הציבור החל לאבד אמון בתביעה הכללית עוד בימים שכבוד השופט אליקים רובינשטיין כיהן כיועץ משפטי לממשלה. עילוי בידענותו, מורה דגול באוניברסיטה, תכונות אלה אינן מספיקות כדי להיות תובע כללי. הססנותו וקשייו בקבלת החלטות היו שקולות כנגד השכלתו וידענותו המשפטית והכריעו לרעה. כי כבוד השופט רובינשטיין נשלט על- ידי החשד לחשש שמא הוא טועה. ועם מטען כזה קשה לשאת תביעה כללית על הכתפיים. הוא היסס להעמיד לדין את נתניהו ושרון, ואת פירות הבאושים של ההססנות אז אנחנו אוכלים עד היום. כי מני מזוז הוא הססן כמו רובינשטיין אך בנוסף לכך הוא סובל מפרצי אומץ נדירים וקצרים שמסתיימים בפיאסקו  כמו בענין הגשת כתב האישום נגד קצב;  מקרה קלאסי של ריבוי מתלוננות המצביע על דפוס פעולה של עבריין מין נקלה. מזוז נראה כמחפש תמיכה להססנותו בין פרקליטיו, וכשמצא כזה/כזו נתלה בהם/ן.

דניאל פרידמן, שר המשפטים, מחפש מאז מינויו ע"י אולמרט (כעת כבר ברור מדוע נבחר על ידו) כיצד להחליש את מערכת המשפט ולהכפיפה כמה שיצליח יותר לפוליטיקה. אך הרעיון האחרון שלו, להפריד בין משרת היועץ המשפטי לממשלה לבין משרת התובע הכללי, דווקא פועל בכוון ההפוך ועשוי לחזק את המערכת המשפטית. למשרת היעוץ המשפטי לממשלה דרוש פרקליט טוב, בעל בקיאות טובה בכל תחומי המשפט. למשרת התובע הכללי דרוש אדם בעל השכלה משפטית יחד עם יושרה קיצונית, חוט שדרה בלתי ניתן לעיוות, אומץ והחלטיות. דוגמה קלאסית הוא רודי ג'וליאני האמריקני שניקה את ניו יורק מן הפשע והשחיתות. וניו יורק דומה בגודלה ובמספר תושביה לישראל. גם לנו יש רודי ג'וליאני מקומי, הוא היה ראש אגף החקירות במשטרה, הוא בעל השכלה משפטית אבל בעיקר הוא בעל יושרה קיצונית (זו, כנראה, הסיבה שהוזז מתפקידו כראש אגף החקירות) ובעל אומץ למופת. זהו ניצב בדימוס משה מזרחי. הוא ראוי להתמנות לראש התביעה הכללית בישראל ולנקות את האורוות במהירות.

ראוי, בהזדמנות זו כשחושבים, לחשוב גם על דרך מינוי מקורית לתובע כללי. פעם בארבע שנים, בבחירות הכלליות, יבחר ע"י כלל הציבור התובע הכללי. כל בעל השכלה משפטית יוכל להגיש מועמדות בתנאי מקדים אחד: שמעולם לא היה מעורב בפוליטיקה. לי דרך זו נראית כהגיונית, כ-"קומון סנס". אך ה-"קומון סנס", שפועל בהצלחה ברחבי העולם כולו, אינו מצליח להכנס לישראל. אנחנו "אויבר חוכמים"!