כותרות TheMarker >
    ';

    פוטותרפיה והצילום כחוויה (חלק שלישי )

    40 תגובות   יום שישי , 25/7/08, 14:31

    מתוך האתר שלנו מטאפורה- סדנאות תרפיה באמנות  

    והפעם: שני אספקטים נוספים של חווית הצילום:

     

    הצילום כוויסות של גירויים וכגילוי מחודש של המציאות

    no matter how large is the photograph, it is never more

    than a detail of an even larger picture of life, In space and time

     (weiser)

    "הצילום הוא שיטה של עריכה חזותית. ביסודו של דבר

    מדובר בהקפתו של חלק ממרחב הראייה שלך במסגרת,

    שעה שאתה עומד במקום הנכון בזמן הנכון. בדומה לשחמט

    או לכתיבה זהו עניין של בחירה מתוך אפשרויות נתונות,

    אך במקרה של הצילום מספר האפשרויות אינו סופי אלא הוא

    אין סופי"

    (ג'ון שרקובסקי)

     

     

    הטענה כי הצילום מהווה רגרסיה לחוויה טרום מילולית הובאה בפוסטים הקודמים. בנוסף להחייאה של יצרים מוקדמים ולעיסוק בגבול שבין פנים לחוץ, חווית ינקות משמעותית נוספת חוזרת על עצמה בשעת צילום. הצורך של הצלם לבחור את גבולות הצילום, לקבע פוקוס (כלומר להבדיל בין עיקר לתפל) ולבחור את תכניו, מפעיל מחדש את בחינת המציאות.

    תחושת תגלית המציאות בעת הצילום נובעת בין השאר מן העובדה שהצלם מונע מפרספציות מודעות ולא-מודעות בו-זמנית. בכדי להבין טענה זו, יש להבין תחילה את דרך פעולתו של הזיכרון האנושי.  הזיכרון הויזואלי של האדם קולט תמונות  בשני רבדים: אלו אשר מוכלות בהכרה (והאדם יכול להעיד על ראייתן) ואלו אשר נכללות בזכרון ללא הכרתו של האדם. רבות מן התמונות הנראות אינן נקלטות בהכרה כך שהאדם למעשה אינו שם לב שראה אותן. אותן תמונות, פעמים רבות נשארות בזיכרון מתוך מוטיבציה השרדותית: הפרספציות הנאגרות בפריפרייה, ליד המודע , הן תמונות להן האדם עשוי להזדקק בעתיד בכדי לשרוד. תחושת התגלות המציאות נוצרת בפעולת הצילום גם מסיבה זו: כיוון שהאדם הניגש לצלם מונע מִן וְאֵל שני סוגים אלו של תמונות- הפרספציות המודעות ואילו שאינן מודעות.

    התמונה, על ידי שהיא עוצרת את הזמן וממסגרת את המרחב, מנפה גירויים רבים מהקלט החושי ומאפשרת גישה לאותו רגע ולאותו מרחב שנתפסו ביתר פרטים. המרחב והזמן שהוצאו מהקשרם הרגיל מתניידים עם התמונה למקום ולזמן חדשים המעוררים חוויה אסתטית, רגשית ואינטלקטואלית חדשה. פה למעשה טמון דמיון נוסף בין הצלם לילד: הראשוניות, הרעננות והפתיחות שבהם נחווה האובייקט.

    ההתגלות המחודשת, ההרפתקנות שבצילום היא אולי גם תחושת לוואי לאופי המשחקי (playful) של הצילום. החופש לנסות ולחקור הוא העומד בבסיסה של החוויה המשחקית. הצילום מהווה רגרסיה לאותה חוויה ילדותית כיוון שהוא מדיום המעורר משחקיות. התנועה האפשרית בחלל, המניעה את הגוף, האפשרות לשחק עם המציאות, עם ייצוגה ועם גבולותיה, כמו גם המעברים בין מודע ללא מודע, בין מציאות ובין פנטזיה ובין העולם הפנימי לבין עולם החיצוני, כל אלה משייכים את החוויה הצילומית לאותה תקופת ילדות מוקדמת.

     

    הצילום כייצוג המציאות

    The world contracted to a recognizable image/ William Carlos Williams

    At the small end of an illness

    There was a picture

    Probably Japanese

    Which filled my eye

    An idiotic picture

    Except it was all I recognized

    The wall lived for me in that picture

      I clung to it as a fly

     

    הפירוש למילה "תצלום" בלטינית הוא : "imago lucis opera expressa" כלומר דימוי שנתגלה על-ידי האור ואולי משום כך הוא מביא עמו מטען עשיר מאוד כשל סמל, או מיתוס, והופך את המצולם (לפחות ברבדים מסויימים) לבן אל-מוות.

    כאן ראוי לשאול במה שונה למעשה הייצוג שנעשה בצילום מכל הייצוגים אותם אנו רואים באומנות הפלסטית? מה מאפשר לנו הצילום שאינו מתאפשר במדיות האחרות?  

    רולאן בארת מסביר יפה ב"מחשבות על הצילום" את התשובה לשאלה זו: " אני מכנה בשם "מושא צילומי" לא את הדבר הממשי האפשרי, שדימוי כלשהו או סימן כלשהו או סימן כלשהו מוליכים אליו, אלא את הדבר ההכרחי שהועמד לפני העדשה, ושבלעדיו לא יהיה שום תצלום. הציור יכול לדמות מציאות שלא ראה אותה. הכתיבה מצרפת סימנים  שיש להם, כמובן, רפראנטים, אבל רפראנטים אלו יכולים להיות לעיתים קרובות יצרי-הזיה. בניגוד לחיקויים אלה, באומנות הצילום לעולם לא אוכל להכחיש שהדבר היה שם. יש כאן הצבה כפולה: של המציאות ושל  העבר, ושני ההיבטים מחוברים זה לזה. ומאחר שאילוץ זה קיים רק לגבי הצילום, עלינו לראות בו, על דרך הצמצום, את התמצית, הנואמה, של אומנות הצילום... בלאטינית (נוקדנות זו דרושה כאן משום שהיא מבהירה כמה דקויות): ייאמר על כך ללא ספק interfuit:  מה שאני רואה היה קיים כאן, במקום זה המשתקע בין האינסוף לבין הסובייקט (המפעיל או הצופה); זה היה כאן ואף-על-פי-כן הופרד מיד; זה היה קיים ונוכח בהחלט, בלא פקפוק, ואף-על-פי-כן כבר נבדל. כל זה נכלל במשמעות הפועל interfuit". ייחוד זה אשר הובא על-ידי בארת הוא אולי  בעל חשיבות מיוחדת בהתייחסות לשימוש בצילום בתרפיה  באומנות . תחום זה מבוסס על היצירה הספונטאנית של המטופל העולה מן הלא מודע כך שהמטופל מייצג את עולמו הפנימי ביצירת מוצר סימבולי בעולם החיצוני על ידי ציור, פיסול, יצירה מוזיקלית או תנועה. שילוב  הצילום, המבוסס על ניכוס והפנמה של אובייקט חיצוני לתוך העולם הפנימי הוא הערך המוסף של הצילום בתוך התרפיה באומנות המבוססת על החצנת העולם הפנימי. 

    פונקציה נוספת שמאפשר הצילום והקשורה בייצוג המציאות היא ייצוג העצמי.  כאשר אדם מתבונן בעצמו בתצלום, לא כל שכן כאשר הוא מציג עצמו לאחר דרך תצלום, הוא יכול לחקור את מראיהו ואת שפת גופו. באותו אופן אנו יכולים לאמת את המציאות עם מה שיש לנו בתודעתינו .  בנוסף,  תצלום עצמי הוא ההערכה הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות לדרך שאחרים רואים אותנו, הערכה קרובה בהרבה מזו היומיומית המבוססת על התבוננות במראה, בה אנו רואים עצמנו במהופך. זויות שאינן ניתנות להתבוננות במראה כמו פרופיל, או מאחור, או כחלק מקבוצת אנשים גדולה, ניתנות להתבוננות בתצלום. הצילום מאפשר, ביחס לייצוגים אומנותיים אחרים, ייצוג שהוא פחות סובייקטיבי של האני המיוצר על ידי מכונה.

     


     

    לקריאה נוספת  ולהתנסות בקרו באתר שלנו:

    מטאפורה- סדנאות תרפיה באומנות

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/10 20:13:

      תודה על הטקסט

        31/5/09 19:11:
      סדרה מרתקת. תודה.
        6/3/09 20:37:
      למרות שאני לא ממש מחוברת לצילום היה לי מעניין מאוד לקרוא. אלך בהמשך לקרוא את החלקים הקודמים.
        27/2/09 19:12:


      תודה לכל המגיבים והמככבים. אני לא מספיקה להגיב באופן אישי, אבל חלק מהתגובות מחדדות ומעלות מחשבות נוספות על הנושא.

       

      תודה!

      לימור

        25/2/09 15:50:


      מאוד מעניין, אני כבר שנים מצלם ונהנה מכל רגע. כל תמונה היא מעבר למודע. לא מעט פעמים ראיתי מבעד לעדשה תמונות שגרמו לי להרגיש היתי כבר כאן.

      תודה לך

        21/2/09 00:25:

      לא יודע איך מככבים ולמה אני לא יכול, אבל את כותבת מצוין. תמשיכי.
        7/2/09 08:40:

      בארת הוא תאורטיקן טוב של תקשורת, אבל קצת קשה לו, לדעתי, להתמודד עם הקיום ללא מציאות אובייקטיבית. בתמונה יהיה אובייקט ש"היה שם" אבל אם זה כל מה שהיה בצילום - לא היה בו טעם אומנותי או טיפולי יותר מהצבה של מצלמת אבטחה בחנות. העניין החשוב בצילום, לדעתי, הוא החלק הסובייקטיבי. אנחנו חייבים לזכור כי מאחורי כל צילום עמדה בחירה(!). אנחנו אולי נראה בתצלום אובייקטים מתועדים, אך אנחנו חייבים לזכור כי הצלם בחר להביא אל הפילם את האובייקטים המסויימים הללו. דווקא כשנבחן את הבחירה הזו, אולי נוכל להגיע לאיזושהן הבנות הדדיות שייצורו ידע מועיל (לא בנאלי). 

       

      אני חושב על הסוסים בתמונה ברקע, ואני חושב על התמונה של הסוסים. שניהם אובייקטים נפרדים, אחד מהם היה מתקיים גם ללא בחירה מודעת לקיומו ואת השני אני רואה מולי.

       

      ד.

        26/1/09 18:33:

      שלום לימוב

      תודה על הפוסט. זה מדליק בראשי רעיונות.

       כל טוב

      שולמית

        16/1/09 13:32:

      צטט: עמית אחד 2008-08-01 22:48:45

      צטט: אורני ד. 2008-08-01 10:51:30

      צטט: עמית אחד 2008-07-28 07:12:50

      צטט: limov 2008-07-27 16:00:10


      תודה שרית.

       

      עמית: עם מה אתה לא מסכים?

       

       

      עם הגישה של רולאן בארת, למרות שהיא מאד מקובלת.

      גם הוא מדבר על אובייקט ועל רקע לאובייקט, למרות שאינו משתמש במונחים עצמם.

      בסוגים מסויימים של צילום - זה מתאים: בצילום תיעודי, עיתונות, פורטרטים ועוד. אבל לא תמיד.

      בהרבה מקרים, ההבדלים בין "האובייקט" ל"רקע" מיטשטשים.

      במקרים אחרים, הפריים כולו מהווה איזושהי יצירה כוללת, ללא הגדרה של אובייקט או רקע.

       

       

       

       

       

       

      מאד מעניין...

      אז לדעתך יש מצב שבו צילום הוא לא אוסף של אובייקטים (או אובייקט ורקע, שזה שוב אובייקטים בתפקידים שונים), אלא קומפוזיציה שאין בה משמעות לנפרדות החלקים?

       

      לא בדיוק.

      המטרה היא שבקומפוזיציה תהיה אמנם משמעות לכל אחד מהחלקים בנפרד, אבל משמעות יותר חזקה בעצם הקומפוזיציה.

      אני לא אומר שבתמונה אין אובייקטים (אלא אם כן מדובר באבסטרקט קיצוני).

      אני רק מתנגד לדיכוטומיה של "אובייקט" מול "רקע".

       

       

      האמת, נמצאת אי-שם באמצע. באופן מאוד סובייקטיבי.

      בתוך אמת אינדיבידואלית...

       

        7/1/09 15:05:

      צטט: דנישובבני 5656 2009-01-07 02:04:01


      לא קראת לי אההה לראות את זה ...עכשיו אני אתן לך כוכב *
      כשהגבתי ניגמרו לי הכיכובים ניכנסתי לתת לך את הכוכב תודה לך

       

       

        7/1/09 02:04:

      לא קראת לי אההה לראות את זה ...עכשיו אני אתן לך כוכב *
        21/12/08 07:01:


      וואו, מאלף!

      זווית ההסתכלות הזו (תרתי משמע), היתה חדשה לי לגמרי,

      פרשנות מאוד מעניינת על צילום ויחסי הגומלין שלו עם מרכיבים באישיות ועם מושא ונושא הצילום.

      תודה !

        19/12/08 15:19:

      interesting stuff!!!

      *

      Shabat Shalom

      Ori

        19/12/08 09:59:

      צילום תמיד נתפס אצלי כחווייה רגשית , ראשונית , שיש בה יותר ממה שניתן להסביר .

      הפירוק היפה לגורמים שהבאת כאן מעורר מחשבה , אם כי בסוף זה כנראה תמיד יישאר מעל לכל הסבר .

      (אחלה סדרה,מונאמי) .

        19/12/08 01:09:
      מצוין, איזה כיף
        2/11/08 00:26:

      סחטין. השכלתי
        15/10/08 21:18:


      הי לימור, פוסט מרתק שמשווע לעוד וכתוב נהדר. זה קשה במדיום הקצרני והמהיר הזה- הדיבוריות על טיפול- כמעט דבר והיפוכו. חלר מהנושאים שהזכרת הן ממש הערות שוליים לעבודות מחקר ולספרים שלמים אחרים!

      רציתי להוסיף שספרים כמו הצילום בראי התקופה של סוזן זונטאג יכול מאוד לתרום לדיון של הצילום בפסיכו-תראפיה וכמו כן סיפרו הגדול של אלפרד שטיגליץ ששכחתי את שמו - על הצילום החברתי. וגם כמובן עבודתו החברתית של אלאן יוג'ין סמית' הדגול שעבד בעצמו עם ילדים עניים באפריקה ובאסיה דרך צילומיו ודיבר איתם על סבל אנושי ותקווה.

        15/10/08 20:59:
      סדרת מאמרים מרתקת .
        13/10/08 20:16:

      לא סובייקטיבי או אוביקטיבי

      אין תשובות ברורות ואין הגדרות ברורות

      והכל חוזר אל ה"אור" , המקור הגדול..

      דוגמא מעולה להבדל קטן אך משפיע :הלחיצה על כפתור הצילום תהיה שונה ממצלמה למצלמה , מצלמה דיגיטלית פשוטה יכולה לעכב את הפריים המושלם שהיה נתפס מהר יותר במצלמת ריפלקס. 

        13/10/08 11:56:
      תודה :-)
        6/10/08 07:05:

      תודה, יופי של חומרים למחשבה.
        27/9/08 09:51:

      שלום לימוב

       

      תודה על הפוסטים העוסקים בצילום.

       שנה טובה

      כל טוב

      שולמית

        5/8/08 21:22:

      אהבתי את הפוסט הזה. כבר מזמן, ממש ביום הוולדו. טוב, אני גם אוהב אותך מאד, ולכן לאהוב את כתיבתך זה המשך טבעי.

       

      ...אבל..... איכשהו אצלי צילום מתקשר לחוויה טבורית, ראשונית, בלתי ניתנת לפירוק והרכבה או לחקר גיניקולוגי. משהו צרוף שאין בו צקצוקי מלים ומלמולי הגיון ופשר. זו דעתי על חוויות שיש בהן מן הגוף הראשון שבעשייה.

       

      ... זה כאילו שה motivational speaker הנפלא ביותר בעולם יכחכח לפתע בגרונו שניה לפני האורגזמה שלי (או שלה, למען השם) יעצור אותי ויסביר לי על התסמונות הביוכימיות והפיזיולוגיות שאני חווה כרגע, או שחוויתי אמש שניה לאחר שנשימתי שבה אלי (ואליה, למען השם). הוא בטוח יהיה צודק, אבל למען השם, זו האורגזמה, השלימה הזאת. לא יכול על הפירוק הזה.

       

      אוהב אותך מאד, ויום בהיר אחד מתכוון לרכוב אתך, נטורל כזה, על אופניים. נשבע לך. יום אחד זה יבוא.

      מוטי

        5/8/08 06:56:

      מאד מעניין. תודה.
        1/8/08 22:48:

      צטט: אורני ד. 2008-08-01 10:51:30

      צטט: עמית אחד 2008-07-28 07:12:50

      צטט: limov 2008-07-27 16:00:10


      תודה שרית.

       

      עמית: עם מה אתה לא מסכים?

       

       

      עם הגישה של רולאן בארת, למרות שהיא מאד מקובלת.

      גם הוא מדבר על אובייקט ועל רקע לאובייקט, למרות שאינו משתמש במונחים עצמם.

      בסוגים מסויימים של צילום - זה מתאים: בצילום תיעודי, עיתונות, פורטרטים ועוד. אבל לא תמיד.

      בהרבה מקרים, ההבדלים בין "האובייקט" ל"רקע" מיטשטשים.

      במקרים אחרים, הפריים כולו מהווה איזושהי יצירה כוללת, ללא הגדרה של אובייקט או רקע.

       

       

       

       

       

       

      מאד מעניין...

      אז לדעתך יש מצב שבו צילום הוא לא אוסף של אובייקטים (או אובייקט ורקע, שזה שוב אובייקטים בתפקידים שונים), אלא קומפוזיציה שאין בה משמעות לנפרדות החלקים?

       

      לא בדיוק.

      המטרה היא שבקומפוזיציה תהיה אמנם משמעות לכל אחד מהחלקים בנפרד, אבל משמעות יותר חזקה בעצם הקומפוזיציה.

      אני לא אומר שבתמונה אין אובייקטים (אלא אם כן מדובר באבסטרקט קיצוני).

      אני רק מתנגד לדיכוטומיה של "אובייקט" מול "רקע".

       

        1/8/08 10:51:

      צטט: עמית אחד 2008-07-28 07:12:50

      צטט: limov 2008-07-27 16:00:10


      תודה שרית.

       

      עמית: עם מה אתה לא מסכים?

       

       

      עם הגישה של רולאן בארת, למרות שהיא מאד מקובלת.

      גם הוא מדבר על אובייקט ועל רקע לאובייקט, למרות שאינו משתמש במונחים עצמם.

      בסוגים מסויימים של צילום - זה מתאים: בצילום תיעודי, עיתונות, פורטרטים ועוד. אבל לא תמיד.

      בהרבה מקרים, ההבדלים בין "האובייקט" ל"רקע" מיטשטשים.

      במקרים אחרים, הפריים כולו מהווה איזושהי יצירה כוללת, ללא הגדרה של אובייקט או רקע.

       

       

       

       

       

       

      מאד מעניין...

      אז לדעתך יש מצב שבו צילום הוא לא אוסף של אובייקטים (או אובייקט ורקע, שזה שוב אובייקטים בתפקידים שונים), אלא קומפוזיציה שאין בה משמעות לנפרדות החלקים?

        1/8/08 09:28:

      צטט: limov 2008-07-26 12:08:58

       

      תודה רבה :))

      העתיקי ורשמי לך בשמחה. אם את רוצה הפניות לחומר נוסף  בנושא פני אליי.
      בעניין קורסים בנושא: מוסררה פתחו מסלול של פוטותרפיה. הם היחידים בארץ. אני חושבת שלצילום אכן יש אספקטים מעניינים בתחום שלנו אבל אני חייבת לציין שהוא לדעתי מצומצם ככלי יחיד. הוא חייב לבוא ככלי נוסף לכלים אחרים ולכן קשה לי להאמין שהתוכנית הזו טובה למי שאין לו הכשרה נוספת. דווקא לאנשים כמונו, שכבר עברו מסלול כללי יותר, יכול להיות מעניין לקחת קורסים מתוך המסלול הזה (אם זה אפשרי, אין לי מושג). בכל מקרה, הנה התוכנית:

       

      http://www.naggarschool.com/he/?page_id=12

       

      לימור

      מודה לך על ההתייחסות הרצינית לכל תגובה.

      פגשתי בך כאן ממש לא מזמן, ואני חווה אותך כמישהי שיש לה מה לתת,

      משתפת ותורמת.

      שירלי

        1/8/08 07:40:


      וואו

       *

      ומה עם עבודה עם ילדים דרך צילום?

        29/7/08 01:19:

      הצגה נהדרת של הדברים.

      מאד מקוה שזה לא החלק האחרון.

        28/7/08 21:09:


      מרתק!

       

      תודה חיוך

        28/7/08 07:12:

      צטט: limov 2008-07-27 16:00:10


      תודה שרית.

       

      עמית: עם מה אתה לא מסכים?

       

       

      עם הגישה של רולאן בארת, למרות שהיא מאד מקובלת.

      גם הוא מדבר על אובייקט ועל רקע לאובייקט, למרות שאינו משתמש במונחים עצמם.

      בסוגים מסויימים של צילום - זה מתאים: בצילום תיעודי, עיתונות, פורטרטים ועוד. אבל לא תמיד.

      בהרבה מקרים, ההבדלים בין "האובייקט" ל"רקע" מיטשטשים.

      במקרים אחרים, הפריים כולו מהווה איזושהי יצירה כוללת, ללא הגדרה של אובייקט או רקע.

       

       

       

       

        27/7/08 16:00:


      תודה שרית.

       

      עמית: עם מה אתה לא מסכים?

        27/7/08 14:08:

      תודה לימור, מעניין.

       

      למרות שאני לא בהכרח מסכים עם הכל...

        26/7/08 19:21:

      מעניין ומרתק

      מעולה!*

        26/7/08 12:10:

      אורי ויריב: בשמחה. ותודה על הקריאה :))
        26/7/08 12:08:

      צטט: מיכאלה 2008-07-25 18:42:54


      היי לימור

       

      תודה על הפוסט המעשיר.

      כבר מחכה לחלק הבא!

      מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני מעתיקה לי ושומרת... (גם על זכויות היוצרים)

      נחשפתי לאחרונה לתחום הזה קצת יותר, ונראה לי שקורס צילום זה רק עניין של זמן עכשיו...

      תודה ושבת שלום

       

      * 

      שירלי

       

       

      תודה רבה :))

      העתיקי ורשמי לך בשמחה. אם את רוצה הפניות לחומר נוסף  בנושא פני אליי.
      בעניין קורסים בנושא: מוסררה פתחו מסלול של פוטותרפיה. הם היחידים בארץ. אני חושבת שלצילום אכן יש אספקטים מעניינים בתחום שלנו אבל אני חייבת לציין שהוא לדעתי מצומצם ככלי יחיד. הוא חייב לבוא ככלי נוסף לכלים אחרים ולכן קשה לי להאמין שהתוכנית הזו טובה למי שאין לו הכשרה נוספת. דווקא לאנשים כמונו, שכבר עברו מסלול כללי יותר, יכול להיות מעניין לקחת קורסים מתוך המסלול הזה (אם זה אפשרי, אין לי מושג). בכל מקרה, הנה התוכנית:

       

      http://www.naggarschool.com/he/?page_id=12

        26/7/08 11:45:

      מרתק.

      תודה

        26/7/08 09:08:


      תודה על סדרת מאמרים מאלפת שמאירה את אחד ממרכזי חיי באור בכלל לא הייתי מודע לקיומו.

      מאוד מענין.

      *

        25/7/08 18:42:

      היי לימור

       

      תודה על הפוסט המעשיר.

      כבר מחכה לחלק הבא!

      מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני מעתיקה לי ושומרת... (גם על זכויות היוצרים)

      נחשפתי לאחרונה לתחום הזה קצת יותר, ונראה לי שקורס צילום זה רק עניין של זמן עכשיו...

      תודה ושבת שלום

       

      * 

      שירלי

       

      תגיות

      פרופיל

      מטאפורה metaphora
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין