בעודי משוטט באינטרנט, מחפש מידע אודות "אומנות הקאנט" לטובת רפרט שהיה עלי להגיש בקורס פמינסטי שלקחתי, הגעתי לדף של איזו אמנית, המציג מגוון ציורי פות. החל בפות הסימטרי, דרך הפות בעל צורת הלב המושלם ועד הפות הכאותי המשתרבב. מתוך התפעלות אמיתית, קראתי מיד לחברה שלי, שהיתה עסוקה בסעודת הערב הצנומה שלה אל מול הטלויזיה, כדי שתעיף מבט במיצג הלא שגרתי. היא, שלא ממש ידעה במה מדובר, הספיקה לתת מבט חטוף בלבד לפני שסיננה ברוגז: "אוף ממי! לא באמצע האוכל...!"

"והיא עוד אישה" חשבתי לעצמי, "היא בעלת האיבר וכך היא מגיבה? מה הפלא שהוא סובל מדימויים לא סימפטיים? הרי בעליו שלו בעצמם לא ממש יודעים כיצד לעכל אותו."

אחרי מספר דקות נוספות של התעמקות באיבר האדמדם, הרהורים על טיבו, תפקידו ובכלל על משמעויות החיים, הבחנתי שלשלל טיפוסי הכוס המוצגים לראווה, מן האסתטי ביותר ועד ההוא שנראה כמו חיזר שנדרס על ידי משאית, היה משהו במשותף. ראשית צריך לציין, שהצגת הכוסים היתה כרוכה בפתיחתן כמעה בעזרתן האדיבה של האצבעות. ומשהו באצבעות הללו הפריע לי: שמתי לב שכל האצבעות, של עשר נשים שונות, ללא יוצא מהכלל, היו דקיקות, סימטריות ומטופחות להפליא, בעלות ציפורניים ארוכות ומלוטשות, חלקן אף משוחות בלק. הדיסוננס שבין ההצגה האותנתית של האיבר הנשי כפי שהוא, אל מול ידי הברבי המצועצעות קצת הציק לי. מחד, אותה אמנית הציגה בפני את האיבר הנשי על כל גווניו וצורותיו, בבוטות ובאמיתיות נחרצת, כזו שכמעט והרסה לחברה שלי את התיאבון. ומאידך, את הידיים היא בחרה לצייר כידי דוגמנית, סימטריות ואחידות, כשהגיוון היחידי היה בגווני הלק השונים שעיטרו אותן. דבר שלא נראה כמשקף באופן הולם את אותו מגוון של נשים. או לכל הפחות, לא תואם את רוח הדברים.

זה הרגיש לי כאילו העול הרגשי להביא את כל אותם כוסים 'כפי שהם' כה הכביד על אותה אמנית, עד שבשלב של ציור אצבעותיהן היא כבר לא עמדה בכך, ולא הצליחה להוסיף ללכת עם האותנתיות. היא כאילו חזרה לרצות את המתבונן, או אולי את עצמה. וכאילו שלא במודע אמרה לעצמה "די לפרובוקציה, הכוסים זה מספיק."

הרי היא היתה יכולה באותה מידה לצייר גם מגוון מייצג של אצבעות: שמנות, רזות, עקומות, ישרות, שעירות, חלקות ומקומטות. יכול להיות שלא בא לה להשקיע באצבעות, וזה בסדר, אבל היא לא ציירה סתם אצבעות, חסרות אופי ופשוטות. היא בחרה לצייר ציפורניים ולק, ועיצבה אותן בקפידה, ונתנה אופי נשי-מגונדר-ממוגדר מובהק.

התעמקות במראה הציפורניים הללו בפעולתן, שיווה לכל התמונה מראה סקסי, טיפ'לה פורנוגרפי. כאילו אותה אישה עומדת לענג את עצמה בעזרתה של ציפורן ארוכה ומדוייקת. חוסר העקביות הזה לא אפשר למטרה הפמינסטית הראשונית של אותם ציורים לבוא לידי ביטוי. לפי דעתי הבלבול הזה מייצג את מה שעומד בעוכרי הפמיניזם: המצאותן של נשים עם מסור ביד אחת, ומשפך ביד השניה. (בהנחה שהן ישובות על ענף פטריארכלי כמובן..) ועל כך בהרחבה בפוסט אחר...