לפעמים הייתי רוצה להיות מהבחורות התל אביביות הענוגות-מיוסרות. מאלו שנראה כאילו הכל בא להן בקלות. נסיכה תל אביבית. קולית להחריד, פרחיות ממנה והלאה.

רשימת מכולת:

לבוש מונוכרומטי, תמיד.

רישול מוקפד - הכרחי.

איפור מינימליסטי, שפתיים אדומות.

תספורת א-סימטרית, שיער חלק כמובן.

רזה, אין צורך להזכיר כלל.

מאלו שכותבות במטאפורות וברגישות אין קץ.

מאלו שכותבות על אהבה מבלי שזה ישמע כמו קלישאה.

ממש הייתי רוצה לכתוב שורות כמו;

ועטפת אותי, כמו שמיכה, כמו הלילה

והיית, רק לרגע.לפני שנעלמת, והותרת אותי חלולה.

מבלי להיחנק מצחוק, מבלי להגיד לעצמי, 'קרן, זה היה כולה זיון, לא צריך לחפור'.

מאלו שיכולות לכתוב מילים מלוכלכות ועדיין להישמע עמוקות, ומבלי שזה יישמע זול;

ובאת אליי, שוב

ואני הייתי, חיכיתי, תמיד נכונה

והזדיינו, כל הלילה

על פניי שאריות הזרע מאתמול

הייתי טפשה לחשוב שתבוא, שוב, שתרצה את כולי

סיפרת לי על שירה יום אחד, אמרת שהיא עושה לך טוב

ואני, אני נשברתי מבפנים. מיליון חתיכות, אלפי רסיסים

אין בי את היכולת לכתוב שורות כאלו בכזו רצינות תהומית, מבלי לצחוק ומבלי לומר לעצמי, ק-רן! הוא רק רצה לזיין, עוד פעם, ועכשיו יש לו חברה לבנזונה! שחררי!

פעם אחרונה שאת נותנת למישהו לגמור לך על הפנים שמעת?!