landing in london
דברים שמשתנים
פוסטים אחרונים
- מכה 9/10/08
- מה אנשים רוצים 16/9/08
- מה ניסגר איתנו? 27/2/08
- לסגור או לא לסגור, זה בכלל שאלה? 20/2/08
- משקפיים ורודות 20/9/07
- אם הוופלות יכלו לדבר 3 2/9/07
ארכיון
לבריאות.
| זה מתחיל כשאני מזמינה את המשקה הראשון בבר, ברגע זה אני חזק בקטע של ערק סאוור, החלטתי שזה המשקה שלי לקיץ 2007. אני שותה אותו מהר, מערבבת את הטעמים של הלימון, אניס והרבה סוכר בפה ומרגישה את האלכוהול נכנס לי למחזור הדם. אחרי 3 שנים של עבודה בברים ומסעדות {כן לפי חישוב מהיר זה לא כל כך חוקי} הכבד שלי כבר רגיל לכמות מכובדת של הנוזל הזה בכל צורה שהיא, אני לא מתגאה בעובדה הזאת, הלוואי והייתי מסתפקת במידורי סאוור וסותמת את הפה, אבל אני בחורה קטנה עם כבד גדול. אני מזמינה את הערק סאוור השני ועל הדרך גם מדליקה סיגריה ומסתכלת לתוך החבילה ומזכירה לעצמי שאני לא יכולה לקנות עוד אחת, שדי אני כבר מגזימה. אבל ברגע שהנוכחית נגמרת אני כבר מתחילה לפנטז על הבאה. 7 שנים אני מקללת את עצמי על זה שהתחלתי בכלל לעשן ובתור בחורה בת 20, 7 שנים זה המון. אני לא אשכח את הסיגריה הראשונה שלי, היא פיתתה אותי, כמו פאם פאטל היא קרצה אלי בשימלה אדומה, אפילו השם שלה גירה אותי, "מלברו", כמו כל ילדה חלשת אופי {כן אני לא מנסה להכחיש את זה שהייתי חלשת אופי בגיל 13} האמנתי שאם אצמד לחברה החדשה שלי "מלברו" היא תביא לי הכל בחיים, זה נשמע קצת מוזר אבל גם אני רציתי להיות הקארבוי של מלברו או לפחות קארי בראדשו לפני איידן. הפסקתי לספור בפעם העשירית שניסיתי להפסיק, כל פעם תליתי לעצמי תמונות של אנשים בלי לסת ,של ריאות מושחמות או של כל הדברים שיכולתי לקנות אם לא הייתי מבזבזת 6 פאונד על חבילה, אבל 7 שנים עברו ואני בחורה קטנה שלעיתים מתקשה לנשום. זה כבר הכוס השלישית, סיבוב שני של צ'יסרים על חשבון הבית וקיבלתי הודעה. אני יודעת שזה טעות, שזה לא מה שאני צריכה, שאני עוברת מצרה אחת לשניה בלי לבדוק אפילו מה אני באמת רוצה. הבנות אומרות שזה לא בריא, הן פותחות על זה דיון בפעם החמישית הערב, הן נהנות לדבר על המערכות יחסים שלי, על הרגשות שלי יותר ממני. הן מנתחות אותן ובוחנות כל פרט ומנסות להביא לי דוח מצב, הדוח נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה, אבל זה תמיד מצחיק לשמוע. הן אומרות שאני לא מוכנה, שאני צריכה לחכות לו, שהוא עוד מעט יחזור. ואני אחרי כבר שנה שויתרתי, שנה שהתלבטתי, שנה שבה המרחק ביננו היה 25 שעות. אני החלטתי שאני לא רוצה לנתח יותר, לא רוצה לדבר על זה יותר, לא רוצה להיות נרוטית. אם כואב לי, אז כואב לי, אז תתנו לי לשבת בין שיברי הלב שלי וכמו פאזל לנסות לחבר את החלקים. מהשיחות האלה אני מקבלת הרגשה שאני בעצם מזוכיסטית, שאני בעצם יודעת מראש שזה נועד לכישלון, שהכל נעשה כדי לשכוח אותו. אני מדליקה עוד סיגריה וזה צובט לי בלב, זה המצית שהוא קנה לי וכמה שניסיתי לאד אותה לא הצלחתי. אני שולחת לבחור הודעה שיבוא לאסוף אותי בעוד חצי שעה ואני מקווה שהוא לא יכנס כי הברמן מכיר את האקס שלי טוב מדי. אני בחורה קטנה עם דמעה גדולה. אני יושבת על שפת הים לבדי וחושבת על השנה האחרונה, אני עושה את זה כל שנה כמה ימים לפני היום הולדת, אני יושבת וחושבת על כל הדברים שאני רוצה לעשות ולשנות השנה. אני נושמת את האוויר של הים ויודעת שכבד יכול להחלים מליטרים על ליטרים של וויסקי, הריאות שלי בסופו של דבר יחלימו אפילו במעט והלב שלי עדיין צעיר וגם אם הוא יחסיר פעימה וגם אם העולם יפול, מחר בבוקר הכל יראה יותר טוב, שבסוף הכל יהיה טוב, למה? כי חייב להיות. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה
אחלה פוסט, כתוב מצויין
מצטער שאין עלי כוכבים, היה מגיע לך אחד
25 שעות זה כולל הדיוטי פרי ועיכוב של המטוס, אבל בטח צדקת באחד הניחושים.
סאוור זה מיץ לימון עם מי סוכר, מוסיפים לו מנה של אלכוהול לבחירתך וקרח כתוש ויוצא נהדר, כנראה שהקורס ברמנים בכל זאת תרם במשהו.
אני נמוכה? מה פתאום.
תודה תודה
אני לא בבאסה, חס וחלילה.
אני מזל תאומים, אני חצי פאסימית וחצי אופטימית, התאומים הולכים מכות בתוכי.
למרות שהמוזיקה בברים בתל אביב היא זוועתית בזמן האחרון, מצאתי פנינה שאפשר להנות בה.
תודה רבה
היי מותק
מצב גדול שאנחנו בנות אותו חודש. אז הרחתי אותך. ממרחקים.
בואי תסבירי לי על המשקאות האלה, אין לי שמץ של שמצוץ מה זה ערק סאוור.
את מדהימה, ככ בוגרת, ככ קטנה. ומה זה קטנה? את נמוכה? ניסיתי לחשוב איזו מדינה רחוקה ב25 שעות הגעתי לכמה מסקנות.
אז הקיץ פה וגם את ומותר לך בסהכ לשגות לטעות, ליפול לקום, את בן אדם יו נווו. תחיי.
ללט (: מזל טופ! *
נכון , זה בליל מטורף של מלל, אני עדיין לא מבין למה את צריכה לשלם(למשקה) ועוד יותר לא מבין למה את כבר מסבכת "הכל"...למרות ששמת לחברות שלך שובל אבק סמיך בגישה שלך למה שעקרוני לך ומה שלא.
את קטנה ורצה מהר מאוד, ןאני ממש לא לא חושב שאת בבאסה , יהיה טוב והכל יפול למשבצת הנכונה (בשבילך) יצרת מיליון טון אמפטיה ואני איתך...,
מזל טוב.
לפחות המוזיקה טובה ?
מממממזזזזזללללל טטטטווובבבב מתוקונות.
תודה תודה, שמחה שנהנת מהסלט שלי!
מ-ד-ה-י-ם, פיוטי ונוקב בנשמה. הכתיבה הצפופה מרמזת לי שעכשיו לא הזמן לקחת אוויר ולעצור באמצע. כאחד שחי כמה שנים בלונדון אני ממש יכול לדמיין את שמיכת העשן הסמיכה שאופפת את רחשי יושבי בית-המרזח שמסביבך (או באר או whatever).
ראוי לכוכבית, וגם חייך (או חיי הגיבורה). את משלבת צמרמורת עם עיקצוצי גב של תקופה אחרת, עם כאב נוכחי. סלט מגרה ומדהים. קיבלת כוכב.