ארור זה אשר כרה את קבר תמימותי,
הוא שחשף את ליבו מנעוריו.
ארור זה שמיסמר את ארוני,
הוא שמשכני במתק כזביו.
ארור זה שסיתת את האבן,
להנציח אובדני,
הוא שבחר בדרך המלך,
העוזבת את דלתי.
ארורה אני שנפרדתי ממנה,
בטרם כלותה.
ארורה אני שטמנתי אותה,
בעפר ילדותי.
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הגזרה הלכה והתרחבה עם השנים...
טוב שאת פה ותודה.
סמדר,
החלק הנפגע מאותו אחד הוא רק גיזרה צרה בתמימותך.
ויש להניח כי נושאת את אותה בחובך.
החלב כבר נשפך, השופך יבורך...
היתה שבת רגועה ונעימה.
באמת אף פעם לא ראית כתובים שלי? לא שלחתי לך כלום?
הבטן שלי אהבה את כתיבתך,
ובעיקר לדעת שיש בך את הצד הזה.
אבל את בעצם אדומת ש. ולא .....
אז מה בכלל אני מתפלא.
ארור - מילה חזקה היא,
הייתי בודק שוב כמה פעמים להשתמש בה בטקסט
ככה שלא תעפיל עליו בעוצמתה ובכל הקונטקסטים
שאנו הקוראים עושים מעולמנו הפנימי בקוראנו אותה.
הייתי מאחל לך שבתשלום, אבל......
בעצם מה אבל (מה)......
שבת נפלאה לך יקרה !
כמובן, אבל גם אם אני מצליחה להפיק תועלת מהתהליך, עדיין הוא כואב...
שמחה שבאת ואהבת.
תודה.
התמימות, לטעמי, היא מצב של חוסר: חוסר הבנה, חוסר הכרה, חוסר מודעות...
לכן, ברגע שאתה מבין, מכיר ומודע, אתה מפסיק להיות תמים. מסיבה זו אני חוששת שזה תהליך בלתי הפיך.
אם אני טועה, אשמח לגלות איך ניתן לחזור לעידן התמימות.
זה לא בעיה לחזור לתמימות. לא במאה אחוז אבל לפחות להיות קצת תמימה...
צריך פשוט לבחור בזה .עם קצת תרגול...
העבר: מקומו בעבר. שמחה שהייתי שם כי זה מה שעשה אותי, אבל לא הייתי רוצה לחזור. היום אני מפוכחת יותר, יודעת ומבינה יותר ולא הייתי מוותרת על שום דבר ממה שיש בי, גם לא בתמורה לחזרה לרעננות הנעורים. עם זאת, יש בכל זאת כמה דברים שאיבדתי עם השנים שאליהם אני מתגעגעת. התמימות היא היא אחת מהם.
שמחה שבאת לבקר.
תודה.
מקסים, וכתוב היטב לטעמי.
אבל גם הארור יש לו תפקיד בחיים, אם אוכל ללמוד מזה.
לא על הארור, אלא על עצמי.
כבר קראתי את זה כמה פעמים ואהבתי מאד.
מה שהמתבוננת אמרה ,מסכים איתה (כרגיל)
לא מבין את הטעם בצער על העבר , אלא בראיה מפוכחת של ההווה :)
כן, כוזרי יקירי, צניעות תמיד היתה החלק החזק אצלי...
תודה.
חשבתי שאת רק מתבוננת באתר
יש לך כל כך הרבה עומק שלא ידעתי עליו
והצניעות .... יפה מאד
אפרת, טוב לראות אותך כאן.
שמחה שבאת ושמחה שאהבת.
תודה.
קבר תמימותי,
שסיתת את האבן,
אובדני,
שנפרדתי ממנה,
שטמנתי אותה,
בעפר ילדותי.
שיר חזק
התבוננות עצמית
חשבון נפש
בחירת הדרך
אהבתי
נגעת
אפרת***ואני בתמימותי חשבתי שאתה רומז ש...
תודה
בטח!
שאת כותבת יפה מאד...
שאני אבין - אתה מנסה לרמוז משהו?
מסכים עם "מתבוננת", זה בדיוק מה שעלה לי לראש
כשקראתי, הקדימו אותי הפעם.
וולקאם טו זה קלאב".
חוצמזה היית פעם תמימה? את?
ברוך הבא. כמה נחמד לראות אותך כאן.
כן, קל יותר להיחשף בפני זרים אבל מאחר ויש בי גם צדדים אקסהביסיונסטיים, נוח לי גם כשידידי הותיקים מציצים בכתובים. ואין לי בעיה גם עם תגובות מהבטן...
לא יכול להגיב מהבטן. מבינה, נכון ?..
שאפו על כתיבתך שאני נחשף לה כאן לראשונה.
"החשיפה שבפני הזרים". הכי קל, נכון ?
ואת מדהימה בחדות הבחנתך ואבחנתך.
הביטוי "סוף עידן התמימות" היה השם הראשון שבחרתי לקטע הזה...
אולי אכן עוד יבורך העידן המפוכח (והמפוקח) אך כרגע עדיין מתאבלת.
תודה.
סוף עידן התמימות.
תחילתו של עידן מפוכח.
לא ארור
מבורך.
יפה כתבת.
תודה.