0

תום

23 תגובות   יום שבת, 26/7/08, 14:04



ארור זה אשר כרה את קבר תמימותי, 

הוא שחשף את ליבו מנעוריו.
ארור זה שמיסמר את ארוני,
הוא שמשכני במתק כזביו.
ארור זה שסיתת את האבן,
להנציח אובדני,
הוא שבחר בדרך המלך,
העוזבת את דלתי.
ארורה אני שנפרדתי ממנה,
בטרם כלותה.
ארורה אני שטמנתי אותה,
בעפר ילדותי.


דרג את התוכן: