען משתלם אישי בדמות מאפייני PAEI אלא גם לתאם ביניהם כדי לצבור CAPI בכמות מספקת לביצוע המשימה.

       

       

       

      צטט: לניר 2008-07-25 08:25:13

      צטט: neri 2008-07-24 15:32:56


      השינוי מסתמן עכשיובכל ה"צרות" שעולות מסמנות שההצלחות שלנו הבשילו לבעיות (מה שהתקשורת לא רואה כי זה לא מתאים למודל הרייטינג שלה). המודל של "השולחנות" מוצא חן בעיני כמובן.

       

      האלמנט היחיד שלא ברור לי זה הCAPI (לא יודע לומר את זה בעברית Coalesced Authority, Power and Influence),

      האלמט הזה חשוב למיפוי כדי שאותה קבוצה של מסובים לשוחנות יוכלו לממש את הרעיונות ולא רק לחלום איתנו.

       

       

      נרי ידידי

       

      לצערי אינני מכיר את המושג CAPI ומשמעותו. האם תוכל להשכיל אותי ואת המשתתפים האחרים בדיון מה משמעותו של המושג והקשרו לענינו?.

       

      תודה,

       

      צבי לניר

       

       

       


       

        25/7/08 08:38:

      צטט: מגן דהרי 2008-07-24 17:14:15


      צבי שלום

      השינוי בדרך

      הוא קורה, כאן ועכשיו ,והרבה כוחות מתאגדים לצורך כך ....

      ...אשמח שתיצור קשר, ואם לא, גם פאסיביות מסויימת או איכפתניקיות איטלקטואלית טובה יותר בעיניי מאדישות טוטאלית .

       

       

      .. אשמח מאוד אם ניפגש בדרכים...

      מגן

       

       

      מגן

      אני עוקב אחר פעילותך ומעריך אותה מאוד. מדי פעם גם נותן לה את מה שאתה קורא "רוח גבית". אך כמו שנהוג לאומר "יש דרכם רבות המובילות לרומא", אתה בחרת את דרכך ואני בחרתי את דרכי, כל אחד בהתאם לאופיו ובהתאם לכישוריו.

      הייתי נמנע מלבחון את הדברים על פי אותה סקאלה יחידה שעל פיה בצד אחד של הסקאלה קיימת הפעילות האקטיבית בשטחים שאתה מבצע ובקוטב השני שלה, האדישות ועל פי קרטוריות כזה אתה שופט כי "פעילות אינטלקטואלית טובה יותר מאדישות טוטאלית".

      ומעבר לכך, דרכנו עוד יצטלבו במפגשי הדרכים...

      צביקה לניר

        25/7/08 08:25:

      צטט: neri 2008-07-24 15:32:56


      השינוי מסתמן עכשיובכל ה"צרות" שעולות מסמנות שההצלחות שלנו הבשילו לבעיות (מה שהתקשורת לא רואה כי זה לא מתאים למודל הרייטינג שלה). המודל של "השולחנות" מוצא חן בעיני כמובן.

       

      האלמנט היחיד שלא ברור לי זה הCAPI (לא יודע לומר את זה בעברית Coalesced Authority, Power and Influence),

      האלמט הזה חשוב למיפוי כדי שאותה קבוצה של מסובים לשוחנות יוכלו לממש את הרעיונות ולא רק לחלום איתנו.

       

       

      נרי ידידי

      לצערי אינני מכיר את המושג CAPI ומשמעותו. האם תוכל להשכיל אותי ואת המשתתפים האחרים בדיון מה משמעותו של המושג והקשרו לענינו?.

      תודה,

      צבי לניר

       

        25/7/08 08:21:

      צטט: היועץ המשפטי 2008-07-24 15:25:23


      הניתוח שלך מעניין מאד, אפילו מרתק. אני בהחלט יכול להצטרף לדעתך. יחד עם זאת, קשה לי להשלים עם הערכה שלך שמדובר בעצם במספר מצומצם של גורמים מתווכים ממשלה,ציבור,סקטורים חברתיים או תרבותיים. כגורמים מתערבים בתהליך. אני חושב שהשינוי אינו יכול להיות שינוי רדיקאלי. מדובר במגמה. יתכן שהמגמה הזו נמצאת כעת באיזה נקודת פתיחה. עד כמה מדובר בעוצמות של ממש, שעשויות להוביל לשינוי נוכל לדעת רק בהנחה שיעשה בירור ודיון ממצה בכל הגורמים המעורבים בתהליך,ולא רק במתכונת שאתה מציע כאן.

       

       

       

      אנחנו ב'פרקסיס' מנסים להסביר לכל מי שמוכן להקשיב כי אם 'השולחנות העגולים' ישארו נחלתם של פקידי הממשלה יחד עם מספר עסקני של 'המגזר השלישי', כל התהליך יכשל. השולחנות העגולים בשיטה השילובית אמורים להיות תהליך חברתי היורד למטה ומתפשט לרוחב. זה צריך להיות תהליך שאינו רק מונחל מלמעלה למטה. מבחנו הוא בהתפשטותו ובהיותו יוצר תובנות חדשות מלטה למעלה ומפגיש ביניהם.

      במילים אחרות, זה צריך להיות תהליך שאינו רק מפגיש אינטרסים של שלושת הסקטורים אלא מאפשר לקיים שיח שוטף על הבעיות בין ההגיונות השונים הבאים מהשיקולים האסטרטגיים ומהתתנסות האופרטיבית והטקטית של השטח ולסגור במהירות את הפערים הקיימים ביניהם.  

      לפנינו עוד דרך ארוכה, או כפי שאתה תיארת זאת, מדובר במגמה ואנו מצויים עתה רק בשלבים ההתחלתיים שלה ואם תהליך ההנבטה יהיה לקוי, הכל עשוי לקמול.

       

      צביקה לניר

        25/7/08 08:04:
      תודה לכל המגיבים עד כה. כל פעולה לשינוי חברתי מתקיימת במרווח שבין אופטימיות נאיבית ובין יאוש, אך נמנעת מליפול למלכודת של שניהם.  חלק מהתגובות התייחסו להחלטת הממשלה בציניות משתקת לעומת חלק אחר שנטה יותר לכוון האופטימיות המעודדת. עקרונית אני מתנגד לכל חלוקת עולם דיכוטומית של שחור ולבן, טובים ורעים. הממשלה אינה רק רע ואנחנו הפעילים החברתיים בעמותות, איננו רק טוב.  אני בהחלט מסכים עם יצחק ג'קי אדרי שהצביע על קלקולים הקיימים גם במגזר השלישי. כדאי לשים לב לכך, שכן ככל שמגזר זה יצבור כוח ועוצמה פוליטית כך צפוי שגם בו ידבקו הקלקולים.     אהבתי את משפט התפילה שאובמה כתב בפתק שהטמין בכותל – "אלוהים שמור אותי מהגאווה והיאוש". הייתי מוסיף על כך, "...ותן לי את התבונה לנוע בשביל הבלתי נראה שביניהם". צביקה לניר
        24/7/08 18:15:
      לא נותר בי בדל אמון בממשלה הנוכחית ובפקידות האוצר.  אם היא מביעה תמיכה ברעיון השולחנות העגולים, אני מאמינה שהסיבה היא שנתגלו בהם מכרה ג'ובים, דרך לסלילת המשרה הבאה מחוץ למיגזר הציבורי וכיו"ב שיקולים זרים, שאין ביניהם ובין מימוש ההמלצות שיתקבלו בשולחנות ולא כלום.


      ישנם דברים שהם בבחינת אחריות מוחלטת של הממשלה, הם אינם ניתנים להפרטה ואף אם אזרחים ועמותות מסייעים בהם באופן וולונטרי, אין בכך משום הפחתת אחריות הממשלה.

      אלא, שממשלה מורכבת מאנשים. הן הפקידות והן נבחרי הציבור. רבים מאלה האחרונים יש להחליף.

      אני מאלה שפועלים למען מטרה זו.

      שי

        24/7/08 17:26:


      אני מתנגד לכל תהליך שמאפשר לממשלה להסיר מעל עצמה אחריות לאזרחי המדינה.

       

      יש במיגזר השלישי (אני עובד במיגזר השלישי) ארגונים שהם אות ומופת לפעילות חברתית מגוונת, ויש גם ארגונים שהם בושה לאחריות חברתית.

       

      יש ארגונים שמביאים כסף "מהבית" ומעלים את הערך ההשקעתי של המדינה, ויש ארגונים "שאוכלים" את כספי המדינה על מנגנון מנופח ועתיר משכורות המקטינים משמעותית את ערך ההשקעה של המדינה.

       

      לדוגמה:

       

      ארגון מהמיגזר השלישי לא מחוייב לספק שירותים לאזרח מעבר לתקציב הפרוייקט.

       

      המדינה מחוייבת לספק שירותים לאזרח גם אם תקציב הרווחה נוצל עד תום, האחריות תשאר על המדינה עם תקציב או בלי תקציב.


      מניסיון אישי אני נתקל בצורה הבוטה ביותר בכשלים של הסרת אחריות המדינה מאזרחיה וזה מקומם ביותר, קורים מקרים שאזרח מופנה למיגזר השלישי ע"י מחלקת הרווחה, המיגזר השלישי לא מקבל את האזרח כי זה מחוץ למנדט שניתן לו במיכרז, האזרח חוזר למחלקת הרווחה וגם שם אין לו מענים כי השרות הופרט במיכרז למיגזר השלישי, כך נישאר אזרח נטוש מבלי שאף אחד ישא באחריות כלפיו.

       

      בין הרעיון האקדמי של ההפרטה לבין הפרקטיקה בהפרטה פעורה תהום אדירה! שלצערי קולותיה לא נשמעים!!

        24/7/08 17:14:


      צבי שלום

      השינוי בדרך

      הוא קורה, כאן ועכשיו ,והרבה כוחות מתאגדים לצוך כך

      לכן מסכים עם שכתבת בעיניין "לגל הראשון. עוצמתו של גל זה נוצרה על ידי עשרות אלפי התארגנויות חברתיות קטנות, מבוזרות ועצמאיות שיצרו בצירופם את מה שקרוי 'הסקטור השלישי'. ארגוני הסקטור השלישי נבדלים זה מזה במטרותיהם ובאופן פעולתם ויוצרים מגוון רחב של פעילויות שהמשותף להם הוא שהם נובעים מהציבור והם פועלים למענו על פי עקרונות של סולידאריות אנושית ואחריות חברתית. "

      יש עוד אלמנטים שלא ציינת , אבל הרשומה שלך חשובה,

      האם אתה היית מוכן לעשות יותר למען שינויי מלבד הכתיבה שלך,

      לתת דוח גבית  פעילה לתהליך שכבר יוצר שינוי  בחברה הישראלית ,ואני מדבר על חתך רוחבי בחברה הישראלית בנושא של ערכים חינוך ,מנהיגות, אידיאלים, חלוקת משאבים צודקת, וקונצנזוס בין ימין ושמאל ובין חרדים לחילוניים שיוביל ליצירת חוקה למדינה השסועה שלנו ( לא כאן המקום לפרט את כול העקרונות לחזון ודרך ביצועו)

      אם כן אז אשמח שתיצור קשר,

      ואם לא, גם פאסיביות מסויימת או איכפתניקיות איטלקטואלית טובה יותר בעיניי

      מאדישות טוטאלית

      המאמר שלך משובח

      האם תהיה מוכן גם להעמיד את שנינותך במבחן המציאות?

      אם כן אשמח מאוד.

      ניפגש בדרכים

      מגן

       

        24/7/08 17:11:

      אם שלחן עגול משמעו החלטות משותפות על כיוון ודרך ובעיקר תקציבים זה יכול להיות יעיל, אם השולחן העגול ישמש כעוד ועדת קישוט, מקום להוצאת קיטור, אז חבל על הזמן.
      כך שחשוב מאד להגדיר מראש את סמכויות השלחן הרכב היושבים בו והדרך בה מתקבלות ההחלטות.
      מהבנתי מערכות הפוליטיות הן לא נוטות לוותר על סמכויות מרצון, כיוון שסמכויות אלו הן הנכס היחידי שלהן, ולמעשה ויתור עליהן מנבא את ביטולם.
        24/7/08 16:58:

      צבי היקר

      במדינה שעוברת אירועים דרמטיים

      ועוברת החלטות דרמטיות וטלטלות

      וממש שקט אין פה

      וגם קיצצו מענק לידה

      מה אתה רוצה שאני אחשוב

      על שולחנות עגולים ?......

      צבי כתבת יפה אפשר לעשות

      עם זה הרצאה יפה לחוגי בית

      למסיבת עיתונאים קטונתי מלשבור

      את הרוח שלך אשרי המאמין

      מאחלת לך רק בהצלחה

      ממני באהבה רינת.

        24/7/08 16:31:


      לצבי שלום!

       

      מבחינה פנימית ישנם 3 פערים ומוקדי קונפליקט:

      1. עשירים - עניים

      2. דתיים - חילוניים

      3. ערבים - יהודים

       

      כל מה שיעזור להפחית פערים ולמתן את הקונפליקיטם בתחום זה, יבורך.

       

      בתחום מדיניות החוץ אנו מתמודדים עם האיסלאם הקיצוני:

      איראן, אל קעידה ושלוחותיהם בסוריה, לבנון, עזה וכדומה.

       

      כנ"ל: כל שיתוף פעולה בין הממשלה למומחים אזרחיים בתחומים אלו, יבורך.

       

      אם שיטת "השולחנות העגולים" תעזור לפתור ולו חלק קטן מהבעיות הנ"ל, עשית משהו חשוב למדינה.

       

      בברכה אמנון

        24/7/08 15:32:


      השינוי מסתמן עכשיובכל ה"צרות" שעולות מסמנות שההצלחות שלנו הבשילו לבעיות (מה שהתקשורת לא רואה כי זה לא מתאים למודל הרייטינג שלה). המודל של "השולחנות" מוצא חן בעיני כמובן.

       

      האלמנט היחיד שלא ברור לי זה הCAPI (לא יודע לומר את זה בעברית Coalesced Authority, Power and Influence),

      האלמט הזה חשוב למיפוי כדי שאותה קבוצה של מסובים לשוחנות יוכלו לממש את הרעיונות ולא רק לחלום איתנו.

       

      אלמנט נוסף הוא מיפוי היכולות והגמישות הלאומית, אחרי הכל השינויים אינם קוסמטיים, והסמכות אצלנו מתווכת על ידי ה"דמוקרטיה" כך שיש צרוך בתהליך מורכב של העברת הרעיונות למימוש. באופן טיבעי יש צורך בשינוי ברמות שונות של מורכבות ובעוצמות שונות, אבל כאמור כנראה שאין ברירה.

       

       

        24/7/08 15:25:


      הניתוח שלך מעניין מאד, אפילו מרתק. אני בהחלט יכול להצטרף לדעתך. יחד עם זאת, קשה לי להשלים עם הערכה שלך שמדובר בעצם במספר מצומצם של גורמים מתווכים ממשלה,ציבור,סקטורים חברתיים או תרבותיים. כגורמים מתערבים בתהליך. אני חושב שהשינוי אינו יכול להיות שינוי רדיקאלי. מדובר במגמה. יתכן שהמגמה הזו נמצאת כעת באיזה נקודת פתיחה. עד כמה מדובר בעוצמות של ממש, שעשויות להוביל לשינוי נוכל לדעת רק בהנחה שיעשה בירור ודיון ממצה בכל הגורמים המעורבים בתהליך,ולא רק במתכונת שאתה מציע כאן.

       

      בעיות הרווחה של מדינת ישראל בעשורים האחרונים רק גדלו. הפער המוסבר על רקע השסע התרבותי (פער עדתי) אף הלך והחמיר, ואין איש פוצה פה. ברור איפה שכאשר מבקשים לעשות בירור מעמיק צריך לחשוף גם את המורסה של הבעיה ולא לטאטא את הבעיות האמיתיות מתחת לפני השטח.

       

      כך או אחרת, דבריך הם כדורבנות

        24/7/08 14:43:

      נגעת בנקודה חשובה מאוד. אני בעד שיתוף כל המגזרים בהחלטות הכלכליות והיתר.

      הגיע הזמן ללמוד מהמדינות הנאורות עוד כמה דברים.

        24/7/08 14:43:


      לצערי אינני אופטימית באשר לתפקודן של ממשלות ישראל בהווה ובעתיד.

      צבי, כתבת כרגיל מאוד חכם ועם המון חזון.

      לדעת לשלוט ולדעת לנהל, במיוחד מדינה כשלנו על כל מורכבויותיה מצריך אנשי מקצוע מן השורה הראשונה ולא עסקנים פוליטיים.

      אולי הגיעה העת שאנשים כמוך ייכנסו לפוליטיקה.

      המשך יום פורה לך,

      אני.

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים