
לפני מספר ימים הכרתי מישהיא וקרה הלא יאמן, מצאתי חן בעיניה, זאת אומרת, היא עדיין לא אמרה את הלא. עדיין לא נעלמה. זה פשוט לא יאמן, זמן רב לא חוויתי את החוויה הזו של זוגיות. אמנם מוקדם מדי לקרוא לזה זוגיות, אבל ללא ספק יש כאן קשר. אני מאושר ממה שיש לי.
אבל נסיוני הרע, גורם לפחדים לעלות שוב. לפני כל שיחת טלפון שאני מתקשר אליה, חושב פעמיים, האם להתקשר, או לא להתקשר. האם אני מעיק עליה, האם אני מלחיץ אותה. מאד רוצה לדבר איתה כל הזמן, אבל מפחד ממש מפחד להעיק. כבר הברחתי מעלי מספר בנות זוג פוטנציאליות בגלל הלחץ שלי. לא רוצה שזה יקרה שוב.
איך יודעים היכן עובר הגבול, עד כמה מותר להתקשר? חוסר הניסיון שלי במערכות יחסים מאד מפריע לי. בגילי מצפים מאדם שיהיה לו קצת ניסיון במערכות יחסים. לנשים יש הרבה הרבה יותר ניסיון מאשר לי. בכל אופן בנתיים אופטימי. נקווה שזה ימשך עוד הרבה.
|
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפסקה קצרה למדי בבדידות.
זהו, הגיע הטלפון הכל כך צפוי. תירוצים תירוצים "זה לא אתה זה אני" וכד'
בקיצור אני שוב בבדידותי.
אם היו מחשבות שהכרטיס הזה נסגר, אז לא. הבדידות נשארה בעינה.
מאחלת לך המון בהצלחה. העצה היחידה שיש לי לתת לך זה לא לפחד ולהשתדל לפעול מתוך גישה אופטימית ולא מתוך חוסר בטחון...
בהצלחהההההה