שבוע עם תובנות. אלרגיות (עיניים מגרדות - אבקנים של עצים).זמן איכות עם עצמי.

ואפרט בסדר הפוך.

יצא לי פעמיים השבוע ללכת לבריכה עם עצמי ולקרוא ספר (אחרי השחיה כמובן)...

אמנם זה לא רעיון טוב לפני הלימודים כי זה מעייף אבל בכל זאת...מסורת חיובית.

האלרגיות כבר שבוע שני, משתגעת מהגירודים...חוץ מזה בשיעור צ'יקונג עקצו לי את כל אזור עקיבי אכילס. משתגעת מהגירודים.

והתובנות.

הייתי בשיעור נסיון לשיאצו, אחרי שכל השנה האנשים שפגשתי בדרך הדרומית (מקום השיאצו והדיקור והצ'יקונג) הציעו לי ללמוד שנה הבאה שיאצו כי יש לי זכרון טוב ועוד ועוד..

חשבתי שאני אתחבט במחשבה על זה כל הטיול הקרב ובא עוד חודש וחודשיים.

אבל, לשמחתי, השיעור הכרות/נסיון עזר לי להגיע להחלטה.

הבנתי שזה לא מתאים לי.

תמיד היתה לי בעיה קטנה כשאומרים לי לא, או מתקנים אותי. פעם זה היה מחובר להרבה נושאים. כיום אני מרגישה שהתחושה הקשה הזאת עם סירוב, או ביקורת...רק מראה את ראשה פעמים יחידות בשנה.

לפני גיל 18 לא ניסיתי אפילו להזמין אלכוהול במסעדות או בארים או מסיבות... רק כי לא רציתי שיבקשו ממני תעודה זהות. שלא יוכלו לומר לי לא. בדיעבד זה די חיובי שהייתי שותה רק בפסח וראש השנה עם המשפחה :)

תמיד אהבתי לעשות מסאג'ים או לחיצות כאלה שלמדתי בסטודיו בו רקדתי בתיכון. אני גם די טובה בזה, במשפחה תמיד מבקשים..

כשהייתי במחנות קיץ למיניהן הייתי עושה במשך שעות מסאג' לכל מי שהיה בא ומבקש.

בשיעור שיאצו, המורה, שהוא בעצם המטפל שלי בדיקור ושיאצו ומורה צ'יקונג, בא ותיקן את איך שאני יושבת והראה לי איפה לוחצים. 

פתאום ההרגשה המוזרה הזאת שסולדת מביקורת או סירוב, צצה לה פתאום.

ככה הבנתי שזה לא משהו שאני רוצה ללמוד.  

כל פעם אני אומרת מחדש, שההרגשה הכי אהובה עלי, זה להגיע להחלטות בכל מיני נושאים שקשורים לכיוון שלי בחיים ומה אני רוצה להיות ועם מי אני רוצה להיות. 

ושוב אני אומרת. פשוט הרגשתי מצוין ברגע שניסחתי את ההחלטה בראש, וזה ממשיך יומיים אחרי.

שוב אני נזכרת שזה כיף להנות מהדברים הקטנים או הפחות מוחשים בחיים...